קטרקט
קטרקט (או בעברית: ירוד) מתבטא בעכירות של העדשה הטבעית בעין. עכירות זו יכולה לגרום לירידה בחדות הראייה או באיכותה (סנוור, טשטוש). הגורם העיקרי להיווצרות קטרקט הוא ההזדקנות הטבעית של העדשה. גורמים נוספים עשויים להיות חבלה לעין, מחלת עיניים מולדת או נרכשת (כגון דלקת פנימית של העין) ותרופות (בעיקר סטרואידים).
קטקרט הוא תהליך שקורה באופן טבעי אצל האוכלוסייה המבוגרת, התהליך הזה יכול לפגוע באיכות הראייה. ירידת הגמישות באה לידי ביטוי בסביבות גיל 40 לערך, אז אנשים מתחילים להזדקק משקפים לקרוב ומתחילים להשתמש במשקפי קריאה. זהו מצב תלוי גיל ואין בו מרכיב גנטי.
עם התקדמות הגיל, העכירות בעדשה מתחילה להשפיע על הראייה – בקצב שונה אצל כל אחד ואחת. מתחילה להיות ירידה בראייה ובאיכות שלה. יש שינוי בצבעים שרואים ומתחיל להיות גם טשטוש כלשהו בראייה. אם אין בעיות אחרות בעיניים הרופא יאבחן את עכירות העדשה, קטרקט. אגב, את עניין השיפור בראיית הצבעים שומעים ממטופלים אחרי ניתוח קטקרט כשהם מדווחים שהכל נראה להם פתאום בוהק ומבריק.
נכון להיום הפתרון הוא ניתוחי בלבד. החלפת העדשה העכורה של המטופל בעדשה מלאכותית שקופה וחדשה.
ניתוח קטרקט הוא ניתוח לשיפור איכות חיים. אם לא מטפלים בדחיפות לא נגרם נזק.
ישנם מקרים קיצונים כמו של קטרקט מולד, כזה שמתפתח בגיל הילדות או כזה שהתפתח בעקבות ניתוחים בעיניים או מצבים רופאים ותרופות – אלה מקרים שלא קורים בגיל המבוגר, וגם הם יטופלו על ידי ניתוח. אצל ילדים חשוב לנתח בהקדם האפשרי כדי שהעין לא תהפוך לעין עצלה וכדי שהתפקוד הראייתי של הילד כמבוגר יהיה טוב.
הטיפול בקטרקט
ניתוח קטרקט תחת הרדמה מקומית של המטופל עושים חתך זעיר של 2 מילימטר בדופן העין, נכנסים עם מחט מיוחדת שעובדת ורוטטת במהירות רבה. היא מפרקת את תוכן העדשה ונשאבת. לאחר השלב הזה מקבלים שקית ללא העדשה הטבעית של המטופל ולשם משתילים את העדשה המלאכותית שעשויה מחומר שהגוף מקבל ולא דוחה. העדשה מוזרקת כשהיא מקופלת והיא נפתחת בתוך השקית ושם היא יושבת. זה עיקרון פעולה שקיים כבר למעלה מעשרים שנה והוא יעיל ביותר. בסוף הניתוח המטופל מתאושש ומשתחרר הביתה.
אין שימוש בתפרים וסוגרים את העין על ידי הזרקה של מים. בסוף הניתוח המטופל מקבל טיפות של אנטיביוטיקה כדי למנוע זיהום. סך הכל שיעור ההצלחה של הניתוח גבוה מאוד.
הניתוח המסורתי, מאוד מוצלח ונצברו בו שנים של ניסיון. ניתוח שנעשה במכשיר לייזר הוא מעט שונה. הלייזר יודע לפרק ולחתוך את העדשה מבחוץ ובכך הוא עוזר ומייעל את הוצאת העדשה במהלך הניתוח. זה מקטין את כמות האנרגיה שצריך להשקיע בפירוק העדשה בשיטה המסורתית וגם גורם לפחות פגיעה בסביבתה ומקצר את משך זמן ההחלמה מהניתוח.
יש מקרים בהם מבנה העין או האישון לא מאפשרים ניתוח לייזר. כמו כן שיטת הלייזר פחות מתאימה למי שיש להם קושי בשכיבה או שהם סובלים מחרדה ופחד.
ניתוחי קטרקט אינם ניתוחים להסרת משקפיים. ניתן לשפר את הראייה באמצעות הניתוח, אבל היכולת לדייק אינה עד 100%. כשמשתילים את העדשה ניתן לכוון את כוח העדשה שייתן תוצאה מסוימת, לרחוק או לקרוב, לפי דרישת המטופל. מי שרוב היום על המחשב אולי יבקש לקבל עדשה שטובה לקרוב ופחות לרחוק או להפך תיקון ראיה לרחוק וצורך במשקפיים לקרוב.
ניתוח קטרקט הוא השכיח ביותר ברפואת עיניים, סיכויי ההצלחה שלו גבוהים מאוד והוא ניתוח בטוח, אך כמו בכל ניתוח קיימים גם סיכונים. החשש הוא דלקת או זיהום שיכולים לחדור לעין. הסיכוי לכך הוא נמוך – אחת ל-3,000 ניתוחים. כדי להקטין את הסיכוי מוזרקת אנטיביוטיקה לעין בסוף הניתוח וישנן טיפות אנטיביוטיקה שהמטופל מזליף לאחר הניתוח. המטופלים צריכים להקפיד על היגיינת העין ולהזליף את הטיפות כמו שהתבקשו. תופעת לוואי נוספות אחרי ניתוח הם סטייה מסוימת של מספר ואז נדרשים להשתמש במשקפיים. תופעות לוואי שחולפות הן יובש בעניים או צריבה או תחושה של דלקת אחרי הניתוח.
בין ניתוח של עין אחת לשניה מומלץ לחכות בממוצע כחודש עד חודשיים.
האבחון והטיפול בקטרקט מתבצעים במסגרת מרפאת קטרקט במערך העיניים במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), המתמחה באבחון, טיפול ומעקב רפואי בתחום זה.