סרטן בלוטת התריס (בלוטת התירואיד/המגן)

אנטומיה

בלוטת התריס (המכונה בעברית גם בלוטת המגן, בלועזית – בלוטת התירואיד) היא בלוטה בצורת פרפר הממוקמת בבסיס הצוואר. בלוטה זו שייכת למערכת האנדוקרינית ומפרישה מספר הורמונים המווסתים את לחץ הדם, הדופק, טמפרטורה, משקל ומגוון תהליכים מטבוליים בגופנו.

מדי שנה מאובחנים בישראל כ- 900 מקרים חדשים של סרטן בבלוטת התריס. זהו הסרטן החמישי בשכיחותו בקרב נשים בישראל והחמישה עשר בשכיחותו בקרב גברים בישראל. 

סימפטומים נפוצים

לרוב בשלבים מוקדמים של המחלה אין סימנים מכוונים כלשהם אך בשלבים מתקדמים יותר ניתן לעתים לחוש בתסמינים הבאים:

• תחושת גוש צווארי
• קושי בבליעה או בנשימה
• צרידות
• כאב צוואר או גרון
• הגדלת בלוטות לימפה צוואריות

יש לזכור כי תסמינים אלו אינם מופיעים אצל כלל החולים ואינם ספציפיים למחלה זו.

סוגים של סרטן בבלוטת התריס

ישנם מגוון גידולים שפירים בבלוטת התריס, שלרוב אין להם משמעות, אך יכולים להיות גידולים שפירים הפוגעים בתפקוד הבלוטה, או המפריעים בשל גודלם לתפקוד איברים בסביבה.

ישנם 4 סוגים עיקריים של גידולים ממאירים בבלוטת המגן:

• פפילרי (Papillary thyroid cancer) – הצורה הנפוצה ביותר, מקורה בתאים פפילריים המייצרים את הורמוני התריס. שכיח יותר בגילאי 30-50.
• פוליקולרי (Follicular thyroid cancer) – מקורו בתאים פוליקולריים, לרוב מעל גיל 50.
• מדולרי (Medullary thyroid cancer) – מקורו בתאי C המייצרים הורמון בשם קלציטונין.
• אנאפלסטי (Anaplastic thyroid cancer) – נדיר, מתקדם במהירות וקשה לטיפול, לרוב מעל גיל 60.

גורמי הסיכון

• מין - שכיחות גבוהה יותר בנשים לעומת גברים
• חשיפה לקרינה
• תסמונות גנטיות שונות כגון Familial Medullary thyroid cancer, Multiple endocrine neoplasia, Familial Adenomatous polyposis

אבחון

גילוי גידול בלוטת התריס, יכול להתבצע המספר אופנים. במרבית המקרים אין כל תסמין ולמטופל אין כל הפרעה. דבר זה יכול לקרות כאשר אדם שני – קרוב או מקצועי – מזהה בראיה שינוי בצוואר , וגדילה של גוש היכן שהוא בצוואר. משם יעבור המטופל לרופאו, שיפנה אותו לברור לאחר שיבדוק אותו. לעיתים, האדם עצמו חש בגוש, ללא כל הפרעה נוספת. לעיתים נדירות יותר יתגלה הגוש בשל הפרעה – צרידות, קשיי בליעה, כאבים. לאחר הבדיקה הגופנית שמבצע רופא – והיא קריטית לאבחון נכון ומהיר, ישלח המטופל לבדיקות דם ובדיקות הדמיה. לעיתים קרובות אף מתגלה גידול בבלוטת התריס באקראי. במצב שבו אדם נשלח לבדיקת הדמיה, וללא קשר לסיבת הבדיקה- מתגלה הגידול בבלוטה. 

במקרה של חשד לסרטן בבלוטת התריס יש לפנות לבדיקת רופא-אונקולוג להמשך בירור ואבחנה אשר לרוב כוללים:

• שיחה עם הרופא המטפל הכוללת איסוף מידע לגבי מחלות הרקע של המטופל, רקע משפחתי, הרגלים ובירור התסמינים השונים
• בדיקה גופנית מלאה ע"י רופא
• בדיקות מעבדה כולל ספירת דם, כימיה מלאה ותפקודי תריס
• בדיקות הדמייה: ניתן להשתמש בשיטות שונות כולל אולטרסאונד, CT, PET-CT או MRI לפי שיקול הרופא המטפל בהתאם לפרטי המקרה. ניתן לשלב בין השיטות לפי הצורך.
• דגימת הממצא החשוד: לרוב מתבצעת באמצעות FNA (Fine-needle aspiration) – דגימת הרקמה החשודה באמצעות מחט דקה וארוכה המוחדרת דרך העור, לרוב תחת הנחיית אולטרסאונד, אל הגוש הצווארי. הדגימה מועברת בהמשך אל המעבדה הפתולוגית שם היא נבדקת תחת מיקרוסקופ לאיתור תאים סרטניים ואפיונם.

במקרים מסוימים יש צורך בביצוע ביופסיה במחט עבה (core Biopsy). זאת במידה וביופסיה במחט עדינה אינה אפשרית או לא הניבה תוצאות חד משמעיות.

טיפול

תכנון הטיפול מתבצע לרוב על ידי צוות רב-מקצועי הכולל מנתח מומחה בניתוחי ראש צוואר, אונקולוג, אנדוקרינולוג ופתולוג.
יש להדגיש כי הטיפול מותאם באופן ספציפי עבור כל מטופל בהתאם לגורמים שונים כגון מאפייני הגידול, גודלו, מיקומו, מידת התפשטותו, מצבו הרפואי של המטופל והעדפות המטופל. לעתים נדרש שילוב של שיטות הטיפול הקיימות.

טיפול ניתוחי – כריתה חלקית או מלאה של בלוטת התריס, לעתים תידרש גם כריתה של בלוטות לימפה צוואריות.

טיפולים נוספים:

• יוד רדיואקטיבי – לרוב ניתן באופן משלים לטיפול ניתוחי, היוד הרדיואקטיבי נקלט באופן ספציפי על ידי תאי בלוטת התריס הנותרים בגופנו והורס אותם בצורה סלקטיבית. הטיפול ניתן או במסגרת אשפוז או באופן אמבולטורי.
• טיפול משלים בהורמוני תריס – הן כתחליף להורמוני התריס המיוצרים ע"י הבלוטה והן במטרה לדכא את רמת ה-  Thyroid Stimulating Hormone (TSH)אשר עשוי לעודד גדילת תאים סרטניים
• טיפול בקרינה חיצונית
  
• טיפול תרופתי ממוקד מטרה – תרופות המיועדות לחולים עם מחלה גרורתית שאינה מגיבה לטיפול בניתוח ויוד רדיואקטיבי. תרופות אלו משפיעות על מסלולי תיווך תוך-תאיים של תאי הגידול ופועלות להפחתת השגשוג של תאים סרטניים
• טיפול כימותרפי – ניתן לעתים רחוקות בחולי סרטן בלוטת התריס. נמצא בשימוש בחולי סרטן אנאפלסטי או בחולים עם חזרת מחלה לאחר טיפול בקווי הטיפול המוזכרים מעלה.

כיום התוצאות טובות מאוד, אך ישנם גורמים המשפיעים לרעה על הפרוגנוזה (פרוגנוזה הינה התחזית לעתיד הנעשית על סמך הידע הקיים נכון לאותו רגע, ומתייחסת לנתונים סטטיסטיים). לצורך ידיעת הפרוגנוזה, יש לשלב בין מספר רב של נתונים. החל מהשלב הראשון לפני ואחרי הטיפול הניתוחי הראשון, ולאורך השנים במעקב אחר החולים בגידולי בלוטת התריס ישנו תהליך מתמיד של הערכה חוזרת של הסיכון לחזרת הגידול או לתמותה ממנו.

קיימת חלוקה בין גידולים של בלוטת התריס לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת גידולים בעלי תכונות "דומות" לתאים התקינים של בלוטות התריס, ונקראים גידולים ממוינים היטב. וישנה קבוצת הגידולים שאינם ממוינים. בקבוצה הראשונה נמצאים הגידולים הפפילריים, והפוליקולריים. הגידולים בלתי ממוינים, מתנהגים באופן אגריסיבי יותר. סרטן מסוג PAPILLARY CARCINOMA שהוא השכיח ביותר, הוא עם הפרוגנוזה הטובה ביותר והסיכוי להיות בריא כ 20 שנים לאחר הטיול הוא מעל 90% ובצעירים מגיע עד 97%. הטיפול המקובל הינו כריתה של בלוטת המגן או בשלמותה או כריתה אונה אחת. טיפול כירורגי טוב ומוקדם נותן פרוגנוזה טובה מאוד. סרטן מסוג MEDULLARY CARCINOMA הוא עם פרוגנוזה נמוכה יותר נוטה להתפשט לבלוטות בצוואר יחסית מוקדם ולכן יש צורך בטיפול כירורגי אגרסיבי יותר ובנוסף לכריתה של בלוטת המגן יש צורך לעיתים קרובות יותר בכריתת קשריות הלימפה בצוואר (דיסקציה צווארית). לאחר כ-5 שנים חיים כ-85% מהלוקים בו. סרטן מסוג אנפלסטי ANAPLASTIC CARCINOMA הינו גידול אגרסיבי מאוד. הפרוגנוזה גרועה וקשה לכרות את הגידול בשלמותו, ותפקיד הרופא להתערב לצורך שמירת נתיב אויר לנשימה (TRACHEOSTOMY). תוחלת החיים 5 שנים לאחר הגילוי מתוארת בספרות כ-7%.

הטיפול ביוד רדיואקטיבי

בגידולים הממוינים, משמר התא הסרטני יכולות שיש לתא הבריא. בתאי בלוטת התריס ובתאים גידוליים מסוג זה, קיימת יכולת לשאוב ולאגור את מולקולת היוד באופן תקין ממנו מיצרת הבלוטה את ההורמון היחודי לה.

תאים סרטניים אינם מייצרים הורמונים, אך יודעים לספוג את היוד יותר טוב מרוב התאים האחרים בגוף. במידה והיוד הינו רדיואקטיבי – הוא מחסל את התא מבפנים, אך לא תמיד הגידולים קולטים יוד. כיום השימוש ביוד אינו אוטומטי כפי שהיה בעבר, וכן ליוד יכולת מוגבלת לטפל בנפח גדול של גידול – ולכן הוא תמיד יבוא כטיפול לאחר ניתוח.

בנוסף, יש לדעת כי תאים בריאים של בלוטת התריס קולטים את היוד יותר טוב מתאי בלוטה סרטניים. על כן, לא ניתן לתת יוד בנוכחות רקמת בלוטה תקינה ולפיכך יש לשקול מתן טיפול ביוד רק למי שעבר קליטה שלימה של בלוטת התריס, וגם אז לא תמיד. הטיפול ביוד הינו קל, לרוב ללא כל תופעות לוואי (חולשה או נשירת שער, ללא בחילה) לעיתים מופיע יובש בפה, שחולף תוך מספר חודשים לרוב. הוא ניתן כ-4-6 שבועות לאחר הניתוח, ותוך כדי בידוד של המטופל בכדי לא לחשוף אחרים ליוד רדיואקטיבי.