גלאוקומה היא הגורם השני בשכיחותו לעיוורון בעולם המערבי. המחלה מכונה "הגנב השקט של הראייה", מפני שבהיעדר סימפטומים מקדימים, אין החולים מודעים לקיומה של המחלה, אלא כשהנזק כבר נגרם. מעקב סדיר וטיפול פשוט יחסית, יכולים למנוע את המחלה או לעכב את התפתחותה. לקראת שבוע המודעות לגלאוקומה, החל בתחילת חודש מרץ, ד"ר שמעון קורץ, רופא עיניים ומומחה למחלת הגלאוקומה, מערך עיניים, במרכז הרפואי תל-אביב, מסביר על המחלה ועל חשיבות הגילוי והמעקב.גלאוקומה ("ברקית" בעברית) מהווה את הגורם העיקרי השני בשכיחותו לעיוורון בעולם המערבי. מספר חולי הגלאוקומה בעולם מוערך בכ-70 מיליון, ומספרם צפוי לגדול, ככל שאוכלוסיית העולם הולכת ומזדקנת. סך כל מספר החולים במחלה בישראל מוערך בין 60-80 אלף איש, כאשר מדי שנה מתווספים אליהם כ-6,000 חולים נוספים.
בציבור הרחב ידועה מחלת הגלאוקומה בשם "הגנב השקט של הראייה". זאת, משום שברוב המקרים, אין החולים מרגישים כאב כלשהו או קושי בראייה, אלא עד לשלבים מתקדמים של המחלה, כאשר כבר נגרם נזק קשה ובלתי הפיך לעצב הראייה.
משום כך, יש חשיבות רבה למעקב סדיר אצל רופא עיניים, במיוחד לאוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר ללקות במחלה, כדי לזהות את החולים מבעוד מועד ולתת להם את הטיפול המתאים שימנע התדרדרות.
רואים אבל פחות
גלאוקומה היא קבוצה של מחלות עיניים, הגורמות לנזק הדרגתי, אטי ומתמשך לעצב הראייה. נזק זה בא לידי ביטוי באיבוד עקבי של הסיבים הבונים את עצב הראייה, שבאמצעותם עוברים גירויי הראייה מהרשתית אל המוח.
בשלב ראשון, יוביל הנזק העצבי לפגיעה בחלק ההיקפי של שדה הראייה, אולם ללא אבחון וטיפול, תתרחב הפגיעה אל מרכז שדה הראייה, עד לעיוורון מוחלט.
גלאוקומה: הכירו את האויב
סוג המחלה השכיח ביותר בעולם המערבי ובישראל בפרט הוא גלאוקומה פתוחת זווית.
בסוג מחלה זה אין חסימה נראית לעין באזור ניקוז הנוזלים בזווית העין, אך יש חסימה, בלתי נראית, באזור בעין האחראי על ניקוז הנוזלים. למחלה אין כל סימפטומים מקדימים, עד להופעת נזק קשה ואובדן ראייה.
סוג אחר של מחלת הגלאוקומה הוא גלאוקומה בזווית סגורה. מחלה זו שכיחה בעיקר במזרח הרחוק, אך היא פוגעת בסוגי אוכלוסיה ומוצאים שונים. גם בישראל מאובחנים מקרים רבים של גלאוקומה מסוג זה. מחלה זו נגרמת כתוצאה מחסימה אנטומית נראית לעין של תעלות הניקוז. המחלה יכולה להיות מלווה בסימפטומים של כאבי ראש, כאבי עיניים וטשטוש ראייה חולף, בעיקר בשעות בין הערביים, ולהתקדם באופן הדרגתי.
ויש גם צורה חריפה של המחלה, הנגרמת עקב עליית לחץ פתאומית בשל מבנה מסוים של העין. בצורה הפתאומית מתפתח באופן פתאומי כאב חד בעין, המלווה באודם וירידה בראייה, עם רגישות לאור ולעתים קרובות גם בחילות, כאבי ראש, הקאות ואפילו כאבים בחזה. זהו מצב דחוף המחייב טיפול מיידי בחדר מיון עיניים. עיכוב בטיפול עלול להוביל לתוצאות חמורות של אובדן ראייה קבוע.
זהירות: לחץ תוך עיני גבוה מסוכן לבריאותכם
גורם הסיכון העיקרי לגלאוקומה הוא לחץ תוך עיני גבוה, האחראי לכ-80% ממקרי המחלה.
הסיבה להיווצרות לחץ תוך עיני גבוה היא ככל הנראה הפרעה לניקוז הנוזלים מהעין אל הרקמות הנמצאות מסביבה.
העין היא כדור סגור שבתוכו נוצרים כל הזמן נוזלים, העוזרים לשמירה על צורת עין תקינה ועל ראייה טובה. אם נוזלים אלה אינם מנוקזים החוצה דרך האזור הנקרא "זווית העין" - יעלה הלחץ התוך עיני מעבר לטווח התקין. הלחץ הגבוה בעין פוגע באופן מכני בסיבי העצב ומפריע להולכה העצבית שלהם. בנוסף, הוא משבש את זרימת הדם התקינה אל העצב ומפריע להספקת החומרים החיוניים לשמירה על חיות העצב ותפקודו. לחץ תוך עיני של למעלה מ- 21 ממ"כ הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחות המחלה.
בכ-20% מהמקרים תתפתח גלאוקומה גם במצב של לחץ תוך עיני תקין. מצב זה נקרא גלאוקומה נורמוטנסיבית (גלאוקומה עם לחץ תוך עיני תקין). משערים כי בגלאוקומה מסוג זה, יש הפרעה בזרימת הדם לעצב הראייה, או הפרשה של רעלנים במינונים גבוהים מדי המזיקים לסביבת החיים של עצב הראייה. מחקרים בתחום מראים, שלחולים אלה יש בדרך כלל בעיות עם זרימת הדם גם באזורים אחרים בגוף, מחלת לב, יתר לחץ דם והסתיידות עורקים.
לחץ תוך עיני זה לא כל הסיפור
גלאוקומה יכולה לפגוע בכל גיל, מין ומוצא. יחד עם זאת, יש מספר אוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר לחלות בגלאוקומה. אוכלוסיות אלה חייבות להקפיד שבעתיים על מעקב צמוד של רופא עיניים, כדי להבטיח אבחון מוקדם וטיפול ראוי:
- מעל גיל 50
- אנשים עם סיפור משפחתי של גלאוקומה – בעיקר קרובים בדרגה הראשונה, נמצאים בסיכון של פי 6 לחלות במחלה לעומת אנשים ללא רקע משפחתי של גלאוקומה
- אנשים עם קוצר ראייה
- חולים במחלות כרוניות, כגון: יתר לחץ דם וסוכרת
- אנשים שעברו חבלה בעין
- חולים המשתמשים בסטרואידים (קורטיזון), בין בטיפות ובין בכדורים
- וכמובן, אנשים עם לחץ תוך עיני – כפי שפורט בחלק הקודם.
איתור מוקדם יכול לעצור את המחלה
כאמור, רוב החולים בגלאוקומה אינם סובלים מכאבים או סימפטומים אחרים, ואינם מודעים כלל לנזק הבלתי הפיך ההולך ומתהווה לעצב הראייה שלהם. רק איתור מוקדם של המחלה, לצד מעקב צמוד על ידי רופא עיניים, יאפשר לעצור את הנזק, ולמנוע ברוב המקרים את המשך המחלה.
עקב החשיבות הגדולה של איתור מוקדם של חולי גלאוקומה ללא סימפטומים, מומלץ בכל העולם וגם בישראל, לכל אדם מגיל 40 ומעלה, להגיע לבדיקה שנתית אצל רופא עיניים, שתכלול גם בדיקה ספציפית לגלאוקומה. לאוכלוסיות בסיכון, מומלץ להגיע לבדיקה בגיל מוקדם יותר ולעתים תכופות יותר, בהתאם להמלצת רופא העיניים.
תחנת האיתור הראשונה: בדיקת לחץ תוך עיני
בדיקת הלחץ התוך עיני מתבצעת באמצעות מכשיר בדיקה מיוחד בשם טונומטר, המותקן על מנורת הסדק שנמצאת בכל מרפאת עיניים. בבדיקה, יבחן הרופא את מבנה העין, את הלחץ התוך עיני ואת מראה עצב הראייה.
לעצב בריא יש שקערורית מרכזית קטנה. במחלת הגלאוקומה הולכת השקערורית וגדלה, כשהיא מחליפה את רקמת העצב הבריאה שהולכת לאיבוד במחלה. בדיקה תקופתית של מראה העצב מאפשר לעקוב אחר התקדמות המחלה לפי התקדמות השקערורית המרכזית. צילום מצב העצב משמש עדות למראהו בנקודת הזמן של האבחון הראשוני, כבסיס להשוואה מול שינוים עתידיים.
תחנת האיתור השנייה: בדיקת שדה ראייה
אם עלה חשד לגלאוקומה, יפנה הרופא את החולה לבדיקת שדה ראייה, להערכת תפקוד עצב הראייה.
בדיקת שדה ראייה מתבצעת באמצעות מכשיר ממוחשב, היוצר הבהובים של אור לבן בעוצמות וגדלים משתנים על פני שדה הראייה, בעוד הנבדק מניח את ראשו על מתקן מיוחד. הבדיקה מצביעה על פגיעות בשדה הראייה, פגיעות הנמצאות בתחילת המחלה בדרך כלל באזורים ההיקפיים של שדה הראייה.
עם המבט לעתיד: בדיקות מתקדמות לאיתור גלאוקומה
לעתים קרובות, רואים את הנזק המבני בעצב הראייה זמן רב לפני שמתגלה הנזק בשדה הראייה. הסיבה לכך היא שיכולות הגילוי המוקדם של מכשיר שדות הראייה הקיים, עדיין מוגבלות.
יש היום טכנולוגיות אבחון חדשות המאפשרות להעריך את עובי סיבי העצב באזור השוליים שלו ואת אובדן הסיבים כתוצאה מהמחלה, ובעתיד הקרוב צפויות להיכנס טכנולוגיות הדמיה מתקדמות עוד יותר, שיחדרו עד לרמת התאים ויאבחנו את מצב החמצון באזור העצב.
בנוסף, קיימים היום מכשירים חדשניים שפותחו למדידה ביתית של גלאוקומה, בדומה למכשיר מדידת לחץ דם. התקווה היא שבעתיד מכשירים אלו יכנסו לסל הבריאות ולשגרת המעקב, ויאפשרו מדידות אמינות יותר, שיתנו תמונה גם על שעות שונות ביום. מעקב טוב יותר ימנע התדרדרות של המחלה.
לטפל. זה כל השיפור
הטיפול בגלאוקומה מתמקד בהורדת הלחץ התוך עיני. החלטת הטיפול תיקח בחשבון את המידע המקובל בטיפול בגלאוקומה, לפיו ככל שהורדת הלחץ התוך עיני גדולה יותר, גדלה היעילות של עצירת המחלה, יחד עם התייחסות למצבו של החולה הספציפי.
המשמעות היא כי הטיפול בגלאוקומה "נתפר" עבור כל חולה וחולה בהתאמה אישית, והוא איננו בהכרח זהה לטיפול בחולים אחרים.
דבר נוסף שחשוב להבין הוא, כי הטיפול אינו יכול לרפא את המחלה ובוודאי שלא לתקן את הנזק שנגרם לעצב הראייה קודם לאיתורה. הטיפולים יכולים למנוע או להאט באופן משמעותי את התקדמות הנזק, במטרה להבטיח ראייה פונקציונלית למטופלים לאורך זמן.
שלושת שלבי הטיפול בגלאוקומה
הטיפול התרופתי בגלאוקומה מתחיל בדרך כלל במתן טיפות עיניים להורדת הלחץ התוך עיני, ו/או במתן כדורים לבליעה. בנוסף, קיימים טיפולי לייזר המיועדים לכל אחד מסוגי הגלאוקומה שהוזכרו.
היה ושני קווי הטיפול, הטיפול התרופתי והטיפול בלייזר, לא השיגו את יעדם, והנזק הולך ומתקדם, מבצעים ניתוח גלאוקומה. קיימים גם ניתוחים מתקדמים יותר, כגון: השתלת נקז או מסתם להוצאת הנוזלים מהעין.
מה מצב ההיענות?
הסיבה העיקרית להתדרדרות בתפקודי הראייה אצל חולי גלאוקומה מטופלים, עד כדי אבדן מוחלט של הראייה, נעוצה בחוסר היענות מצד החולה לטיפול. טיפולים תרופתיים רגילים, כגון טיפולים אנטיביוטיים בזמן דלקת עיניים, הם בדרך כלל טיפולים קצובים בזמן, שהצורך בהם חולף כעבור מספר שבועות לכל היותר. הטיפול בגלאוקומה, לעומת זאת, הוא טיפול כרוני לכל החיים. טיפול זה מחייב הבנה, התמדה ושיתוף פעולה מלא בין המטופל והמטפל.
כיוון שמרבית המטופלים הם אנשים מבוגרים, יש לקחת בחשבון שריבוי התכשירים והמינונים עלול לגרום לבלבול בנטילת התרופות. גם תופעות אופייניות נוספות לגיל המבוגר, כגון: רעד בידיים וקואורדינציה לקויה, תופעות לוואי מקומיות שונות - עלולות להקשות על היענות נאותה לטיפול התרופתי. ככל שגדל המגוון התרופתי (סוגים שונים של טיפות) וככל שגדלה כמות הטיפות הכללית ביממה, כך קטנה היענות החולים לטיפול וקטן הסיכוי לאזן את הלחץ התוך עיני, ומנגד, גדל הסיכון להתדרדרות המחלה עד כדי עיוורון.
בשורה התחתונה:
גלאוקומה היא מחלה כרונית הגורמת לעיוורון. איתור מוקדם וטיפול מוקדם במחלה עשויים למנוע את עיוורון. לפיכך, מומלץ מאוד לעבור בדיקת עיניים ראשונית כבר בגיל 40 שנים, במיוחד כאשר קיימים גורמי סיכון ברקע. הגורם המשמעותי ביותר לאיזון הלחץ התוך עיני ולעצירת הנזק לעצב הראייה, הוא מעקב וטיפול מתאים.
