צנתור פריפרי לאבחון טרשת העורקים

מדוע מבוצעת הפעולה?

טרשת עורקים (Atherosclerosis) הינה מחלה בה נחסמים בהדרגה העורקים בגוף בשל הצטברות חומר שומני מתחת לרפידה הפנימית של דופן העורק ותגובה דלקתית בה שוקע בדפנות העורק רובד (פלאק) המורכב מכולסטרול, מרכיבים שומניים וכדוריות דם לבנות. טרשת העורקים יכולה להתפתח בעורקים שונים בגוף ולפגוע באיברים שמוזנים באמצעותם: מוח, לב, כליות, גפיים ועוד. חלקים מהפלאק יכולים להינתק מדופן העורק ולחסום אזור אחר. המחלה מהווה את גורם התמותה העיקרי בעולם המערבי, יותר מכל גורמי המוות האחרים גם יחד.
התהליך הטרשתי הינו תהליך כרוני ואסימפטומטי (אינו מראה סימנים), המתחיל כבר בגיל מוקדם ונמשך עד לשלבים מתקדמים של חסימת העורקים. הסימפטומים של המחלה עשויים להתבטא בגילאים מאוחרים יותר, כאשר שיעור ההיצרות עובר 70% מהקוטר.
טרשת עורקים עלולה להתרחש כמעט בכל מקום בגוף. בטרשת עורקים כלילית הטרשת פוגעת בעורקים המובילים דם ללב, ועלולה לגרום לתעוקת חזה ואוטם בשריר הלב. בטרשת עורקים היקפית, הטרשת עשויה לפגוע בכל עורק בגוף ובמיוחד באב העורקים התחתון, עורקי הגפיים, עורקי המוח או כל עורק אחר. במקרים הללו טרשת העורקים עשויה לגרום לתסמינים על פי העורק שנפגע לדוגמא - קשיי הליכה (בעקבות חסימה בעורקי הגפיים), או קשיי ראיה (בעקבות חסימת עורקי העיניים). במקרים חמורים עלול להתרחש נמק של איברים שונים כמו מעיים או רגליים, ואף אירוע מוחי במקרה של טרשת בעורקי המוח. גורמי הסיכון העיקריים למחלה כוללים נטייה גנטית, עישון, סוכרת, עודף שומנים בדם, עודף משקל וחוסר פעילות גופנית.
אבחון טרשת עורקים בעורקים פריפרים (ובעיקר בגפיים) נעשית באמצעות בדיקת אולטרסאונד דופלר שבו זרימת הדם נמדדת לפי הרעש שהיא מפיקה, ואיתור ההיצרויות או החסימות נעשה בעזרת אנגיוגרפיה (צינתור).

מהן התוצאות המצופות מהפעולה?

אבחון מיקום וחומרת היצרות/חסימה בעורק פריפרי.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?

צנתור כלי דם פריפריים (אנגיוגרפיה) היא פעולה המתבצעת בהרדמה מקומית, באזור החדירה לעורק (לרוב באזור המפשעה או היד). הטיפול נעשה בחדר צנתורים או חדר ניתוח, תוך שימוש באמצעי הדמיה של כלי הדם. במהלך הצנתור יוחדר צנתר דרך עורק במפשעה, עד לאזור הנבדק ודרכו יוזרק חומר ניגוד אשר יזוהה על ידי שיקוף רנטגן (פלואורוסקופיה).
חומר הניגוד ממלא את כלי הדם ובעזרתו ניתן לאבחן במדויק את אזור החסימה/הצרות בעורק ואת חומרתה. על סמך בדיקה זאת ניתן בהמשך להחליט על האפשרות הטיפולית המועדפת. לעיתים ניתן גם לטפל בהצרות העורקית באותו צנתור על ידי הרחבת ההצרות בעזרת ניפוח בלון (צינתור טיפולי  – אנגיופלסטיקה). לעיתים הממצא יעיד על בעיה הדורשת פתרון בניתוח פתוח בהמשך (לדוגמא: מעקף) וההדמיה תשמש לתכנונו. בתום הפעולה יוצא הצנתר מהעורק במפשעה/יד ותתבצע לחיצה מקומית על איזור החדירה וחבישת לחץ.

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?

הרדמה מקומית.

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?

1-2 שעות באופן שגרתי ויותר בפעולות מורכבות.

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?

הפעולה שכיחה מאוד ונחשבת לפעולה בטוחה יחסית. עם זאת, ככל פעולה פולשנית, גם צנתור אבחוני לכלי דם פריפרים איננו חף מסיכונים ומסיבוכים, שחשוב מאוד להיות מודעים אליהם, טרם קבלת ההחלטה על ביצועו.
ככל פעולה פולשנית בכל הדם קיימת סכנת זיהום, דמם, חסימת כלי דם ושליחת תסחיפים בסיכוי נמוך. אופי הסיכונים תלוי באזור הנבדק, לדוגמה: אירוע מוחי (כתוצאה מקריש דם); התקף לב (כתוצאה מחסימה של עורק); דימום (במקום שאליו מוחדר הצנתר), קרע (מפרצת) בעורק המטופל, הפרעות בקצב הלב. השימוש בחומר ניגוד עלול לגרום נזק לכליות בשכיחות נמוכה. במקרים נדירים ביותר תיתכן גם תמותה בזמן צנתור.

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

• לקראת הפעולה יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, אלקטרוליטים, תפקודי כבד ותפקודי קרישה. נוסף על כך יש לבצע א.ק.ג. וצילום חזה. טרם הצנתור חשוב לבצע בדיקות הדמיה שיוכלו לתת למצנתר מידע על מצב העורקים. בדיקות אלו יכולות לכלול: בדיקת דופלר (אולטרסאונד), בדיקות CT, אנגיוגרפיות קודמות ותצאות מכון כלי דם.
  
• במידה ואתה נוטל תרופות באופן קבוע, עליך להיוועץ ברופא המטפל. אם אתה סובל מלחץ דם גבוה או ממחלת לב, עליך לקחת את התרופות הקבועות שלך כסדרן.
  
• אם המטופל נוטל תכשירים נוגדי טסיות (כולל אספירין, פלויקס) או נוגדי קרישה (כגון קומדין), יש להיוועץ ברופא המטפל, באופן פרטני, אם יש צורך בתחליפים.
  
• לרוב המטופל יאושפז בבית החולים טרם הפעולה, על מנת לוודא הכנה מיטבית לקראתו.

מה יקרה אחרי הניתוח?

מייד לאחר הצנתור, מועבר המטופל להשגחה עד למחרת, במהלכה הוא בדרך כלל יכול לאכול ולשתות כרגיל. המטופל יתבקש לשכב במיטה על מנת למנוע דימום מאזור המפשעה. שחרור מבית החולים אפשרי לרוב יום או יומיים לאחר ביצוע הפעולה, במידה ואין צורך בטיפול נוסף.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?

יש להימנע ממאמץ גופני והרמת משאות כבדים בימים הראשונים שלאחר הפעולה. בימים הראשונים שלאחר הצנתור תיתכן רגישות קלה במפשעה.
אם לאחר שחרור המטופל לביתו חום גופו עולה על 38 מעלות או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים – יש לצור קשר עם המחלקה ו/או לפנות לחדר מיון.

קישורים רלוונטיים באינטרנט

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D

http://www.mountnittany.org/wellness-library/healthsheets/documents?ID=5440
http://emedicine.medscape.com/article/419038-overview