ניתוחי תיקון בקע (הרניה) במבוגרים

מדוע מבוצעת הפעולה?

בקע (בלעז, הרניה, hernia) הוא למעשה חולשה של דופן הבטן, שגורמת לחדריה של רקמות שומן ושל אברים בחלל הבטן לחדור דרך דופן הבטן החלשה, באופן שיבלטו מתחת לעור. בלשון עממית, נהוג לכנות את הבקע כ- 'קילה'. לפיכך, בקע עשוי להראות כמעין 'כדור' או בליטה תת עורית, שעלולה לגרום לכאב ואי נוחות למטופל. תלונה אופיינית לבקע תכלול תאור של בליטה תת עורית שמחמירה בעקבות פעולה מאמצת כגון שיעול, ריקון מעיים, עמידה ממושכת, או הרמת משא כבד.
בעוד שבקעים קטנים שאינם מסבים אי נוחות למטופל אינם דורשים טיפול, ניתוח הוא המתווה הטיפולי המקובל בבקעים, מאחר ואלו אינם נרפאים מאליהם, אלא נוטים לגדול ולהחמיר עם הזמן.
במקרים מסוימים, עלול להיגרם סיבוך שמערב כליאה של המעי בבקע. זהו מצב חרום שמחייב ניתוח דחוף, וללא טיפול מיידי, עלול לגרור אחריו כריתה של חלק מהמעי, מאחר והרקמה הכלואה נמקה. בקע כלוא מאופיין על ידי כאב ממושך ועוצמתי, רגישות באזור הבקע שנכלא, והופעת אודם מקומי.
קיימים מספר סוגים של בקעים אופייניים, ובכלל זה, בקע טבורי, מפשעתי, או בקע ברום הבטן (בקע אפיגסטרי). שמו של הבקע מעיד על מיקומו האופייני:

1. בקע טבורי - עלול להגרם עקב מאמץ ממושך, חולשה מולדת בדופן הבטן, וכן בעקבות תהליך הזדקנות רמות הגוף. תופעה זו שכיחה יותר בקרב נשים (בעקבות הריונות והלחץ שגורם משקל הרחם הגדל על דופן הבטן), בקרב מטופלים שסובלים מעודף משקל משמעותי (כתוצאה מהשמנת יתר או הצטברות נוזלים בחלל הבטן), אצל מטופלים שסובלים מעצירות כרונית ונדרשים למאמץ לצורך ריקון המעיים, וכן אצל מטופלים שסובלים משיעול חריף וממושך (דוגמת חולי אסטמה כרוניים).
2. בקע מפשעתי - שכיח בעיקר בקרב גברים. כ- 2-3% סובלים מתופעה זו שנגרמת עקב חולשה בתעלת המפשעה שמכילה את צינור הזרע שמוביל את נוזל הזרע אל שק האשכים מחלל הבטן. יחד עם זאת, יתכן בקע מפשעתי גם בקרב נשים. בקע מפשעתי אינו חולף מאליו ללא טיפול ניתוחי, ובדרך כלל גורם לכאב ואי נוחות.
   
3. בקע אפיגסטרי (בקע ברום הבטן) – במרבית המקרים זהו בקע קטן (גודלו אינו עולה על גודלו של כדור גולף). בקע זה שכיח בעיקר בקרב גברים בגילאי 20-50. דוקא בגלל גודלו הפעוט, בקע זה נוטה יותר לגרום לכליאה של רקמת השומן או רקמת המעי, והתפתחות נמק. לפיכך, בקע זה דרש תיקון מייד לאחר האבחנה.
   
   

ככלל, בקע הוא מצב שכיח מאד, וכל עוד מדובר במטופלים בריאים, ללא בעיות רפואיות אחרות, ניתוח יהיה המתווה הטיפולי המומלץ. בהתאם למיקומו של הבקע ומידת חומרתו, ניתן לבצע את הניתוח בגישה פתוחה (על ידי חתך  פתוח), או בגישה לפרוסקופית (זעיר פולשנית). בהתאם לסוג הניתוח עליו יוחלט, ניתן יהיה לשקול את סוג ההרדמה שתוצע למטופל (בדרך כלל הרדמה מלאה או אזורית).

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
ניתוחי תיקון בקע יבוצעו בהרדמה כללית או אזורית (אפידוראלית, ספינאלית). סוג ההרדמה יקבע לפני הניתוח על ידי המנתח והמרדים, בהתאם למצבו הרפואי ולרצונו של המטופל. לפני תחילת הניתוח עצמו יחובר המטופל לאינפוזיה באמצעותה יזליף המרדים חומרי הרגעה שיפחיתו את תחושת החרדה של המטופל. ניתוח לפרוסקופי לתיקון בקע יבוצע בהרדמה כללית שמשמעותה כי המטופל ישן שינה עמוקה, אינו חש כל כאב, ואינו מודע כלל למצבו.
לאחר וידוא ההרדמה יבצע המנתח 2-3 חתכים קטנים בבטן, דרכם יוכנסו כלי הניתוח. הלפרוסקופ, שבקצהו מצלמה, יוחדר דרך חתך נוסף באזור הטבור. במהלך הניתוח, ניתן לצפות באזור המנותח על גבי צג בחדר הניתוח. על מנת להקל את הגישה אל אזור הבקע, ינפח המנתח את הבטן בעזרת גז פחמן דו חמצני. המנתח יזהה את הבקע, יפריד אותו מהרקמות הסמוכות, ויכניס אותו חזרה לחלל הבטן. הפגם בדופן הבטן ייסגר על ידי רשת כירורגית ייחודית מחומר בלתי מתכלה שאינו נדחה על ידי גוף המטופל. המנתח יחדיר את הרשת לאזור הבקע דרך הלפרוסקופ, ויקבע אותה למקומה באמצעות מהדקים כירורגים. רקמת הגוף תגדל מעל הרשת ותכסה אותה, כך שהרשת תקובע מעל אזור הבקע. בסיום הטיפול בבקע, יסגור המנתח את חתכי הניתוח והאזור יחבש. 
על אף היתרונות שבשיטה הלפרוסקופית, שכוללים חתכים קטנים יותר ולכן פחות צלקות ופחות כאב לאחר הניתוח, וכן זמן אשפוז והתאוששות קצרים יותר, הניתוח אינו מתאים לכל מקרה או לכל מטופל. מטופלים שמנים במיוחד, וכן מטופלים שסבלו בעבר ממקרי הדבקויות באזור האגן (בעקבות מחלה, ניתוחים קודמים או זיהום), אינם מתאימים לשיטה זו.
במקרים מסוימים, במהלך הניתוח הלפרוסקופי עלול להיווצר צורך לעבור לניתוח בגישה פתוחה, שמשמעותו חתך גדול יותר. ההחלטה על מעבר לניתוח בגישה פתוחה תתקבל במהלך הניתוח, בהתאם לשיקוליו של המנתח, ולמצב בפועל, (למשל אם נגרם דימום מסיבי, או אם קיים קושי להגיע אל לאזור הבקע באמצעים הלפרוסקופים).
ניתוח בגישה הפתוחה יבוצע בהרדמה כללית, אך ניתן לבצעו גם בהרדמה אזורית. לאחר וידוא ההרדמה יבצע המנתח חתך  באורך 6-10 סנטימטרים באזור הבקע, יפריד אותו מהרקמות הסמוכות, ויכניס אותו חזרה לחלל הבטן. הפגם בדופן הבטן ייסגר על ידי רשת כירורגית ייחודית, מחומר בלתי מתכלה שאינו נדחה על ידי גוף המטופל. המנתח יחדיר את הרשת לאזור הבקע דרך הלפרוסקופ, ויקבע אותה למקומה באמצעות מהדקים כירורגים. רקמת הגוף תגדל מעל הרשת ותכסה אותה, כך שהרשת תקובע מעל אזור הבקע. בסיום הטיפול בבקע יתפור המנתח את החתך בבטן, והאזור יחבש.

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
כללית או אזורית.

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?
½-1 שעה.

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?
הגם שמדובר בניתוח פשוט ושכיח, חשוב להיות ערים לסיכונים ולסיבוכים שעלולים להתעורר במהלך ניתוח לתיקון בקע. על מנת לצמצם את שיעורם, יש ליידע את המנתח והמרדים לגבי הרקע הרפואי והאישי על המטופל המועמד לפעולה, כדי שיוכלו להתאים את הטיפול המתאים ביותר הן למצב הרפואי והן למצב האישי. הגם שסיבוכים אינם שכיחים בפעולה זו, יתכנו סיכונים וסיבוכים אפשריים שכוללים דימום, זיהום, פגיעה באיברים סמוכים ובעיקר בשלפוחית השתן). כ- 5% מהמטופלים ידרשו לניתוח חוזר, עקב השנות של הבקע. לאחר ניתוח לפרוסקופי עלול המטופל לסבול מכאב בחתכי הניתוח ובאזור הכתפיים, עקב לחץ הגז על הסרעפת. כאב זה יחלוף תוך שעות עד ימים.
ההרדמה אינה חפה מסיכונים גם כן. סיכוני ההרדמה הכללית כוללים חנק וחסימה של נתיב האוויר, נפילה פתאומית של לחץ הדם והדופק, ואף פגיעה בשיניים או במיתרי הקול בעקבות החדרת צינורות לקנה הנשימה. אצל חלק מהמנותחים תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה. יש לציין כי סיכון זה אינו משמעותי עבור מטופל שנותח בעבר בהרדמה כללית. בהרדמה אפידורלית יתכנו ירידת לחץ דם וכאב ראש. במקרים נדירים, תיתכן גם פגיעה עצבית, פגיעה ביכולת מתן השתן, פרכוסים, הפרעות קצב לב, ואלרגיה לחומר האלחוש.

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

• יש להצטייד בסיכום רפואי מרופא המשפחה או מהרופא המטפל, שכולל אבחנות ותרופות שאת לוקחת, על מנת שהמנתח והמרדים יקבלו את מירב המידע האישי והרפואי.
  
• יש לבצע בדיקות דם שכוללות ספירה וביוכימיה, ובמקרים מיוחדים יידרשו גם תפקודי קרישה. מעל גיל 40, חובה להבצע ולהביא א.ק.ג.
  
• אם הינך מעשנת במשך שנים רבות או סובלת ממחלות אחרות כמו יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב או ריאות, סוכרת, או שהינך מעל גיל 60  - יש להצטייד גם בצילום חזה.
  
• יעוץ/אישור של רופאים מומחים נדרש באם הינך חולה במחלות כרוניות שונות (כגון: קרדיולוג באם הינך חולת לב, נוירולוג באם עברת אירוע מוחי, רופא ריאות באם יש לך מחלת נשימה/ריאות קשה וכו').
  
• שבוע לפני  מועד הניתוח עליך להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). יש להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי הצורך בתחליפים לתרופות אלו.
  
• לקראת הרדמה כללית, יש להיות בצום מלא ביום הניתוח, כולל מים, החל מ-6 שעות לפני מועד תחילת הניתוח. מומלץ להימנע אף מלעיסת מסטיק ומעישון.  לפני הכניסה לחדר הניתוח חובה להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי.
  
• במידה ולמטופל שערות באזור שמיועד לניתוח, הן יגולחו על ידי איש צוות של בית החולים. מומלץ להתקלח לאחר הגילוח, על מנת לאפשר סטריליות מקסימלית של האזור.
  
  

מה יקרה אחרי הניתוח?
בסיום הניתוח, על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה, ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות. ההתאוששות מההרדמה כללית תארך מספר שעות. הרדמה אזורית (ספינאלית) גורמת לחולשה ברגליים ולחוסר תחושה בפלג הגוף התחתון, שיחלפו תוך מספר שעות. ניתוח זה כרוך באשפוז של כשני לילות.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?
לאחר הניתוח, מומלץ להסתובב ולהניע את הגוף ככל שניתן. המטופל יכול להתקלח למחרת הניתוח, אך מומלץ לשמור את אזור החתכים יבש ונקי. בימים שלאחר הניתוח עלול המטופל לסבול מכאב. ניתן להקל על הכאב באמצעים תרופתיים, בהתאם לרצונו של המטופל. כשבועיים לאחר הפעולה מומלץ להמנע מפעילות פיזית מאומצת, ולהמנע מקיום יחסי מין. במידה והמטופל סובל מתשישות או סחרחורת, מומלץ שימנע מנהיגה. לאחר מכן ניתן לשוב לשגרה. כשבועיים לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל המנתח במרפאת המחלקה. בכל מקרה של עליית חום מעל 38 מעלות, ניתן להתקשר למחלקה ולהתייעץ עם הרופא התורן. במידת הצורך, יש לפנות לחדר המיון לצורך המשך ברור.