רפואה משולבת - על טיפולים כימותרפיים, עצירות ושלשול

רקע כללי על מערכת העיכול

מערכת עיכול הפועלת בצורה תקינה חשובה ונחוצה לבריאות טובה ולאריכות ימים. תפקידה הוא להזין את הגוף החי ולפנות פסולת החוצה ממנו. מערכת העיכול היא מערכת פתוחה בעלת פתחי כניסה ויציאה – מעיין צינור, פתח הכניסה העליון הוא הפה, ופתח היציאה התחתון הוא פי הטבעת. האיברים אשר משתתפים בתהליך העיכול הם הפה הקיבה, המעי הדק והמעי הגס. הפה הוא התחנה הראשונה במערכת העיכול - הלשון ובלוטות הרוק מתחילים את הפירוק הכימי הראשון של המזון על ידי האנזים עמילאז, הקיבה ממשיכה "ללוש ולערבל" את המזון, המעי  הדק מפרק וסופג את תוצרי העיכול אל הדם בעזרת מצי המרה מהכבד ואנזימי העיכול מהלבלב, את השאריות הוא מעביר אל המעי הגס אשר בעיקר סופג את המים ומה שנותר מופרש החוצה כצואה.

בנוסף, מערכת העיכול משמשת כ"צינור ניקוז" לחומרים שהגוף אינו צריך - פסולת, תוצרי לוואי של פעילות הגוף וכו'. חומרים אלו באים מהכבד אשר מסנן את הדם ושולח אותם עם מיצי המרה אל מערכת העיכול - לרוב לאחר שינוי כימי אשר הופך אותם לפחות פוגעים במערכת העיכול.
חומרי ההזנה אשר נספגים מהמעיים אל הדם מתנקזים אל הכבד לסינון ומשם הם ממשיכים אל זרם הדם דרכו יגיעו אל כל תאי הגוף ויזינו אותם.

צורת ההפרשה מהמעיים משתנה מאדם לאדם בהתאם לנטייה הגנטית שלו, בהתאם להרכב המזון שאכל ולכמות השתייה ועוד.

לכל אורך המעי ישנה רקמה רירית בשם אנדותל  - זוהי רקמה עדינה ורגישה. בנוסף, בדופן המעיים קיימת פלורה טבעית – אלו הם חיידקים ופטריות אשר נמצאים על דופן המעי, רוב החיידקים הללו אינו מזיק וחלקם אף עוזר לתהליכי העיכול (ספיגה והוצאת הפסולת) חלקם אף עוזר למערכת החיסון להגן על המעיים מזיהומים חיצוניים - מרכיבי הפלורה "שומרים אחד על השני במקומו". תזונה מצב הרוח ותרופות משפיעים באופן מידי על מצב הפלורה.

טיפולים כימותרפיים

אלו הן תרופות הניתנות במצבים אונקולוגיים (גידול סרטני). חומרים אלו פוגעים בכל הרקמות המתחלקות (מתרבות) – ולכן הן נפגעות ראשונות (אחת ההגדרות של גידול סרטני היא גידול/התחלקות/התרבות לא מבוקרת), גם רקמות הגוף הבריאות נפגעות מהכימותרפיה ומפה מגיעות רוב תופעות הלוואי של תרופה זו.

רקמת אנדותל במעיים מתחלקת מהר בכדי לעשות את תפקידה – ולכן היא נפגעת מהכימותרפיה, ומכאן שורש תופעות לוואי של תרופות כימותרפיות הקשורות במעיים: בחילות, עייפות, עצירות ושלשול ועוד. בנוסף, הכימותרפיה פוגעת גם בפלורה אשר במעיים.

גופו של כל מטופל יגיב בצורה שונה לתרופות, כאשר חלקם יגיבו בשלשול והאחרים עלולים לסבול  מעצירות.

עצירות

עצירות מוגדרת כפחות מיציאה אחת ביומים. לפי הנטורופתיה ורפאוה הסינית– עצירות היא פחות מיציאה כל יום עלול להיות גם קושי בהוצאה, עד כדי התנפחות הבטן, עלולים להיות כאבי בטן, מרקם היציאה יכול להיות רך או קשה ויבש.

ישנה חשיבות רבה לטיפול ולמניעת עצירות שכן מחקרים רבים מצאו שכשהצואה נשארת זמן רב במעי חיידקים ורעלנים הנמצאים בצואה עלולים להיספג חזרה לגוף בזרם הדם.

מערכת העצבים האוטונומית הינה מנגנון הישרדות עתיק יומין. כאשר אדם נתון במצב של מתח / סטרס המערכת הסימפתטית מתעוררת ומעבירה את זרימת הדם לרגליים ולידיים כדי "לברוח או להילחם", ומנגד האיברים הפנימיים ובתוכם מערכת העיכול מקבלים זרימת דם מועטת, וכאשר האדם רגוע המערכת הפארא סימפתטית מופעלת והדם נע אל האברים הפנימיים. היום נדיר שאדם נתקל במצבי "הילחם או ברח", אך אנו עדיין חווים מתח רב ומערכות אלו עובדות ללא קשר אם אנו מתמודדים עם אריה בסוואנה או רגש סובייקטיבי כלשהו (למשל החששות והדאגות אשר מטופל אונקולוגי חווה).

כך, לעיתים עצירות היא ביוטי פיזי תקיעות נפשית, או קושי עם שחרור סמכות לאחרים – כל הרגשות נשארים "תקועים" בבטן ולא מצליחים להשתחרר ולצאת החוצה בצורה יעילה ומספקת.

הגורמים שעשויים ליצור עצירות

• תזונה דלה בסיבים תזונתיים - הסיבים מעניקים לצואה נפח ובכך מעודד את המעי ליציאות רבות יותר.
• מחסור בנוזלים – בעקבות מיעוט שתיית מים הצואה נעשית יבשה וקשה.
• מיעוט פעילות גופנית – תנועת הגוף מסייעת, בין השאר, להפעלת שרירי המעיים האחראיים על יציאות.
• הרגלי יציאה לא נכונים – דחיית היציאה (למשל אנשים החוששים משירותים ציבוריים עלולים לחכות זמן רב עד שיוכלו לתת יציאה).
• מחסור במיצי מרה – המרה היא אחד מחומרי הסיכה הטבעיים של המעיים.
• שימוש יתר בחומרים משלשלים, אשר גורמים ל"מעי עצל".
• נוירופתיה – פגיעה בעצבוב של דפנות המעי על רקע של מחלות כגון סכרת או כימותרפיה.
• עצירות על רקע רגשי, למשל מתח רב (כאמור ליעיל).
• ירידה בפלורה הטבעית (כאמור ליעיל)

הטיפול בעצירות לפי הנטורופתיה

1. שיפור / ריכוך היציאה על-ידי צמחים ותוספים
2. שינוי תזונתי – הגברת אכילת מזונות המכילים סיבים (הסיבים תורמים לריכוך היציאה ולהגדלת נפח הצואה, כאשר נפח הצואה עולה הוא לוחץ על דפנות המעי וגורם לשיפור ההתכווצות והיציאה.
3. פעילות גופנית ושינוי אורחות חיים.

המלצות תזונתיות לטיפול בעצירות

• להרבות באכילת ירקות חיים, חסה עלי בייבי נבטים וכו'
• אכילת מרקים, דייסות, מרקים המכילים ירקות שורש, ירקות כתומים.
• להקפיד על שתיית מים מינרלים (10-12 כוסות ביום)
• פעילות פיזית / גופנית
• שזיפים - להשרות 2-3 שזיפים מיובשים למשך הלילה, בבוקר לשתות את המים ולאכול את השזיפים.
• תמר הינדי - להשרות למשך שעות ספורות או למשך הלילה בתוך כחצי כוס מים ולשתות את המים ולאכול את התמר ההינדי, (אפשר לטחון בבלנדר), תמר הינדי ניתן להשיג בדרך כלל כגוש, הכמות היא בערך כף.
• 2 כפות זרעי פשתן (לא טחונים) ב-1 כוס מים חמימים, לכסות למשך הלילה, בבוקר לסנן ולשתות את המים - זרעי הפשתן מכילים סיבים המגדילים את נפח הצואה.
• 1 לימון טרי סחוט + 1 כוס מים - לשתות בבוקר, מיד עם הקימה.
• אמבטיות ישיבה קרות וחמות לסירוגין ממריצות את פעולת המעיים.

חליטות של תה צמחים לטיפול בעצירות

1. Merrubium – מרוביון – הצמח ממריץ את מערכת העיכול ויוצר גירוי להסדרת מיצי מרה.
2. Taraxacum –  שן הארי – הצמח מכיל חומרים בעלי השפעה ישירה על הכבד ומעודדים  עיכול תקין וריכוך הצואה.

 הוראות הכנה לחליטה לצמחים:
1 כף מהצמח (יבש או הטרי) בכוס מים רותחים, לכסות את הכוס ולהמתין 10-15 דקות, לסנן ולשתות.
ניתן להמתיק את התה במעט סירופ אגבות או סירופ מייפל טבעי.

תוספי תזונה לטיפול בעצירות

• אצת כלורלה – עשירה בסיבים ובמינרלים ונותנת נפח ורכות לצואה.
• מגנזיום ציטראט – מרפה ומשחרר שרירים, ומשפר את התנועה במעיים, למצבים בהם
   יש התכווצויות חזקות מאד בבטן. לא רצוי לצרוך תוסף זה לאורך זמן.
• פרוביוטיקה - מחזירה לגוף את הפלורה הטבעית של המעיים (במצבים כאמור לעיל).

שלשול

שלשול מוגדר כיותר משתי יציאות ביום, לרוב מדובר במרקם רך עד נוזלי.
לעיתים, יש גם כאב בטן או כיווץ שרירי הבטן, גזים ריח חריף של הצואה ושריפה באנוס לאחר היציאה.  פעמים רבות מדובר בפעולת ניקוי של הגוף.

בתחילת הטיפול בשלשול עלינו לברר באופן מדויק מה הגורם לשלשול ולטפל בגורם.
הסכנה העיקרית במצב של שלשול לאורך זמן ארוך היא אובדן של נוזלים ושל רכיבים תזונתיים ומינראלים כגון נתרן אשלגן ועוד.

השלשול בדרך כלל אינו מחלה בפני עצמה, אלא סימפטום למספר מצבים:

• זיהום (זו תגובת מערכת החיסון לגורם זר), חיידקים, וירוסים ואף פטריות או הרעלת מזון.
  במצב של שלשול אקוטי הנגרם על-ידי מזהם, לא נגרום להפסקת השלשול (השלשול מהווה מהלך בריא של הגוף כדי לנקות ולהוציא את המזהם החוצה מהגוף).
• דלקת (פעילות של מערכת החיסון ללא ממצאים של זיהום או גורם זר) כגון קולוטיס, קרונס, IBS (מעי רגז) ועוד.
• אלרגיה למזונות מסוימים (אלרגיה היא פעילות יתר של מערכת החיסון כתגובה לגורם שאינו באמת זר לגוף).
• אכילה מרובה של ממתיקים מלאכותיים הגורמים לשלשול.
• שימוש מרובה במאכלים המכילים קופאין (הקופאין גורם לפריסטלטיקה מוגברת).
• חוסר איזון של מלחים בגוף
• תרופות – כימותרפיה, כאמור לעיל, וכן אנטיביוטיקה אשר נוטה לפגוע בפלורה הטבעית.
• מחסור באנזים "לקטז" (האחראי על פירוק סוכר החלב) מצב שלרוב הוא חולשה מולדת.
• מחסור בחומצה הידרוכלורית = HCL  בקיבה, היוצר קושי בעיכול חלבונים (בעיקר בשר ומוצרים מן החי).

המלצות לטיפול בשלשול בראייה נטורופתית

האסטרטגיה הטיפולית היא:
1. הפסקת השלשול (לא במצבים של זיהום אקוטי)
2. טיפול בסימפטומים (גזים , כאבי בטן , מניעת חוסרים של ויטמינים ומינרלים)
3. שיקום רירית המעי

המלצות תזונתיות כלליות בעת שלשול:

• להרבות בשתייה
• היה ויש גם הקאה, מומלץ לשתות מעט בכל פעם ואם יש צורך להיעזר בקשית.
• לאכול ארוחות קטנות במהלך היום (כדי להקל על מערכת העיכול את עבודתה).
• להמעיט באכילת מזונות מוצקים.
• לצמצם שימוש בתבלינים חריפים.
• להפסיק שתיית אלכוהול וקפאין.
• להימנע מאכילת מאכלים המכילים סוכר לבן. הסוכר עלול לעודד דלקות במעי.
• להימנע מאכילת מוצרי מזון שומניים
• יש להשלים את האלקטרוליטים (מינראלים). לדוגמה - לשתות 1 כף חומץ תפוחים בכוס מים, 3 פעמים ביום, או לשתות מי מרק שורשים המסוננים, או מים שבושל בהם אורז.
• לצרוך מזון מבושל וקל כגון - מרק ירקות (מומלץ מרק כתומים – בטטה, דלורית וגזר).
• להשתמש באבקת חרובים על בסיס מים (אבקת החרובים סופחת נוזלים ונותנת נפח לצואה).
• לשתות מיצי ירקות ופירות מדוללים במים – הם נספגים טוב וקלים לעיכול.
• בננות, תפוחי עץ , גזר ותפוחי אדמה – מאכלים קלים לעיכול המכילים פקטין, הידוע כחומר בעל יכולת ספיחה.

תוספי תזונה וצמחי מרפא בעת שלשול

ישנם סוגים רבים של צמחי מרפא אשר מתאימים לטיפול במצב של שלשול, אולם כל צמח מתאים לשלב אחר של הבעיה - חלקם מקלים ועוזרים בשלב האקוטי, כאשר השלשול מלווה בכאבי בטן התכווצויות וגזים, וחלקם עוזרים בשיקום הרירית בעת ההחלמה.

• אבקת חרובים – עשוי מסיב מסיס, סופח נוזלים ועודפים של הצואה / השלשול  ונותן נפח לצואה (בזכות הנפח הוא מצליח להאט את קצב ההפרשה).
•  Ulmus fulva - אולמוס פולבה, עשיר במוצילאג - חומר אשר סופח מים ויוצר צמיגות או ג'ל רך ודביק. הצמח יוצר שכבה של ציפוי על קרום הרירית של המעי, ועל ידי כך מונע נזקים של דלקת, גירוי של שלשול וכדומה.
• Salvia fruticosa - מרווה משולשת, העשירה ב:
  אנתוציאנינים - חומר אנטי אוקסידנט המנטרל רדיקלים חופשיים, מעכב פעילות של אנזימים מסוימים וע"י כך מפחית נזק לרקמות שנגרמות עקב תהליך דלקתי
  טנינים  - חומר המגן על דפנות המעי 
  חומצה רוזמרינית – חומר אנטי אוקסידנטי
• Ginger - זנגוויל – נוגד הקאות ובחילות, עוזר להפחתת הדלקת במעי.
• Astragalus  - שורש אסטרגלוס - מחזק את מערכת החיסון.
• פרוביוטיקה – מחזירה לגוף את הפלורה הטבעית של המעיים, אשר נפגעת בעת שלשול ובמתן תרופות – כאמור לעיל.

פעילות גופנית

בזמן פעילות גופנית ישנם תהליכים הנוצרים בגוף אשר מסייעים רבות לשיפור העיכול, זרימת הדם מתגברת בכל כלי הדם ובמערכת העיכול בפרט.
במחקרים רבים נמצאו הוכחות לשיפור הנעת פעילות המעיים בעיקר לאחר פעילות אירובית כגון- הליכה, רכיבה על אופניים, שחייה וכו'.

הטיפול בעצירות ובשלשול לפי הרפואה הסינית

הרפואה הסינית אינה מבדילה בין גוף לנפש, בין פיזי לרגשי.

ישנן דרכים רבות לאבחן ולטפל בעצירות ובשלשול לפי הרפואה הסינית – בהתאם למצב המטופל, התרופות שהוא לוקח, האברים המעורבים ועוד.

הטיפול ברפואה סינית מורכב ממגע, דקור, עצות תנועה (צ'י קונג), עצות תזונה וצמחי מרפא זהו טיפול פרטני לכל מטופל. בחלק זה אציג כמה אפשרויות נפוצות במטופלים אונקולוגים.

מודל "חמשת הפאזות"

ברפואה הסינית ישנו מושג הנקרא "5 פאזות" (לעיתים מתורגם גם כ"5 האלמנטים" או  "יסודות"). מודל 5 הפאזות מאפשר להבין את עולם התופעות דרך 5 קטגוריות.
בכך אפשר לאבחן ולטפל לפי מודל עבודה פשוט זה הכולל את כל המצבים האפשריים.

חמש הפאזות הן – עץ, אש, אדמה, מתכת ומים:

1. "פאזת העץ" – קשורה בתנועה בכל חלק בגוף – מבנה שריר שלד ותנועת המעיים (פריסטלטיקה).
2. "פאזת האש" קשורה לרמה החווייתית, למודעות, למערכת העצבים במרכזית (מוח) ולחום פיזי ורגשי.
3. "פאזת האדמה" קשורה בקיבה ומערכת העיכול ככלל היא אחראית על ספיגה ויציבות - פיזית, מטאלית ורגשית.
4. "פאזת המתכת" קשורה לנשימה ולמעי הגס ובכך היא קשורה לפתחים חיצוניים, לתקשורת של הגוף (כלומר החלק הלא המודע באדם) עם החיצון. ברמה הרגשית וברמה המנטאלית פאזת המתכת קשורה לתחושת ניקיון ומוסריות.
5. "פאזת המים" קשורה לכליות היא בסיס החיים, מחסן החיות ומסמלת את כוח הרצון, את הסטאמינה (אורח רוח, יכולת להמשיך).

אסטרטגיה טיפולית

• פחות מדי עץ: היה ופאזת העץ חלשה התנועה בגוף (למשל פריסטלטיקה) תהיה חלשה והמטופל יסבול מעצירות, לרוב, במקרה שכזה יהיה מלווה בכאב רב. בטיפול נעודד תנועה.
  
  
• יותר מדי אש: מטופלים המקבלים טיפול כימותרפי המציגים סימפטומים של "יותר מדי חום" או "אש" במערכת העיכול – תחת אבחנה סינית זו נמצאת גם עצירות וגם שלשול.
  כך אנו מקבלים אבחנה של "אש בקיבה" - בטיפול, ננסה לקרר את האש הפתולוגית הזו, ולחזק את האדמה המייצבת (בה מתרחשת הבעיה) והמים המקררים.
  
  
• פחות מדי אש: מצב בו רגשות האדם מציפים אותו והוא נכנס למצב מתח מתמיד הינו נפוץ בחולי מחלה כגון סרטן ולכן עצירות יכולה להתרחש ללא גורם פיזי. אפשר להגדיר מצב זה כפגיעה ברמה הרגשית של האדם ולכן לייחס זאת לפאזת האש. הטיפול יתרכז בחיזוק פאזות האדמה המייצבת (בה מתגלה הסימפטום) והאש (היא מקור הבעיה במקרה זה).
  
  
• חולשה באדמה: חולשה באדמה תתבטא בעייפות רבה, אי יציבות הרגשית ולעיתים גם עצירות
  גם מצב זה אינו נדיר בחולי סרטן. הטיפול במצב זה ישים דגש על חיזוק האדמה – בעיקר בעזרת תזונה ופורמולות צמחים.

ישנן עוד הרבה אבחנות, אך אלו הן הנפוצות ביותר.