"למנוע שבץ? זה לגמרי בידיים שלנו"

פרופ' חן הלוי - מנהל מחלקה לנוירולוגיה-שבץ

מי מהקוראים של הכתבה הזאת עשוי ללקות, חלילה, בשבץ מוחי?

"הסיכוי ללקות בשבץ מתחיל לעלות אחרי גיל 50 והוא עולה בצורה הדרגתית ומשמעותית עם הגיל. הסיכוי הזה עולה יותר ככל שלגיל מתווספים גורמי סיכון כמו עישון, לחץ דם, סוכרת, שומנים בדם והשמנת יתר".

מה הסיכוי של גבר או אישה בני 50 עם בדיקות דם טובות ואורח חיים בריא לחלות?

"סיכוי יש תמיד, אבל הוא מאוד נמוך. אנחנו מעריכים אותו ב-0.1% לשנה".

וכשיש גורמי סיכון?

"אותו בן אדם בן 50 שהוא מעשן, שמן ועם לחץ דם — הסיכוי שלו לקבל אירוע מוחי הוא בערך שניים עד שלושה אחוז לשנה, והסיכון הזה רק עולה עם הגיל. כשהוא יהיה בן 60 ו-70 הסיכון יהיה יותר גבוה".

לכמה אחוזים זה עשוי להגיע?

"אם יש גם היצרות בעורק הצוואר או פרפור עליות בלב, הסיכון יכול להגיע ל-20%".

זאת אומרת שאתה אומר שמניעת שבץ היא בידיים שלנו?

"חד משמעית כן. שבץ היא מחלה ברת מניעה, הרבה יותר מסרטן. בסרטן אתה עושה בדיקות לגילוי מוקדם, לאבחן ולטפל, אבל בשבץ אפשר למנוע את המחלה כך שלא תקרה בכלל.
מי שעבר שבץ , או קרוב לחולה שבץ יודע כמה זה גרוע. שבץ זו מחלה שמשבשת את החיים בצורה קשה - לבן אדם ולסביבה שלו. אדם מתפקד שחי את חייו הופך לשבר כלי בשנייה. לא יכול לדבר, לא יכול לזוז, נכה, תלוי באחרים, לא יכול לתקשר, מאבד את הזיכרון. ממש לא מומלץ. ואת הדבר הזה ניתן למנוע".

תסביר מה זה בכלל שבץ

"יש שני סוגים. שבץ איסכמי, מה שקוראים קריש דם - חסימה של עורק במוח. זה נגרם בגלל טרשת עורקים או קריש דם שמגיע ממקום אחר. העורק במוח נחסם, אותו אזור במוח לא מקבל אספקת דם, והאזור עובר נזק בלתי הפיך ומפסיק לתפקד. אם האזור הזה הוא למשל מרכז השפה שנמצא בדרך כלל בצד שמאל של המוח, אז האדם מפסיק לדבר".

זאת אומרת שהתסמינים משתנים לפי איפה שהקריש מטייל?

"כן. אם הפגיעה היא באזור שאחראי על התפקוד של יד שמאל, אז יד שמאל מפסיקה לתפקד. אם זה באזור שאחראי על הראייה, הוא מפסיק לראות. ואם זה באזור שאחראי על הזיכרון, אז הוא מאבד את הזיכרון".

ומה הסוג השני של השבץ?

"הסוג השני זה דימום מוחי, מה שנקרא בשפת העם שטף דם במוח. במקום חסימה של עורק במוח, אחד העורקים מתפוצץ או מתחיל לדלוף זה קורה לרוב בגלל יתר לחץ דם. יש גם סיבות נוספות שגורמות לפגיעה בדפנות כלי הדם".

אבל זה פחות נפוץ?

"כן. שבץ איסכמי הוא בערך 85% מהמקרים ודימום מוחי 15%".

גברים ילקו בשבץ יותר מנשים?

"לגברים יש נטייה מעט יותר גבוהה ללקות בשבץ מנשים, אבל אחרי גיל 70 זה די מתאזן".

זה לא גנטי?

"לא, זה לא נחשב גנטי. זה בעיקר נובע מאורח חיים לא נכון וגורמי סיכון. היום ברפואת שבץ מודרנית יש לנו את כל הכלים לאבחן ולטפל בגורמי הסיכון ולהוריד בצורה דרסטית את הסיכון לשבץ. תמיד מפתיע אותי שאנשים נורא פוחדים מסרטן, עושים קולונוסקופיה וממוגרפיה, אבל שבץ - שהוא הרבה יותר שכיח והרבה יותר משבש חיים - פחות מדברים עליו ופחות מתעניינים במניעה שלו".

בעצם מה אתה מציע?

"אני מבין אנשים שלא מתחשק להם להתעסק בבריאות שלהם כל היום. אבל אם עברנו את גיל 50, ובוודאי אם יש גורמי סיכון, או אחרי גיל 60 — צריך להתחיל לבדוק".

יש אמירה כזאת שעד גיל 60 אפשר לעשות לגוף מה שרוצים.

"נכון. הגוף סופג ואנחנו עדיין מרגישים בסדר. אבל אחרי גיל 60 אם לא שומרים עליו, הוא מתחיל להתנקם בנו על החטאים".

אז עושים?

"גבר או אישה שעברו את גיל 60, גם אם אין להם גורמי סיכון, כדאי שיהיו אחראים כלפי עצמם ויעשו צ'ק-אפ כללי אחת לכמה שנים, כולל הערכת סיכון לשבץ. אם מוצאים בעיות, צריך לטפל בהן ולהיות יותר במעקב. היום אנשים חיים עד גיל 80 ו-90 עם איכות חיים מדהימה. אחד הדברים שהכי קובעים את איכות החיים הזאת היא בריאות המוח. אותם אנשים שמגיעים לגיל 80 ו-90 וחיים מצוין - בדרך כלל לא עברו אירועים מוחיים. הם חושבים טוב, מרגישים טוב ונהנים מהחיים. לעומת זאת, אנשים שכבר בגיל 60 מתחילים לעשות אירועים מוחיים, עם לחץ דם לא מאוזן, עישון וסוכרת - הרבה פעמים בכלל לא מגיעים לגילאים האלה, וכבר בגיל 70 הם עם נכות נוירולוגית משמעותית ואיכות חיים לא טובה".

כלומר, הלונגג'ביטי שאתה ממליץ עליו זה לשמור על המוח?

"בדיוק, בריאות המוח. אנחנו כל יום מטפלים פה באנשים שמגיעים עם אירוע מוחי, ויש התקדמות עצומה בטיפול באירוע מוחי כשהוא קורה. היכולת שלנו היום לעומת לפני עשר שנים התקדמה בצורה מדהימה. אבל הכי חכם זה למנוע את האירוע וליהנות מחיים מלאים".

מהו "נוהל שבץ" ששומעים שמוכרז בחדר מיון מדי פעם?

"נוהל שבץ הוא מצב שבו מופעלת מערכת שלמה ברגע שנכנס אדם עם חשד לשבץ. היום מתייחסים לשבץ כמצב חירום רפואי".

למה היה צורך לעשות נוהל שבץ?

"הטיפול בשבץ חריף דורש שילוב של כמה מערכות בבית החולים — נוירולוגים, חדר מיון, הדמיה, לפעמים צנתורים, טיפול נמרץ. כדי לאפשר זיהוי נכון, עיבוד נכון וקבלת החלטות בזמן קצר, צריך מנגנון שמביא את כולם ביחד בצורה מהירה ומתואמת".

אז מה הטיפול?

"לאחר הערכה נוירולוגית מהירה, נעשות הדמיות שבץ מתקדמות שמאפשרות לדעת לא רק אם יש דימום או חסימה, אלא איפה בדיוק החסימה ומה מצב הרקמה במוח. כל התהליך הזה קורה בדרך כלל בתוך 30–45 דקות. בסוף מגיעים לנקודת החלטה. ההחלטות מתקבלות תמיד על ידי מומחה לשבץ, הרבה פעמים בהתייעצות של צוות מומחים. הטיפול יכול להיות מתן TPA - תרופה שממיסה קרישי דם ופותחת את העורק. לפעמים אפשר גם לעשות צנתור מוח ולשלוף את הקריש".

ומה עושים אם יש שטף דם?

"שם מדובר בדימום מוחי. הטיפול יהיה הרבה פעמים הורדה דרסטית של לחץ הדם, מתן תרופות שעוצרות את הדימום, ובמקרים מסוימים גם התערבות נוירוכירורגית".

כלומר לפעמים צריך ממש ניתוח?

"לפעמים צריך לפנות את הדם כדי לשחרר לחץ מהמוח. הטיפולים האלה התקדמו מאוד בשנים האחרונות. גם חלון הזמנים התרחב. פעם היינו יכולים לתת TPA עד שלוש שעות וצנתור עד שש שעות מתחילת הסימפטומים. היום, בזכות ההדמיה המתקדמת, אפשר לזהות גם אנשים שאפשר לטפל בהם מאוחר יותר".

עדיף להגיע כמה שיותר מוקדם, כי אי אפשר לתקן נזק למוח, נכון?

"המטרה של הטיפול היא לא לתקן את הנזק שכבר קרה, אלא לצמצם את מה שעוד עלול לקרות. אבל גם אחרי שנגרם נזק יש דרכים להקטין אותו. התוצאה התפקודית שלושה חודשים אחרי שבץ נקבעת לפי כמה גורמים - החלטות שמתקבלות בחדר המיון, מה שקורה בימים הראשונים באשפוז, והתהליך השיקומי".

אתה לפעמים מופתע מהתפתחות של שבץ?

"למדתי לא לעשות תחזיות מוקדמות. בדרך כלל אנחנו לא מאוד מופתעים כי אנחנו רואים את המטופל.ת ואת ההדמיה ויודעים למה לצפות. אבל בהחלט קרה שחשבתי שמישהו לא יצא מזה והוא כן יצא. אנחנו מאוד נזהרים לא לעשות תחזיות בהתחלה, כי התחזיות האלה יכולות להשפיע על הטיפול. אנחנו מטפלים בכולם בצורה אופטימית ונותנים לכולם צ'אנס".

אבל לא לכל מקרה שבץ יש הפי אנד.

"לצערי לא. חלק מהמטופלים מסיימים את האשפוז עם פגיעה נוירולוגית קשה, וחלק אינם שורדים. זה חלק מהמציאות הקשה של טיפול בשבץ".

מהו שבץ צעירים?

"שבץ אצל צעירים עלול לקרות מגיל 18. בכל רגע נתון יש במחלקה שלי בין אחד לשניים צעירים עם שבץ. זה תמיד מאוד מפתיע אנשים, כי אף אחד לא מצפה לשבץ בגיל 30".

מה הסיבה בגילים האלה?

"יש הרבה סיבות. חלקן בעיות לב מולדות שלא יודעים עליהן. למשל PFO - פתח בין הפרוזדורים של הלב שאמור להיסגר בלידה, ובחלק מהאנשים לא נסגר. קרישי דם יכולים לעבור דרך הפתח הזה ישר למוח".

איך עולים על זה?

"לא בבדיקת אקו רגילה. יש צורך בבדיקה מיוחדת שנקראת TCD עם בועות".

אבל לא עושים את זה כמניעה?

"לא. בדרך כלל מגלים את זה רק אחרי אירוע מוחי".

זאת אומרת שבצעירים זה פחות קשור לאורח חיים?

"כן, אין דרך למנוע לחלוטין שבץ בצעירים בלי גורמי סיכון, ואני גם לא ממליץ על בדיקות יתר"

מה אחוז השבץ בצעירים?

"מהאוכלוסייה הכללית זה אפסי. מתוך כלל מקרי השבץ — בערך 5%".

יש קשר בין סרטן לשבץ?

"כן, קשר מאוד חזק. חלק מסוגי הסרטן מפעילים את מערכת הקרישה ויוצרים קרישי דם שעולים למוח וגורמים לשבץ. לא פעם מגיע אלינו אדם עם אירוע מוחי, ואנחנו אלה שמאבחנים אצלו את הסרטן".

כלומר לפעמים האירוע המוחי מוביל לגילוי הסרטן?

"כן. אנחנו כבר יודעים לזהות דפוסים מסוימים של אירועים מוחיים שקשורים לסרטן".

למה אתה בתחום הזה?

"כי זה מאוד עניין אותי כבר משלב ההתמחות שעשיתי בבית החולים סורוקה בבאר שבע. זו מחלה נוראית שמשנה חיים ברגע אחד בצורה קטסטרופלית. הרגשתי שאם אפשר לטפל במחלה הזאת ולשנות את המהלך שלה - זה משהו מאוד משמעותי כרופא. זו גם מחלה מאוד רחבה ומעניינת, ויש בה המון מחקר". למשל מחקר פורץ דרך שלנו על תרופה חדשה לשיפור זיכרון לאחר שבץ."

אתה עדיין מרגיש את התשוקה לתחום?

"כן. מאוד."