מחלת לב כלילית (חסימה או היצרות של העורקים המספקים דם לשריר הלב) היא מחלת הלב הנפוצה ביותר, המתפתחת בעקבות היצרות או חסימה של אחד או יותר מהעורקים הכליליים – כלי הדם המספקים דם לשריר הלב. היצרות זו נגרמת כתוצאה מהצטברות משקעים שומניים וכולסטרול בדפנות העורקים, תהליך המכונה טרשת עורקים, אשר מגביל את זרימת הדם ללב. כתוצאה מכך עלולים להופיע תסמינים כמו כאבים בחזה (תעוקת חזה), ובמקרים חמורים יותר אף התקף לב. אנשים הסובלים ממחלת לב כלילית נמצאים בסיכון מוגבר להתקפי לב ולסיבוכים נוספים של מחלות לב.
גורמי הסיכון העיקריים
- לחץ דם גבוה ורמות כולסטרול "רע" (LDL) גבוהות בדם
- סוכרת והשמנת יתר
- עישון והיעדר פעילות גופנית
- היסטוריה משפחתית
- גיל מתקדם
מחקרים מראים כי מתן מידע אודות גורמי הסיכון למחלות לב כליליות; מגביר את המודעות והנכונות לטיפול מונע. מחלת לב כלילית הינה סיבת המוות המובילה בארה"ב. אומנם פחות משני שליש מכל האנשים הנמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלת לב כלילית, משתמשים בטיפולים אפקטיביים לצמצום הסיכון (כמו לדוגמה תרופות נגד יתר לחץ דם, סטטינים להורדת השומנים בדם, או אספירין למניעת קרישי דם). כתוצאה מכך מתעניינת מערכת הבריאות באסטרטגיות לשיפור המאמצים למניעת מחלות לב כליליות.
הקווים המנחים הרשמיים בתחום בריאות הלב מדגישים את חשיבות הגדרת והערכת גורמי הסיכון (לדוגמא חישוב כמותי של סיכוי המטופל לפתח מחלת לב כלילית, על ידי נתונים סטטיסטיים משולבים של גורמי סיכון שונים). תוצאותיו של חישוב זה משמשות נקודת מוצא כדי לשקול האם מומלץ שהמטופל יתחיל טיפול מונע, באמצעות נטילת אספירין או תרופה להורדת רמת הכולסטרול בדם. הקווים המנחים הכלליים ממליצים גם כי כל אדם מעל גיל 40 אמור לדעת מה גורמי הסיכון הכליליים שלו. המלצות אלו מבוססות על התקווה, כי מתן מידע לגבי גורמי הסיכון, ישפר את התנהגותו של האדם כלפי גורמי הסיכון ויניע אנשים הנמצאים בסיכון בינוני עד גבוה להתחיל טיפול מונע. בהווה, אין נתונים לגבי תועלתו של מתן מידע כללי על גורמי סיכון כליליים.