סרטן השד

גורמי הסיכון

עדיין לא ברור מה גורם לסרטן השד, אולם קיימים מספר גורמי סיכון מקובלים להיווצרות המחלה:

גורמי סיכון בסיסיים:

• גנטיקה - נשים היורשות מוטציה בגן BRCA1 או BRCA2 מוגדרות כנשאיות ונמצאות בסיכון גבוה משמעותית משאר האוכלוסיה לחלות במהלך חייהן: בסרטן שד - עד 80%, ובסרטן שחלות - עד 40%. לפיכך, מומלץ לנשים עם קרבת משפחה מדרגה ראשונה לחולת סרטן השד או השחלה, (בייחוד אם המחלה התגלתה לפני גיל 50), להתחיל במעקב רפואי בגיל הנמוך בכ- 10 שנים מהגיל בו חלתה אותה קרובת משפחה. כמו כן מומלץ לבצע אבחון גנטי. האבחון מבוסס על בדיקת דם פשוטה או בדיקת רוק, והוא נועד לאתר שינויים בגנים, במידה והם קיימים.
  מוטציות בגנים אלה קיימות בכל האוכלוסיות בעולם, אך שכיחותן משתנה באוכלוסיות השונות. הנורות האדומות כוללות סיפור משפחתי של סרטן שד מתחת לגיל 50; סרטן שד דו-צדדי;  נוכחות של גידולים אחרים במשפחה, ביניהם סרטן שחלות, לבלב, ערמונית, סרטן שד בגבר; מוצא אשכנזי (שכיחות המוטציות בגנים הנ"ל בפרטים ממוצא זה היא 1/40).
  ניתן לטפל בחומרים אנטי אסטרוגניים - במקרה של בדיקה גנטית חיובית לצד היסטוריה משפחתית, יש אפשרות למתן טיפול תרופתי ב- Tamoxifen או Raloxifen למשך מספר שנים. הטיפול מתאים גם לנשים בריאות שנמצאו בעלות סיכון גבוה לחלות בסרטן השד על פי מודלים רפואיים סטטיסטיים. ממחקרים עולה כי ביכולתם של חומרים אנטי-אסטרוגניים אלה להקטין את הסיכוי להיארעות המחלה. יחד עם זאת חשוב לתת את הדעת על כך שהטיפול כרוך בתופעות לוואי.
  כריתה מניעתית מפחיתה את הסיכון למחלה (אצל נשאיות של BRCA) - בנוסף, מומלץ לשקול גישה טיפולית מונעת בדמות כריתת שדיים, שהפכה בשנים האחרונות לגישה הטיפולית המקובלת בארה"ב. זוהי אמנם פעולה קיצונית, הכרוכה בהתמודדות נפשית לא פשוטה, אולם לנוכח שיעור התחלואה הגבוה בקרב אוכלוסיית הנשים הנושאות את שני הגנים הבעייתיים, לצד, חוסר הוודאות לגבי אבחון המחלה בזמן-  היא מהווה את הפתרון הטיפולי היחידי הקיים היום למניעה כמעט מוחלטת של היווצרות המחלה. מחקרים מצביעים על כך שכריתת שחלות מגיל 38-40 לנשאיות של BRCA מהווה אף היא פעולה מניעתית, המפחיתה את הסיכון להיווצרות סרטן השד ב- 50% מהמקרים.
• גיל - הסיכון לחלות בסרטן עולה עם הגיל. על פי נתוני משרד הבריאות, כ- 74% מהחולות בסרטן השד מאובחנות בגילאי 50 ומעלה, כ- 23% מהחולות מאובחנות בגיל 40-49, ורק כ- 3% מהחולות היו בנות פחות מ- 40 שנה בעת האבחון.
• מחלה קודמת - נשים שחלו בסרטן השד והבריאו, נמצאות בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לחלות בסרטן שד בצד השני.
  
  

גורמי סיכון ביולוגיים:

• גיל קבלת/הפסקת הווסת - נמצא כי שכיחות המחלה כפולה בקרב נשים שהווסת הראשונה שלהן הופיעה בגיל מוקדם (מתחת לגיל 10). זאת, בהשוואה לנשים שהווסת הראשונה שלהן הופיעה בגיל מאוחר יותר.
  עוד נמצא, כי נשים שנכנסו לתקופת גיל המעבר מאוחר יחסית (וסת אחרונה מעל גיל 50) נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות, לעומת נשים שהמחזור החודשי שלהן הסתיים במהלך שנות ה-40 לחייהן
• לידה ראשונה בגיל מאוחר או אי הבאת ילדים לעולם
• ממדי גוף והשמנה - נשים בעלות ממדי גוף גדולים ו/או בעלות משקל יתר - נמצאות בקבוצת סיכון לחלות בסרטן השד.
  
  

גורמי סיכון הקשורים לאורח החיים:

• שימוש בהורמונים - נטילת הורמונים תחליפים במשך תקופה ארוכה (למעלה מ- 10 שנים) מעלה ב- 30% את הסיכון לפתח סרטן שד.
• צריכת אלכוהול מופרזת - צריכת אלכוהול מופרזת (מעל ל- 3 מנות ביום) מעלה את הסיכון להיווצרות סרטן השד.
• תזונה - עד עתה, טרם נמצא קשר מדעי מוכח וברור בין תזונה לבין סרטן השד.
• פעילות גופנית - לעומת זאת, פעילות גופנית, כגון: הליכה מהירה במשך 40 דקות, 3 פעמים בשבוע, מורידה את הסיכון להיווצרות סרטן השד.

בסיכומו של עניין: חשוב לשים לב לכך שכ-70% מחולות סרטן השד, אינן משתייכות כלל לקבוצות הסיכון שמנינו.

אבחון ותסמינים

גילוי מוקדם - ככל שהמחלה מאובחנת בשלבים מוקדמים יותר, כך עולים סיכויי ההחלמה, עד לכ- 90%! הניסיון מלמד כי ככל שהגידול קטן יותר ויש פחות בלוטות לימפה נגועות בבית-השחי – כך יהיו סיכויי ההחלמה גבוהים יותר. סטטיסטית, כל בלוטת לימפה נגועה, מפחיתה את שיעור הריפוי מהמחלה ב-6%-7%.

בדיקות שיגרה לגילוי מוקדם מצילות חיים:

• בדיקת שד ידנית
• בדיקת רופא/ה מומחה פעם בשנה - מומלץ להיבדק על-ידי רופא/ה המתמחה בבדיקת שד ידנית (כירורג/ית שד).
• בדיקת ממוגרפיה - בדיקה זו עשויה להציל את חייך ואת שדייך! זוהי ללא ספק הבדיקה החשובה ביותר מבין כל הבדיקות המומלצות.
  הבדיקה מומלצת לביצוע אחת לשנה, לכל אישה מעל גיל 50, שלא נמצאת בקבוצת סיכון. בדיקת ממוגרפיה היא בדיקת רנטגן פשוטה בעוצמה נמוכה, האורכת מספר דקות, ומטרתה לגלות סרטן שד בשלב מוקדם, בו יש שינויים ממאירים התחלתיים. אמינות הבדיקה היא למעלה מ-90%, בהתאם לגיל הנבדקת.
• בדיקת אולטרה סאונד- (U.S.) כהשלמה לממוגרפיה - סריקה על-קולית של השד אינה הכרחית, אולם היא מהווה בדיקה משלימה לבדיקת הממוגרפיה. בדיקה מתאימה בעיקר לנשים צעירות, או לנשים שהיה קושי בפענוח בדיקת הממוגרפיה שלהן.
• בדיקת הדמיה של השד באמצעות תהודה מגנטית (MRI) - הבדיקה מומלצת לנשים צעירות נשאיות של הגנים  BRCA1 ו-BRCA2, לנשים בעלות שד דחוס, לנשים עם סיפור סרטן שד משפחתי, או לפי השתייכות לקבוצות הסיכון למחלה.
  
  

במרכז הרפואי ת"א מאובחנות מדי שנה כ-850 חולות חדשות בסרטן השד. במרכז לבריאות השד, מבצעים בדיקות שגרה ומעקב וניתן שירות לנשים עם סיכון גבוה עקב סיפור משפחתי או נשאיות גן BRCA. לרגל חודש המודעות לסרטן השד, אנו ממליצים להקפיד ולשמור על אורח חיים בריא, ולנשים בריאות שלא נמצאות בקבוצת סיכון, ממליצים לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנה מגיל 50 ומעלה.

שלבי המחלה

הרוב הגדול של החולות בסרטן השד מאובחנות בשלבים מוקדמים של המחלה, כלומר כשאין גרורות לאיברים אחרים בגוף כגון עצמות, כבד, ראות, מוח וכדומה. אנו מסווגים את הגידולים המוקדמים לשלבים:
בשלב 0 הגידול מוגבל לתוך צינורות החלב בשד ולא פורץ מהם החוצה - קרוי DCIS. לגידול כזה אין יכולת להתפשט לקשריות לימפה בבית השחי או לאברים מרוחקים, ולכן אינו מאיים על חיי האישה.
בשלב I יש גידול חודרני שגודלו עד 2 ס"מ, ללא מעורבות קשריות לימפה בבית השחי.
בשלב II הגידול מעל 2 ס"מ ו/או מעורבות 1-3 קשריות לימפה בבית השחי.
בשלב III הגידול מעל 5 ס"מ ו/או מעורבות יותר מ- 4 קשריות לימפה בבית השחי.

שלב המחלה מנבא באופן גס את הסיכון להישנות המחלה בעתיד.

בשלבים המוקדמים של סרטן השד (0-III) מטפלים במטרה לרפא. נותנים טיפול מונע, שנקרא טיפול אג'וונטי או משלים, בנוסף לניתוח והקרנות. מטרתו של הטיפול המשלים לחסל את תאי הסרטן שאולי התפזרו בגוף. רוב הנשים אכן נרפאות, מחלתן לא תחזור ויחיו חיים מלאים וטובים. אצל חלק מהמטופלות המחלה תחזור תוך מספר שנים כגרורות באברים מרוחקים.

לסרטן שד גרורתי - שלב 4 הגישה הטיפולית שונה. מאחר שלרוב לא ניתן לרפא את המחלה בשלב זה אנו מתמקדים בעצירת ההתקדמות, בעזרת מגוון טיפולים יעילים - אנטיהורמונאלים, כימותרפים וביולוגים.

טיפול בסרטן השד

שילובים חדשים לטיפול בסרטן שד חוזר

נשים רבות שהתגלה אצלן סרטן שד מקומי (ללא גרורות) מקבלות טיפול "משלים / מונע", המבוסס על תרופות מקבוצת האנטראציקלינים (הנפוצה ביניהן נקראת דוקסורוביצין) ומקבוצת הטקסנים (טקסול או טקסוטר). אלו הן שתי קבוצות כימותרפיה שהוכחו כיעילות ביותר בטיפול בסרטן שד.

על אף יעילותו הרבה, טיפול בדוקסורוביצין עלול להוביל למספר תופעות לוואי, שאחת מהן היא התפתחות רעילות לבבית המתבטאת בפגיעה בתפקוד הלב. שכיחות התופעה עולה במצבים של מינון מצטבר גבוה, דהיינו: כאשר הגוף "זוכר" את החשיפה הקודמת לטיפול בתרופה.

לאור זאת, עד כה נשים שטופלו באנטרציקלינים (דוקסורוביצין) בשלב המוקדם של המחלה, לא יכלו לקבל טיפול חוזר בתרופות מקבוצת האנטראציקלינים, עם חזרת המחלה.

במצב זה, הטיפול יתבסס על תרופה בודדת, או שילוב של מספר תרופות יעילות, כגון: אנטרציקלינים, טקסנים, נבלבין, קסלודה, גמזר והרצפטין (לחולות מתאימות) ועוד.

ההגיון הטיפולי גורס, כי במצב של חזרת מחלה גרורותית, כסרטן השד, שילוב של שתי התרופות היעילות - אנתרציקלין וטקסן, יהיה היעיל ביותר ובעל טווח ההשפעה הרחב ביותר.

כאן נולדת בעיה כפולה: מחד, שילוב של שתי תרופות בעלות תופעות לוואי דומות, המגביר את עוצמת תופעות הלוואי הדומות. מאידך, רעילות לבבית מוגברת התלויה במנת האנטריציקלינים שהגוף קיבל. אי לכך, במרבית המקרים, בעת הופעת גרורות של סרטן השד לא ניתן לחזור ולטפל בדוקסורוביצין.

דוקסיל היא תרופה המכילה דוקסורוביצין עטוף במעטפת (ליפוזום), הפועל באופן דומה על הגידול הסרטני, אולם הרעילות הלבבית שלו פחותה בהרבה מדוקסורוביצין. לכן, ניתן לתת דוקסיל לאשה שכבר נחשפה בעבר לדוקסורוביצין. השילוב בין דוקסיל לטקסן, צפוי להיות יעיל יותר ופחות רעיל מהשילוב של דוקסורוביצין וטקסן, מאחר שטווח תופעות הלוואי של דוקסיל וטקסן אינו חופף.

מכאן נולדת האפשרות לטפל בנשים עם סרטן שד גרורתי בתשלובת של אנטראציקלינים וטקסנים פעם נוספת, על אף שהן נחשפו לתרופות אלו בטיפול הראשון. טיפול זה יהיה בעל פרופיל רעילות נמוך יותר, וכפועל יוצא בעל סיכון נמוך יותר להיווצרות נזק לבבי.

כיום מתנהלים בעולם ובארץ מחקרים שונים בקרב נשים עם סרטן שד גרורתי, שמטרתם לבדוק את פרופיל הבטיחות והיעילות של הטיפול המשולב.