טינטון

רקע

טינטון היא תופעה בה אנשים מתארים כי הם שומעים צלילים באוזניים מבלי שקיים מקור רעש חיצוני. לרוב רק האדם המתאר את הטינטון שומע אותו (מצב שמכונה טינטון סובייקטיבי). האוזן יכולה להיות הגורם הראשוני לכך. כל חלק של האוזן עלול לגרום לכך (אוזן חיצונית, תיכונה או פנימית). פגיעה בשבלול, איבר השמיעה, בעקבות הזדקנות הגוף וחשיפה לרעש, גורמת לירידה בשמיעה, וזו יכולה להוביל לטינטון. הירידה בשמיעה יכולה לשבש את פעילותו של עצב השמיעה ושל תאים בגזע המוח, דבר המביא להופעת הטינטון.

שכיחותה של תופעה זו עומדת על כ-15% מכלל האוכלוסייה. כאשר שכיחות התלונה הולכת ועולה עם הגיל, ועם הופעתה של ירידה בשמיעה. טינטון עלול להיגרם בשל הפרעה באוזן, עקב למשל פקק של שעווה, נוזלים באוזן התיכונה או דלקת של האוזן החיצונית. במקרים אלו טיפול בבעיה הראשונית יפתור בדרך כלל גם את הטינטון. מצד שני, במקרים בהם נפגע השבלול, שהוא איבר השמיעה בשל, למשל, הזדקנות הגוף וחשיפה לרעש, קשה יותר לגרום לטינטון להעלם.

ישנם שני סוגי טינטון עיקריים: טינטון סובייקטיבי שפירושו צליל אשר רק האדם המתאר את הטינטון שומע אותו וטינטון אובייקטיבי , שבו שומעים צלילי גוף שונים, דוגמת זרימת דם, תנועות של שרירים קטנים ועוד. טינטון נחשב כרוני אם אינו חולף תוך חצי שנה. אז הסיכויים לכך שייעלם לגמרי קטנים ביותר. מצד שני חשוב לזכור שבקרב מרבית האנשים מידת ההפרעה שגורם הטינטון הולכת ופוחתת עם הזמן. חשוב  לגשת לרופא אאג ולהיבדק, כדי לראות מה אפשר לעשות כדי להקל על התופעה.

המנגנון שמאחורי תופעת הטינטון

תסמינים

אנשים מתארים צלילים מסוגים שונים (צפצוף, רחש, זמזום ועוד). לרוב זהו התסמין היחיד, אך ישנם מצבים בהם הטינטון מפריע לאורחות החיים ומפריע במידה מסוימת לתפקוד היום-יומי.

אבחון

ברוב המקרים, אי אפשר לשמוע את הטינטון אלא מסתמכים על שיחה עם המטופל, וברוב המקרים מפנים לבדיקות שמיעה. במידת הצורך מבוצעות בדיקות נוספות.

טיפול

אין טיפול ספציפי המרפא טינטון. טיפול בטינטון יתמקד בניסיון לתקן מצבם הפיכים באוזן, אך בחלק מהמקרים אין ביכולתנו להשפיע על האוזן הפנימית או על המוח. במידה וקיימת ירידה בשמיעה ההמלצה תהיה התאמת מכשירי שמיעה. כמו כן, שיטות המכונות "פסיכו-חינוכיות" מתמקדות בשיפור הדרכים בהם מתמודדים אנשים עם הטינטון. במרכזים רפואיים בעולם וגם במרכז הרפואי תל-אביב, נערכים מחקרים שמטרתם היא שיפור הבנת המנגנונים הגורמים לטינטון, ומציאת טיפולים שיכולים להקל על הסובלים ממנו. חלק מהטיפולים הינם תרופתיים, אחרים מתמקדים בבדיקת מכשור המשפיע על הפעילות העצבית של המוח, ואילו אחרים מתמקדים בגישות פסיכולוגיות לטינטון - מאמצים אלו יובילו לבסוף למציאת טיפול יעיל לטינטון.