"עוד לא המציאו תרופה שתמחק זיכרון טראומטי"

ראיון עם ד"ר יאנה בייטלמן, פסיכיאטרית בכירה במרכז אסיף לטיפול בפוסט טראומה, אחראית יחידת משרד הביטחון, המערך הפסיכיאטרי, בית החולים איכילוב

 ד"ר יאנה בייטלמן

מה זה בכלל זיכרון?

"אם חווינו חוויה רגילה, היא תרשם במוח שלנו עם התחלה, אמצע וסוף - כרצף של עובדות שיאוחסנו במוח. הזיכרון הזה נגיש וניתן לשלוף אותו כשצריך. אם, למשל, שואלים אותי איפה עשיתי את התמחות, אני בקלות אשלוף את המידע הזה למרות שעברו מאז עשרים שנה".

איך קורה שאנשים זוכרים דברים מהילדות ואחרים פחות?

"הזיכרונות של בני אדם מתחילים סביב גיל 4-5, ויש מי שידווחו אף על זיכרונות מוקדמים יותר. זיכרון הוא לא סטטי, הוא תהליך חי שמתקיים במוח והוא יכול להשתנות במהלך החיים, כמו גם שכחה שהיא לא מחיקה אלא למידה מחדש של החוויה".

מה קורה עם זיכרון טראומטי?

"כאן הדברים קורים לגמרי אחרת. זיכרון טראומטי לא נרשם במוח כזיכרון רגיל. טראומה היא חוויה יוצאת דופן בעוצמתה שמאיימת על החיים ועל השלמות הפיזית והנפשית של אדם.
במקרה הזה הזיכרון יפעיל מערכות אחרות בגוף. אם, לדוגמה, ייכנס לחדר כרגע אריה תופעל בגוף מערכת חירום. יופרשו הורמוני סטרס ומערכות נוספות – כמו השרירים והנשימה יפעלו מהר כדי לשמור עלינו וכדי לאפשר לנו לברוח. זהו מנגנון הישרדות קדמוני. מכיוון שכל הורמוני הסטרס שהזכרנו מופרשים הם משפיעים על המוח, על האמיגדלה ועל ההיפוקמפוס, והזיכרון ירשם בצורה של חלקיקים, כמו פאזל שהתפזר על הרצפה, כלומר מקוטע, לא עקבי, לא כרונולוגי".

יתכן שהמוח יעוות את המציאות?

"זה בהחלט יכול להיות. המוח האנושי אינו מצלמה ואינו מקליט טראומה בצורה אובייקטיבית, במיוחד במצבי סטרס קיצוני. המוח נוטה לעוות, לשנות, למחוק או להוסיף פרטים. לסטרס יש מנגנון הישרדותי שיכול להעצים את חווית הסכנה בזיכרון. לפעמים יקרה ההיפך, המוח יקטין את החלקים הקשים האלה בשביל לשרוד.
חוויות  קיצוניות כמו מלחמה, אסונות טבע או פגיעות מיניות הם במקרים לא מעטים מעל היכולת שלנו להכיל אותן, אנשים רבים בזמן הטראומה 'מתנתקים' והמוח רושם את החוויה  בחלקים. כך לדוגמא, זוכרים ריח מסוים או צליל מסוים ולא את כל החוויה בשלמותה. זהו מנגנון שנקרא דיסוציאציה. מנגנון הגנה  מנטלי המתבטא בניתוק מהמציאות, מהגוף, מהמחשבות או מהרגשות. זה מנגנון פסיכולוגי וביולוגי מורכב".

זה מה שקורה לחיילים עם פוסט טראומה?

"דיסוציאציה הינה אחד התסמינים אצל חיילים עם פוסט טראומה לכן חלק מהטיפולים יתמקדו בבנייה מחדש של הנרטיב, של סיפור המקרה הפרטי".

איך בונים זיכרון מחדש?

"כל פעם שאנחנו נזכרים אנחנו בעצם משחזרים את האירוע וסוג של ממציאים מחדש חלקים בהתאם לרגשות, לידע מאוחר ולשיחות ששמענו ולפירושים שנוצרו. אנחנו ננסה לבנות ולשחזר יחד עם המטופל נרטיב, סיפור, ולחבר את הפאזל  כדי שיהפוך לזיכרון רגיל. זה לא פשוט כי בהרבה מקרים לא זוכרים את כל מה שקרה כי הגוף היה בסטרס גדול, אבל אם עובדים על זה שוב ושוב אפשר לבנות סיפור קוהרנטי בעל רצף ומשמעות".

מה את שומעת מהמטופלים?

"כשיושבים רגועים בחדר הטיפול, רחוק משדה הקרב, לפעמים יכולים פתאום להיזכר במשפט שנאמר במכשיר הקשר או במילה שנאמרה על ידי חייל אחר. דברים עולים".

יכול להיות שהסיפור בכלל ממוצא?

"זיכרונות טראומתיים יכולים להיות מדויקים בפרטים מסוימים ומעוותים באחרים. לעיתים יש אמנזיה (שכחה) לחלק מהאירוע. יש את הסיפור שקרה בחוץ ויש את מה שקרה בפנים, וכאן נכנס הטיפול הפסיכולוגי. את החוויה שהתרחשה בחוץ אפשר לספר באין ספור דרכים, אבל מה שחשוב הוא לבנות את הסיפור הפנימי ולתת לו משמעות אישית, כי ממילא הכל סובייקטיבי".

מה עושים עם חורים בסיפור?

"לא כל נפש יכולה להכיל ולספר את הטראומה ולכן הגוף והמוח מגנים עלינו. המשמעות, למשל, לדעת שאבא פגע בילדה בת חמש, במקרה של פגיעה מינית משפחה, זה לא משהו שנפש של ילדה יכולה להכיל".

אז הדחקה זה טוב?

"המוח והגוף שלנו מאוד חכמים ולפעמים הם שומרים עלינו באמצעות הדחקה כדי לשרוד ולמנוע קריסה נפשית, אבל יש להדחקה מחיר".

מה דעתך על מי שלא מגיע לטיפול?

"ההחלטה להגיע לטיפול היא החלטה מורכבת ותלויה בגורמים שונים, הקשרים שונים בחיים, העיתוי לטיפול, כמו גם חסמים רגשיים כמו בושה או סטיגמה יכולים להשפיע על ההחלטה לא להגיע לטיפול.
מי שלא מטפל בעצמו ישלם לפעמים מחיר גבוה ולפעמים פחות. לא אחת אני פוגשת אנשים שהגיעו לטיפול רק כי אמרו להם, הם בעצמם לא היו שמים לב לזה וכנראה שהיו יכולים להמשיך לחיות ככה. היו מקרים שהאישה איימה על בעלה שאם הוא לא יגיע לטיפול היא נפרדת ממנו כי קשה לה עם סיטואציות אלימות או צעקות. מצד שני, פגשתי מטופלים שחיים לבד ולא היה מי שיגיד להם לפנות לטיפול ורק בגיל מבוגר הם הגיעו החלטה לפנות לטיפול".

יש לזה מחיר בתעסוקה?

"יש כמובן גם מחירים שקשורים לתעסוקה. כאשר הגוף נמצא במצב של דריכות מתמדת, סטרס קבוע והפרעות שינה כמובן שאי אפשר להתמיד או להצליח בעבודה. במקרים קשים יותר האנשים האלה לא באמת חיים את החיים הרגילים. הם רק ליד החיים, הם  עדיין בשדה הקרב עם הזיכרונות הקשים והריחות".

השינה היא מכשול רציני

"אני שומעת הרבה על אנשים שפוחדים ללכת לישון כי בלילה יגיעו הסיוטים. כמובן שבלי שינה אי אפשר לתפקד ואם כבר נרדמים השינה מקוטעת וטרופה. לשינה יש תפקיד מרכזי בעיבוד הזיכרון והעברה של זיכרון מטווח קצר לטווח ארוך. אם המוח לא ישן התהליך הזה לא קורה והזיכרונות יתקפו שוב ושוב".

המטופלים מספרים על חלומות?

"אני שואלת את המטופלים על חלומות, ובעצם על הסיוטים שהם חווים בלילה. אנחנו לא עוסקים בפירוש חלומות, אלא בסיוטים, אותם חלקים בזיכרון שלא מעובדים ולפעמים הם יכולים להיות יותר מפחידים מהמציאות. לפעמים מתעוררים מהם בהתקף פניקה או צעקה. לפעמים בני או בנות זוג מתלוננים על מכה שקיבלו בשינה או שהועפו מהמיטה".

אז איך מטפלים בזיכרונות?

"הזיכרון הוא רק חלק מההפרעה של פוסט טראומה (PTSD) ולכן אנחנו מטפלים בכלל ההפרעה. למשל, אנחנו מטפלים בדריכות של הגוף כי במקרים רבים היא מונעת את ההחלמה. אי אפשר להחלים כשכל הזמן דרוכים ולא רגועים. הטיפול העיקרי בפוסט טראומה הוא לאו דווקא תרופתי, עוד לא המציאו תרופה שתמחק את הזיכרון.
טיפול שהוכח מחקרית ל- PTSD הינו טיפול פסיכולוגי בטכניקות טיפוליות התנהגותיות וקוגניטיביות, תחת המטרייה של טיפולי CBT. לדוגמא, טיפולי EMDR או CPT. ב-PTSD הטראומה יוצרת אמונות קשיחות כמו "זה היה באשמתי", "העולם מסוכן" וכד' . הטיפול עוזר לאדם לזהות ולפרק את האמונות האלה, כאשר האמונה משתנה הזיכרון הופך לפחות טעון רגשית ופחות מציף. עוד סוג של טיפול ל-PTSD הוא חשיפה ממושכת – PE. זהו טיפול שבו המטופל נחשף בצורה מבוקרת למראות ולזיכרונות הקשורים לאירוע הטראומטי".

איך עושים את זה עם חייל שחזר משדה קרב?

"במקרה הזה ודאי שלא נתחיל עם חשיפה, אלא נתמקד בטכניקות של הרגעה כמו קרקוע, נשימות ודרכים שונות להוריד סטרס ודריכות. לאחרונה נמצא כי טיפול באמצעות בעלי חיים יעיל למגוון מצבים נפשיים כולל PTSD והוא משמש לרוב כטיפול משלים לטיפול פסיכולוגי. הגיע אלי לקליניקה מטופל עם PTSD קשה לאחר כמה ניסיונות אובדניים עם כלב ענק שהוא מטפל בו במסירות ולא יאמן כמה הדאגה ליצור הזה עוזרת לו להחלמה. כלבים יודעים לזהות באופן בלתי מילולי מתי ואיך צריך להרגיע, עוזרים לשפר וויסות רגשי, מפחיתים תחושת בדידות ועוד".

מדברים היום הרבה על חוסן נפשי.

"החוסן של המטופל עד לרגע בו קרתה הטראומה מאוד חשוב להחלמה. שני חיילים שהיו באותו המקום ובאותה הסיטואציה יגיבו באופן שונה בגלל אין ספור סיבות, כמו המטען גנטי שאיתו נולדו, החוויות וההישגים מהעבר וכמובן גם החוסן שהם פיתחו במהלך השנים".

האם ראית בשנתיים האחרונות מקרים שהפתיעו אותך?

"פעם חשבתי ששום דבר לא יפתיע אותי ואחר-כך הבנתי שזה לא נכון. מפתיעים אותי סיפורים אנושיים, העוצמות שלהם והתושייה שאנשים מצאו ברגעים כל כך קשים, כמו גם חמלה וערבות הדדית. היה חייל שסיפר לי שהוא נקבר בעודו בחיים ורק בזכות התושייה שלו הוא ניצל, זה באמת לא יאמן".

במה זה שונה ממה שהכרת בעבר?

"נתחיל בכך שמדובר בסיפורים טריים שהגיעו מהשטח במצב שכל המדינה במלחמה. זה די שונה מלשמוע סיפור, קשה ככל שיהיה, ממלחמה רחוקה. למשל, טיפלתי בצעיר עם פוסט טראומה קשה ועד שהוא נרגע הייתה באמצע הטיפול אזעקה. ראיתי את כל תסמיני הפוסט טראומה בלייב וזה היה לא פשוט להרגיע אותו".

יש משמעות לסגירות מעגל למשפחות עם חללים שחוזרים לקבורה?

"יש לזה משמעות אדירה. עד שאין קבורה קשה לסגור את המעגל, לעבד את הזיכרון ולהמשיך בחיים. זה מאוד מאוד חשוב ומאפשר תהליך של אבל ובסופו של דבר מאפשר לאותה משפחה להמשיך לחיות את החיים".

איך אתם המטפלים מתמודדים?

"זה לא פשוט, יש עוצמות בלתי רגילות בטיפולים האלה. הכוח שלנו הוא של הביחד. אצלנו ב'אסיף', המרכז לטיפול בפוסט טראומה שהקמנו באיכילוב אחרי השבעה באוקטובר, יש צוות גדול של מטפלים – פסיכיאטרים, פסיכולוגים , עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק - שמתמודדים יחד ומעבדים יחד את החוויות שאנחנו עוברים. יש לנו מפגשים שבועיים וקבוצות הדרכה ולמידה ואין ספור הכשרות מקצועיות שמאוד עוזרות לנו. זה ממש חמצן עבורנו המטפלים".