אסיף

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה
טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או בלועזית טיפול CBT, מהווה את שיטת הטיפול המרכזית בהתמודדות עם טראומה. הטיפול לרוב קצר-מועד ומתרכז בתסמינים שמפריעים למטופל. כשמו, הטיפול מתמקד בשני היבטים: החשיבתי (הקוגניטיבי) וההתנהגותי. בהיבט החשיבתי מבקש הטיפול לערער על אמונות שגויות שפעמים רבות משתרשות אצל מטופלים לאחר טראומה (לדוגמה: "העולם מקום מסוכן", "אין לי עתיד", "לעולם לא אצליח להתגבר"); בהיבט ההתנהגותי ההתערבות הטיפולית מבקשת לשנות התנהגויות שמתקבעות גם הן לאחר טראומה (לדוגמה: לא לצאת מהבית, לא להיפגש עם חברים, להימנע מכל דבר שעלול להזכיר את הטראומה).

טיפול Eye Movement Desensitization and Reprocessing - EMDR
דומה לטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, גם בשיטת טיפול זו יש התמקדות בתסמינים הפוסט-טראומתיים, כלומר במחשבות השליליות שמתקבעות אצל האדם ובהתנהגויות הנמנעות שמפתח בעקבות החשיפה לטראומה. בשיטה זו הטיפול מתבצע תוך כדי פרוטוקול מיוחד, המערב פעילות של שני צדי המוח במהלך העבודה הטיפולית. פעילות זו מושגת על ידי תנועות עיניים (בדומה למתרחש בעת חלימה), או טפיחה על הברכיים, או גירוי ממכשיר חשמלי שאוחזים בידיים

טיפול בחשיפה ממושכת - PE:
שיטת טיפול שפותחה בידי פרופ' עדנה פואה, המתבססת על העיקרון לפיו חשיפה ממושכת והדרגתית לגורם שמלחיץ אותנו מפחיתה בהדרגה את רמת הלחץ שאנו חשים. החשיפה מתבצעת בדמיון ובמציאות, בהדרגה, ובאורח שמאפשר למטופל לעבד מחדש ובאורח אדפטיבי יותר את החוויה הטראומתית.

פסיכותרפיה אינטגרטיבית משלבת שיטות טיפול שונות, מתוך הנחה שלעתים גישה אחת לא מספיקה בכדי לספק למטופל מענה שלם. המטרה של הטיפול המשולב (האינטגרטיבי) היא לנסות להקנות למטופל ארגז כלים נרחב, שיאפשר לו להתמודד עם הקשיים שהוא חווה. שיטת טיפול זו לרוב ממושכת יותר, ומתמקדת לא רק בתסמינים הפוסט-טראומתיים אלא גם בסימפטומים או דפוסי התנהגות אחרים, המקשים על המטופל לעלות על מסלול של החלמה.

שיטת טיפול זו מתבססת על מתן פידבק (היזון חוזר) למטופל, באופן המלמד אותו לשלוט טוב יותר בתגובותיו הפיזיולוגיות והנפשיות בעת חשיפה לגורם טראומתי. בשיטת הביופידבק ההיזון החוזר מבוסס על מדד גופני כמו קצב הלב או חום הגוף, ואילו בשיטת הנוירופידבק, הפידבק מבוסס על גלי מוח שנרשמים ב-EEG

טיפול במציאות רבודה (VR):
טיפול ב-virtual reality מאפשר להתבסס על טכנולוגיה חדשנית כדי לבצע חשיפות בחדר הטיפולים. בדומה לשיטות אחרות בהתמודדות עם טראומה, גם בשיטה זו יש חשיפה הדרגתית לגורם הטראומתי ולהימנעויות השונות שמתפתחות בעקבותיו, אלא שחשיפה זו מתבצעת באמצעים משחקיים בתנאים מוגנים, באופן המאפשר גם למטופלים שפחות מתחברים לשיטות הטיפול הקונבנציונליות לבצע טיפול בחשיפה.

ד"ר צרפתי עלה לישראל לפני 10 שנים מהעיר שטרסבורג שבצפון מזרח צרפת. סביבה כל כך שונה ממה שהוא חווה היות מאז ה- 7 באוקטובר. בראיון איתו הוא מספר על השטף הבלתי פוסק של מטופלים שהוא פוגש במרכז "אסיף לטיפול לטראומה נפשית" בבית החולים איכילוב מאז השבעה באוקטובר. כשהוא לא במרכז אסיף ולא במילואים, ד"ר צרפתי מסייע לפליטים שחוו עינויים, התעללות ופגיעות בדרכם לארץ.

אחרי טראומה, הרבה פעמים בני המשפחה או בני הזוג שמים לב לשינוי בהתנהגות, לדוגמא לעצבנות שלא מאפיינת את האדם. הם מאוד דרוכים, לא שקטים, ועלולים להתעצבן על דברים פעוטים. לעיתים הם מנותקים מצרכי המשפחה, נמנעים מפעילויות ונמצאים בבועה שלהם. הם יגיעו במקרים רבים בגלל בעיות שינה – בגלל קושי להירדם או סיוטים חוזרים שדומים לאירועים שעברו. הריכוז, התפקוד, ואף הליבידו נפגעים.

כל אחד מאתנו יכול להרוויח מטיפול פסיכותרפי, במיוחד בתקופה כל כך משוגעת, אבל לא כולנו צריכים טיפול תרופתי. טיפול תרופתי נדרש כאשר יש פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, או כשסובלים מאוד. בוא נזכור שאנחנו כעת באירוע שלא נגמר, זהו אירוע מתמשך שלא מאפשר הרפיה.

האירועים והלחץ שאנחנו נחשפים אליהם יכולים לגרום לתסמינים שונים. יש מי שחווה התקפי פאניקה, זאת אומרת התקפים חריפים עם זיעה, רעידות, בחילות, דופק מהיר, ותחושה של איבוד שליטה.

יש מי שחווים חרדות סביב השעון, הם מרגישים מתח בשרירים, מתקשים לאכול, להתרכז ולישון ברמה שמקשה על תפקוד במשפחה ובעבודה. ויש אנשים שיפתחו ממש תסמינים פוסט טראומתיים לאחר אירוע קשה במיוחד: במקרה זה המחשבות כל הזמן סביב האירוע, יום ולילה. לפעמים יש סיוטים שבהם חווים שוב ושוב את האירוע הטראומתי או אירוע דומה מפחיד ומאיים. אנשים דרוכים, נבהלים מרעשים כמו טריקות דלת או אופנועים שעוברים ברחוב, וגם מריחות הקשורות לאירוע. הם יכולים להימנע מפעילויות שונות, מתקשים מאוד לחזור לשגרה שלהם. לפעמים, זה מאוד מכביד עליהם, הם גם מרגישים מאוד אשמים כלפי האירוע למרות שהם היו הקרבן באירוע.

יש חוסן מאוד מרשים באוכלוסייה של מדינת ישראל. עם זאת, האוכלוסייה המטופלת בבריאות הנפש בכלל פגיעה יותר, ורגישה יותר לאירועים מלחיצים. ראינו את זה בקורונה וגם עכשיו, אנחנו רואים החמרה בכל הספקטרום של ההפרעות הנפשיות. אנחנו רואים לדוגמא גם אנשים שמתמודדים עם דיכאון בעקבות המצב. אנשים שמתמודדים עם OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) בד"כ עסוקים במחשבות טורדניות שלא עוזבות אותם ובטקסים, לדוגמא סביב סדר, סימטריה, ניקיון. המתח שהם חווים בתקופה הזו עלול להגביר את החרדות, ואת הטקסים שמטרתם להרגיע את החרדות.

זה מאוד תלוי במצב, ולכן כל מי שפונה מתחיל בהערכה על-ידי פסיכיאטר ובסוף הפגישה בונים ביחד תכנית טיפול, לפי הכלים השונים שקיימים ולפי מוטיבציית המטופל. אצלנו במרכז אסיף יש מגוון טיפולים. הטיפול הבסיסי הוא טיפול פסיכולוגי משולב בטיפול פסיכיאטרי. בצד של הפסיכיאטרי יש מגוון תרופות שיכולות לעזור בזמן של התקף פאניקה, למנוע אותו, להוריד את עוצמת החרדות ולשפר את השינה. אנחנו גם יכולים לתת תרופות שמשפיעות על מצב הרוח.

לגבי התרופות, אכן, יש סטיגמה קשה סביב תרופות בפסיכיאטריה, וגם אם קיימות תרופות ממכרות, אנחנו נזהרים מאוד ומשאירים אותן לסיטואציות ספציפיות ומזהירים את המטופלים. תרופות ממשפחת ה-ssri, הציפרלקס המוכר, למשל, הן לא ממכרות. חשוב גם להזכיר: צריך להמשיך מעקב לאחר המרשם הראשון. לפעמים צריך להתאים מינון, לפעמים להחליף, וגם לדעת להפסיק כשאר כבר אין צורך.

רוב האנשים יבקשו בשלב מסוים להפסיק ליטול אותן וכשאנחנו רואים שמגיעים לתקופה יציבה נציע גם ביוזמתנו להפסיק את הטיפול.

לכל תרופה יש תופעות לוואי פוטנציאליות, ועל הרופא להסביר מהן תופעות הלוואי של כל תרופה. אבל לדוגמא עם התרופות מסוג SSRI, אנחנו תמיד ננסה להתאים את המינון המינימאלי שעוזר למטופל, ונעקוב אחרי תופעות לוואי בתהליך של האיזון התרופתי.

לעיתים, תרופות לחרדות כמו SSRI, גורמות לעלייה מתונה במשקל. אבל אנחנו תמיד נבקש לשמור על אכילה מאוזנת ואם יש כוחות לשלב פעילות גופנית. בכל מקרה, אם נראה שתרופה מסוימת גורמת למטופל מסוים עלייה במשקל, אפשר לבחון חלופה תרופתית. יש תרופות כמו וולבוטרין לדגומא שניתן למי שממש חושש להעלות במשקל.

פסיכיאטרים תמיד חוששים לתת טיפולים לשינה, כי השינה צריכה להישאר כמה שיותר תהליך פיזיולוגי. כשיש צורך, שוקלים את התרופה המתאימה לפי המצב: יש תרופות שעוזרות גם למצב רוח וגם לשינה, יש תרופות שעוזרות בעיקר להרדמה ופחות לשאר הלילה, ותרופות הרגעה לערב כדי להתנתק מהמחשבות הטורדניות.

אנחנו מאוד מעודדים את השילוב הזה. התרופה היא עזרה מסוימת, אבל השילוב עם התרפיה הוא הכי יעיל.

קבוצות טיפוליות יכולות מאוד לסייע להתמודד עם חרדות מהמצב, יש אנשים שדווקא מחפשים קשר עם אנשים שחוו דברים דומים, ולומדים אחד מהשני. יש גם טיפולי ניורופידבק שעושים מול מחשב. בשנים האחרונות חוקרים הרבה את תחום הפסיכדליה בפוסט טראומה ( MDMA, קטמין, פטריות) אך הוא עדיין בשלב מחקר.

מאוד חשוב לשמור על שגרה ועל סדר יום. כמה שקשה לצאת מהמיטה, כדאי לעשות את המאמץ. לפגוש אנשים, משפחה או חברים, ולהגיע לסוף היום למיטה עייפים. גם פעילות פיזית מאוד משפיעה לטובה על מצב רוח, תחושת שליטה ושינה. לא כדאי לוותר על תפקוד כל עוד זה מתאפשר.