דלקת בדרכי השתן

• צריבה או כאב בעת הטלת השתן
• דחיפות במתן שתן
• תכיפות – צורך לתת שתן לעיתים קרובות, בדרך כלל בכמויות קטנות של שתן מלווה בתחושת צריבה
• כאב בבטן תחתונה מרכזית (מעל שלפוחית השתן)
• קושי להטיל שתן למרות תחושה של צורך להשתין – אצירת שתן
• דם בשתן
• כאב במותן
• חום ו/או עם צמרמורת– כאשר יש חום עם כאב במותן יש לחשוד בפילונפריטיס

• מין - UTI יותר שכיח אצל נשים היות שהשופכה אצלן קצרה יותר וקרובה יותר לפי הטבעת.
• גיל -
  • אצל נשים, בגיל המעבר (מנופאוזה) לאור השינוי ההורמונלי, רירית הנרתיק דקה ויבשה יותר ומאפשרת חדירה קלה יותר של חיידקים.
  • אצל גברים, בלוטת הערמונית גודלת עם הגיל ולעיתים קרובות גורמת ללחץ על השופכה וקושי לרוקן את שלפוחית השתן. החיידקים מתרבית בשתן אשר נשאר זמן רב בתוך השלפוחית.
• יחסי מין – קיום יחסי מין גורם לחיידקי המעי להתקרב יותר לשופכה ולחדור לשלפוחית השתן. לכן מומלץ, בעיקר לנשים, להשתין אחרי קיום יחסי מין כדי למנוע UTI.
• רקע של UTI בעבר או UTI חוזר
• רקע של UTI אצל האמא
• סוכרת
• בעיות מבנתיות/ אנטומיות של מערכת השתן - כמו רפלוקס אחורנית של השתן מהשלפוחית לשופכנים אצל ילדים, חסימה של השופכנים (בדרך כלל נגרמת על ידי אבנים בדרכי השתן), חסימה של השופכה (בדרך כלל בשל פרוסטטה מוגדלת אצל גברים).
• מיעוט בשתייה – גורם לנפח שתן נמוך ולכן חיידקים אשר חודרים לשלפוחית השתן והשופכה לא נשטפים החוצה.
• קטטר שתן

דלקת בשופכה בדרך כלל שונה מUTI מבחינת הגורמים, סוגי החיידקים האופייניים והתסמינים:

• הגורמים – יחסי מין לא מוגנים sexually transmitted infection STI.
• חיידקים – השכיחים ביותר הם זיבה (גונוריאה, Niesseria ghonorrhea) קלמידיה (Chlamydia trachomatis) ומיקופלזמה גניטליום.
• תסמינים – יכול להופיע כאב בהטלת שתן אך לעיתים קרובות יש גם הפרשה מהשופכה.
  • בנשים יש סיכון של חדירה לאברי המין (רחם, חצוצרות ושחלות) עם תסמינים של חום וכאב בטן תחתונה.

מה השכיחות של UTI?

• מדובר בזיהום יחסית שכיח.
• בקרב אנשים מאושפזים בדרך כלל מדובר בדלקת של דרכי השתן העליונות – פילונפריטיס או בזיהום שמקורו בשתן שמגיע לזרם הדם.
• בקרב מטופלים בקהילה בדרך כלל מדובר בציסטיטיס.
• UTI’s הם שכיחים יותר אצל נשים מאשר בגברים – עד 60% מנשים סובלות מUTI לפחות פעם אחת בחיים, עד 10% מנשים סובלות מUTI פעם אחת או יותר בשנה, 2-5% מנשים סובלות מאירועים חוזרים של UTI

מה זה UTI חוזר? לפי הגדרה מדובר ב2 או יותר דלקות בשתן במשך חצי שנה או 3 או יותר בתוך שנה.

• דלקת בדרכי השתן אינה מדבקת ויש להדגיש שלא ניתן להדבק בדלקת בדרכי השתן מהטלת שתן בשרותים ציבוריים.

• אבחנה של UTI נעשה לפי תסמינים מתאימים יחד עם בדיקות מעבדה של השתן.
• שתן כללית או סטיק שתן: בדיקה מהירה אשר נעשה על יד המטופל, עם יכולת לזהות דלקת דרך המצאות של כדורות לבנים בשתן – העדר כדוריום דם לבנות בשתן מוריד באופן משמעותי את הסיכוי שמדובר בUTI.
• חשוב - כאשר אין תסמינים של זיהום בדרכי השתן – אין לקחת תרבית שתן.
  • תרבית שתן חיובית לחיידקים אינה אומרת בהכרח שיש זיהום בשתן (ראה בהמשך ״בקטריאוריה א-תסמינית(.

• תרבית שתן: בדיקה אשר נשלחה למעבדה כדי לזהות את סוג החיידק, כמות החיידקים ולבדוק לאיזה אנטיביוטיקות החיידק רגיש.
• חיידקים בשתן יכולים להיות רגישים מאוד לטיפול אנטיביוטי. לכן מתן אנטיביוטיקה לפני לקיחת תרבית שתן מוריד באופן משמעותי את הסיכוי לזהות ולאפיין החיידק אשר גרם לזיהום ובמידה של חוסר שיפור מקשה על האפשרות לתת אנטיביוטיקה הולמת.
• קבלת תוצאה של תרבית שתן לוקחת בערך 2-3 ימים.

• הטיפול הוא טיפול אנטיביוטי
• אחרי לקיחת תרבית שתן אך לפני זיהוי החיידק, הרופא/ה י/תתחיל אנטיביוטיקה ״אמפירית״ –  אנטיביוטיקה עם יעילות ידועה לרוב החיידקים אשר גורמים לUTI.
• אחרי קבלת תוצאות התרבית, ותשובת הרגישויות לאנטיביוטיקה הרופא/ה י/תבחר אנטיביוטיקה מתוך מגוון האנטיביוטיקות שהחיידק הגורם רגיש להם.
• במצב של דלקת קלה בדרכי השתן (ציסטיטיס בלי חום, חיידק רגיש) אפשר לקבל טיפול פומי בבית.
• במידה של מחלה קשה יותר (חום גבוה, מעורבות של הכליה, מצב דיכוי חיסוני, בעיה מבנית של מערכת השתן, החמרה בתפקוד הכלייתי, סיבוך של UTI כגון בקטרמיה – צמיחה של אותו חיידק גם בדם) יש לקבל טיפול אנטיביוטי דרך הוריד IV באשפוז.
• משך הטיפול תלוי בחומרת המחלה ובסוג האנטיביוטיקה שנבחרה, טווח של 3-14 יום.

האם יש לטפל בחיידק בשתן שלא גורם לתסמינים בדרכי השתן?

• לעיתים צומח חיידק בשתן ללא תסמינים של UTI, למעשה ללא תסמינים בכלל.
• מדובר במצב הקרוי בקטריוריה אתסמינית asymptomatic bacteriuria.
• למעט נשים בהריון, כדי למנוע סיבוכים של הריון, אין לטפל בבקטריאוריה אתסמינית.

טיפול בבקטוריאורה אתסמינית אינו מוריד סיכון של UTI תסמינית או סיבוכים אלא להפך – מעלה סיכון של תופעות לוואי והתפתחות של חיידק עמיד עם קושי לטיפול במידה של UTI  

אילו סיבוכים עלולים להיות מדלקת בשתן?

• דלקת בשתן לא מטופלת עלולה לגרום לאלח דם או סיבוכים בתוך הכליה (פילונפריטיס או אפילו אבסס).
• דלקות חוזרות בכליה עלולות לגרום לנזק ברקמת הכליה עם הצטלקויות וירידה בתפקוד של הכליה.
• חשוב להדגיש את החשיבות של טיפול בUTI בהריון וגם בתרבית שתן חיובית עם צמיחה של חיידקים אפילו בהעדר תסמינים של UTI לאור סיבוכים אפשריים של ילוד כגון משקל נמוך, לידה מוקדמת והפלות.

איך אפשר למנוע דלקות חוזרות בדרכי השתן?

• הקפדה על שתייה מרובה ומספקת.
• הימנעות מדחיית מתן שתן כאשר מופיעה תחושת דחף.
• שמירה על כללי היגיינה: ניגוב באזור השירותים בכיוון מלפנים לאחור בלבד.
• להשתין אחרי קיום יחסי מין.
• לנשים בגיל המעבר – טיפול באסטרוגן מקומי לנרתיק מחזיר לרירית הנרתיק את ההגנה הטבעית שלה ומונע UTI.
• מבחינת תרופות מניעתיות: טיפול בתרופת היפרקס (Hiprex), D-mannose ומוצרי חמוציות כגון מיץ חמוציות.
• טיפול אנטיביוטי יומי במינון נמוך או טיפול יום לפני או אחרי קיום יחסי מין – יש להתייעץ עם הרופא המטפל.