תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

תוכן עניינים

כמה מסמני מחלות ה-IBD מצויים גם במחלות חיסוניות אחרות?

ישנן מחלות רבות הנגרמות עקב פעילות בלתי תקינה של מערכת החיסון. לדוגמה, מחלות צליאק ובכצ'ט שיכולות להתאפיין בשלשול ואף בכאבי פרקים ופריחות.
כמו כן, מרבית התופעות מחוץ למעי אשר מאפיינות חולים במחלות מעי דלקתיות כגון, כאבי פרקים, דלקות עיניים, פריחות עור ופגיעה כבדית מאפיינות גם מחלות אימוניות אחרות.

האם הימצאות של אחת משתי המחלות יכולה לגרום למחלות נוספות של מערכת העיכול?

לא. מדובר בקבוצה של מחלות אוטואימוניות שלא גורמות אחת לשנייה, אלא עלולות להופיע יחד בהפרש של כמה שנים עם הסתמנות מגוונת.

האם ניתן לקבל טיפול אינפליקסימאב ולשמור על תגובה טובה לאורך זמן ללא ירידה באפקטיביות?

הטיפול במחלות מעי דלקתיות הוא אינדיווידואלי ותלוי בגורמים הקשורים במטופל ובאופי מחלתו. בשלב זה,  לא ניתן להגדיר באופן מדויק את קבוצות המטופלים שיגיבו וישמרו על התגובה טובה לאורך הזמן. חשוב להיות במעקב מסודר אצל מומחה למחלות מעי דלקתיות, על מנת לשמור על ההפוגה קלינית ומעבדתית ולבצע ניטור רמות תרופות ביולוגיות בהתאם להסתמנות הקלינית ומעבדתית.

כיצד מטפלים בחולי קרוהן בשילוב PSC?

אין טיפול ספציפי מכיוון שקיים צורך במעקב קפדני ומסודר הכולל את בדיקות הבאות:

  • ביצוע קולונוסקופיה אחת לשנה-שנה וחצי לאור סיכון גבוה לחלות בסרטן מעי הגס
  • מעקב אנזימי הכבד אחת לשלושה חודשים ומעקב מרקרים הקשורים בהופעת סרטן
  • סונר בטן אחת לחצי שנה ובדיקת MRCP אחת לשנה

האם ייתכן שקבלת מנות דם בעקבות לידה גרמה למחלת קרוהן?

מנת דם בפני עצמה, אינה מהווה גורם להתפתחות מחלה. המחלה מופיעה בדרך כלל באדם בעל נטייה גנטית, אשר נחשף לגורם סביבתי כלשהו אשר "מעורר" את המחלה. בהחלט יתכן כי חשיפה לסטרס סביב הלידה או תרופות שונות ייגרמו להתפרצות המחלה.

 

האם ניתן לפתור את המחלות ע"י ניתוח?

מחלות מעי דלקתיות הן מחלות אשר ברב המקרים מלוות אגם לאורך כל ימי חייו. המחלה יכולה להיות פעילה מאוד וקשה, אך גם עשויה להיכנס למצב של "תרדמת" (רמיסיה), בדרך כלל תחת טיפול תרופתי.
ניתוח הוא אחד הכלים לטיפול, אשר מסייעים להתמודד עם מצבים בהם טיפול תרופתי אינו יעיל עוד. בעת הניתוח בדרך כלל מסירים את האזור החולה במחלת קרוהן או כורתים את כל המעי הגס בחולים במחלת קוליטיס כיבית. במחלת קרוהן תשוב המחלה באזור המנותח בקרוב ל- 90% מהמקרים בתוך שנה אם לא יינתן טיפול תרופתי מונע. במחלת קוליטיס כיבית לעומת זאת המצב מעט יותר מורכב- כאשר כורתים את כל המעי הגס כולל הרקטום ונשארים עם שקית בלבד- יש סיכוי גדול כי המחלה לא תחזור עוד, אבל כאשר כורתים את המעי הגס ובמקום הרקטום יוצרים כיס (פאוץ') מהמעי הדק- המטופל עלול סבול מאירועים של דלקת באזור הפאוץ' אשר יצריכו טיפול תרופתי ומעקב.

 

האם גראס בצורת כדורים וטיפות עשוי לעזור למחלת הקרוהן כשהיא פעילה מאד והאם נמצא קשר בין  עישון מריחואנה למחלות מעי דלקתיות?

חולים רבים מנסים לפנות לכיוון של מריחואנה על מנת להקל על מחלתם. עד היום אין מחקרים רבים אשר תומכים בכך שמריחואנה יכולה להקטין את רמת הדלקת. ישנו מחקר קטן מישראל שתומך בנושא, אך דרושים עוד מחקרים רבים בטרם נוכל לדעת בוודאות האם מריחואנה יכולה להפחית את עוצמת המחלה.
ההנחה כיום, כי התפקיד המרכזי של מריחואנה, הינו בהפחתת תחושת הכאב, בשיפור התיאבון ובהפחתת בחילה. עם זאת, כאן טמונה גם הבעיה, שכן מטופלים אשר נוטלים מריחואנה, לעיתים חשים בטוב למרות שבגופם עדיין מתחוללת דלקת ומצבם למעשה מחמיר. בנוסף, איננו יודעים האם למריחואנה ישנן השפעות מחמירות כלפי המחלה, למרות שישנם חולים שמדווחים כי עישון מריחואנה החמיר את מצבם. בכל מקרה, חשוב לזכור, שגם כאשר נוטלים מריחואנה צריך להימנע מלעשן עם טבק סיגריות אשר לו השפעות מזיקות כלפי מחלת הקרוהן.
לכן, ההנחיות כיום אינן כי טיפול במריחואנה, מומלץ רק לחולים אשר מיצו את כלל הטיפולים התרופתיים ועדיין ממשיכים לסבול.

 

האם חולי קרוהן וקוליטיס נמצאים ברמת סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן?

כן, אבל בדרך כלל הוא ניתן למניעה. חולים במחלות מעי דלקתיות הינם בסיכון גבוה יותר לחלות במספר סוגי סרטן לדוגמה: סרטן המעי הגס, אשר שכיחותו עולה ככל שחלק גדול יותר מן המעי הגס מעורב, ב ככל שרמת הדלקת גבוהה, ככל שהמחלה ממושכת יותר וכן קיים הרקע של בסיפור משפחתי ומחלות נלוות כגון מחלה כבדית מסוג PSC. חולים במחלות מעי דלקתיות חייבים במעקב של רופא גסטרו וכן לבצע בדיקות קולונוסקופיה כל מספר שנים לפי ההנחיות.
בנוסף, ישנם סוגי סרטנים אשר שכיחותם עולה בקרב החולים אשר מטופלים בתרופות שונות: תרופות מסוג תיופורינים ותרופות ביולגיות מעלות שכיחות סרטן העור במידה מסוימת ולכן, ההמלצה לכלל החולים המטופלים בתרופות אלו להיות במעקב שנתי אצל רופא עור ולהימרח בקרם הגנה בעת החשיפה לשמש.


האם קיים גיל בו הסיכוי לחלות במחלות מעי דלקתיות הוא גבוה יותר?

המחלות יכולות להופיע בכל גיל, אבל שיא ההופעה הינו בגיל 15-25 שנים וגם בגיל המבוגר ישנה עליה קטנה בשכיחות סביב גיל 55-65 שנים.  


מתוך החשש להתפרצות המחלה בקרב בני משפחה נוספים, האם העדיפות היא לפנות לרופא משפחה או רופא גסטרו?

במידה ויש בעיה רפואית כדאי כמובן להיות בקשר עם רופא המשפחה על מנת שתהיה דמות מקצועית שמרכזת את הבעיות הרפואיות.
באופן ספציפי, אם יש בעיות של מערכת העיכול אפשר להתייעץ עם רופא גסטרו או אפילו הרופא שמטפל בבן המשפחה שסובל ממחלת המעי הדלקתית שמכיר ומעורה ברקע הספציפי שרלוונטי לאותה משפחה.

האם ישנן תרופות חדשות למחלת קרוהן?

אכן יש תרופות חדשות. מדובר בתכשירים ביולוגים שמכוונים נגד מרכיבים של מערכת החיסון שמעורבים בתהליך הדלקתי ופועלים במנגנונים אחרים מאלה שהתרופות הקיימות כוונו אליהם. אחת התרופות החדשות עומדת בפני אישור בוועדת סל הבריאות ותרופות נוספות עומדות בפתח ונמצאות בשלבים מתקדמים מאוד של מחקר קליני. כמובן שההחלטה על מתן תרופות אלו נקבעת בהתאם למצב הספציפי של המטופל ותוך התחשבות בפרטים הנוגעים ליתרונות וחסרונות של כל חלופה טיפולית.

האם יש כמה מחלות קוליטיס, כמה מחלות קרוהן והאם אדם יכול לחלות בשתי המחלות גם יחד?

פחש המילה קוליטיס הוא דלקת של המעי הגס. מחלת קוליטיס יכולה להיות ביטוי של מחלת מעי דלקתית כרונית, אך יכולה להופיע גם בעקבות זיהום, רעילות של תרופות מסוימות, או בעקבות בעיה באספקת הדם.  רצוי לאבחן את הסיבה לקוליטיס (לדלקת) משום שהטיפול בדלקת ייגזר מהאבחנה. הטיפול בזיהום שונה מהטיפול המתאים לקוליטיס משנית להפרעה באספקת דם או לקוליטיס משנית למחלת מעי דלקתית.
מחלות מעי דלקתיות מייצגות שק רחב של צורות מחלה/דלקת. באופן  כללי, נהוג לחלק את הקוליטיס של מחלות מעי דלקתיות לשתי קבוצות עיקריות: קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן קוליטיס, אולם ישנם גם מקרי ביניים שאינם מוגדרים.
קוליטיס כיבית היא דלקת רציפה שמתחילה מעל פי הטבעת ונמשכת לאורך רירית המעי הגס, סוג זה של דלקת לא מערבת חלקים אחרים של צינור העיכול כמו המעי הדק. מחלת קרוהן קוליטיס היא מחלה  דלקתית של המעי הגס שלרוב אינה רציפה (יש אזורים מודלקים של המעי ולעומתם אזורים אחרים בריאים), פעמים רבות במחלה זו אין מעורבות של דופן הרקטום, ולעיתים המחלה יכולה לערב גם חלקים אחרים של צינור העיכול דוגמת המעי הדק (אבל לא חובה).

הטיפול במרבית סוגי הקוליטיס זהה. רק במקרים מיוחדים שעמידים לטיפול יש מקום לתאר באופן מדויק את אופי הדלקת ועל פיו לגזור את הטיפול המתאים ביותר.

האם פעילות גופנית יכולה לעזור גם באספקט הנפשי?

פעילות גופנית מדודה ומתאימה לרמת הכושר האישי של המטופל ולשיקולים בריאותיים, טובה, כמובן, לחוסן הגופני. בהקשר של המצב הנפשי, פעילות גופנית מוסיפה לתחושת המסוגלות האישית, לחיזוק היכולת לתכנן תכנית ולבצע אותה וגם להתמודדות עם מתחים פנימיים.

לפעילות פיזית יש השפעה על הפרשת הורמונים ונוירוטרנסמיטורים שונים כגון שחרור אנדרופינים, אשר משפרים את מצב הרוח. כבר הוכח מחקרית שטיפול בדיכאון באמצעות פעילות פיזית יעיל לפחות כמו טיפול תרופתי (כמובן בהתאם ליכולת האישית ובתיאום עם הרופא המטפל).

ההיגיון אומר שאנשים עניים פחות מאושרים, אז איך דווקא הם חולים פחות?

בארצות "עניות" ומתפתחות ישנם פחות חולים במחלות מעי דלקתי. אמנם, מצב נפשי יכול להשפיע ככל הנראה על התלקחות המחלה, אבל עד רמה מסויימת, וישנם גורמים סביבתיים (וגנטיים) חזקים יותר, כגון, חשיפה לאנטיביוטיקה, חשיפה לחיידקים וכדומה. 
בנוגע לתחושה ש"אנשים עניים פחות מאושרים" זה נכון אבל רק עד רמה מסוימת. אנשים "עניים" שצורכי הקיום הבסיסיים שלהם מסופקים (כמו מזון, שתיה, קורת גג ותחושת שייכות), מקבלים תוצאות ב"מבחני אושר" שדומות לתוצאות של אנשים שמבוססים יותר מהם כלכלית. 
דוגמה נוספת לכך, נמצא כי קשישים חולים מדווחים על איכות חיים לא פחותה מבריאים. נראה שבמשוואה הזו נכנסים עוד גורמים מעבר למצב פיזי וכלכלי – ועל כך דובר בכנס. כיצד כל אחד, באמצעות מחשבותיו ועולמו הרגשי, מייצר איכות חיים שונה.


גישה טיפולית קונבנציונאלית מול גישה טיפולית אלטרנטיבית. האם ישנה כוונה לשפר את תקשורת בין שני המטפלים ולעבוד בצורה הוליסטית?

הגישה הקונבנציונלית בהחלט התקדמה לכיוון הגישה ההוליסטית בשנים האחרונות וקיימת פתיחות, במיוחד באשר לגישה בה מנסים להתייחס לאדם כאל מכלול ולא רק אל מחלותיו וכן באספקטים המתייחסים למניעה של מחלות ולא רק טיפול בסימפטומים לאחר שהם מופיעים.

ביחידה למחלות מעי דלקתיות פועל צוות רב מקצועי הכולל רופאים,דיאטניות, עובדות סוציאליות ובמסגרת המכון ישנה גם אפשרות להיות מטופלים בהיפנוזה או בביופידבק כחלק מן ההתייחסות למטופל כאל מכלול. מעבר לכך, ביחידה עוסקים במניעה של סיבוכים, של הופעת של זיהומים וכדומה.

מדוע דיאטה לא יכולה לעשות את התפקיד של התרופה הביולוגית?

תפקיד התרופות הביולוגיות הוא השגת הפוגה ושימורה לאורך זמן. הזנה אנטרלית בלעדית (הזנה באמצעות פורמולת מזון רפואי לשתייה בלבד) למשך 6 שבועות הוכחה כיעילה בהשריית הפוגה וריפוי רירית המעי בילדים עם מחלת קרוהן. ישנן עדויות מועטות ליעילות טיפול זה גם במבוגרים. הבעייתיות בטיפול מסוג זה היא ההיענות הנמוכה לטיפול ושיעורי ההתלקחות הגבוהים לאחר החזרה לתזונה רגילה, לכן טיפול זה אינו מחליף את התרופות הביולוגיות. חוקרים בישראל וברחבי העולם מנסים להעריך השפעת דפוסי אכילה שונים על השריית הפוגה ושימורה, נכון להיום טרם נמצאה דיאטה מסוימת שהוכחה כמאריכה את משך ההפוגה.

האם יש הבדל לגבי ספיגה בגוף של מוצרים עשויים מסוכר? (עוגה, שוקולד לעומת סוכר פירות וירקות)

ישנם סוגים שונים של סוכרים במזון. במהלך תהליך העיכול, אנזימי העיכול מפרקים פחמימות לחד סוכרים (גלוקוז, פרוקטוז וגלקטוז) הנספגים במעי הדק במסלולים שונים. ישנם מצבים של תת ספיגה של סוכר מסויים, לדוגמה תת ספיגת לקטוז (סוכר החלב- דו סוכר המורכב מגלוקוז + גלקטוז) או תת ספיגת פרוקטוז. במצבים אלו תהיה ספיגה לקויה של הסוכר והתססתו ע"י חיידקי המעי, דבר שיתבטא בתסמינים במערכת העיכול (גזים, שלשול, אי נוחות). ישנן בדיקות לאיתור מצבים אלו.

 

האם יש איסור לאכול דגים בגלל הכספית?

תכולת הכספית בדגים משתנה בהתאם לסוגם ומקורם. הדגים בעלי ריכוז הכספית הגבוה ביותר הם דגים שאינם משווקים בישראל כגון דג חרב וכרישים. אין מניעה לאכול דגים ואף מומלץ לצרוך לפחות 2 מנות דג בשבוע (מומלץ לגוון בסוגי הדגים). דגים הם מקור לחלבון ואומגה 3, בנוסף רובם מכילים סלניום- נוגד חמצון המפחית את הסיכון להרעלת כספית.

האם יש איסור לאכול מוצרים מסויימים לחולי קרוהן וחולי קוליטיס?

במטופלים עם היצרויות לאורך המעי צריכה מרובה של סיבים תזונתיים בארוחה אחת או צריכת מזונות עתירי סיבים תזונתיים בלתי מסיסים כדוגמת קליפות וגרגירי פירות וירקות (אפרסמון, רימון, סברס, פסיפלורה, פופקורן ועוד), עלולים לגרום לחסימת מעי ויש להימנע מצריכתם. ההגבלה בכמות הסיבים תלויה בדרגת ההיצרות ובחלק מהמקרים מדובר במצב זמני.

 

סיבים תזונתיים - טוב או לא?

לסיבים תזונתיים השלכות בריאותיות רבות ביניהן תרומה לפעילות עיכול תקינה. הסיבים המסיסים מותססים ע"י חיידקי המעי המייצרים חומצת שומן הנקראת בוטירט, המהווה דלק לתאי המעי הגס. בהתקף צריכה מרובה של סיבים עלולה להחריף תסמינים אצל חלק מהמטופלים, ובמטופלים עם היצרויות צריכה מוגברת עלולה לגרום לחסימת מעי. מטופלים רבים נוטים להפחית צריכת סיבים תזונתיים שלא לצורך, לכן יש להתייעץ בנוגע לכמות וסוג הסיבים התזונתיים בתפריט בהתאם למצב הנוכחי.

 

האם חולה במחלת קרוהן יכול להיות טבעוני? אין סיכון להיצרויות?

ברמה העקרונית חולה במחלת קרוהן יכול להיות טבעוני. יש לציין שדיאטה טבעונית לא הוכחה כיעילה במחלת קרוהן. בתפריט טבעוני מאוזן, כמות הסיבים התזונתיים היא גבוהה והמקורות העיקריים לחלבון הם קטניות ואגוזים שצריכתם מוגבלת במטופלים עם היצרויות. ישנם פתרונות (טופו, חמאת שקדים/ אגוזים, מרק או ממרח קטניות טחונים למרקם חלק). בנוסף, מעבר חד לטבעונות ללא ליווי עלול להגביר את הסיכון לחסימות במצבים של היצרויות. כמו כן יש לנטר ויטמינים ומינרלים ולהתאים תוספי תזונה למטופל (שנמצא מלכתחילה בסיכון לחסרים תזונתיים בשל מחלתו). לסיכום, במידה ומטופל בוחר לאמץ אורח חיים טבעוני עליו לעשות זאת בצורה מבוקרת בליווי תזונתי צמוד על מנת להפחית סיכון לחסימות.

יחידות ומרפאות

תפריט ניווט תחתון