זיכרון דברים

חוקרים מבית החולים איכילוב ומאוניברסיטת תל אביב הצליחו להעריך לראשונה קיום של זיכרון ללא דיווח מילולי של הנבדקים, באמצעות מעקב אחרי תנועות העיניים בזמן שהם צופים בסרטוני אנימציה קצרים. המחקר פורסם בכתב העת Communication Psychology.

ולמה זה חשוב?

"לרוב בודקים זיכרון על ידי תשאול ישיר, כלומר הנבדק מדווח מילולית אם הוא זוכר את האירוע עליו נשאל", מסביר ד"ר פלאביו שמידיג מאוניברסיטת תל-אביב. אבל בדיקה כזאת לא ניתן לבצע על תינוקות, חולי אלצהיימר במצב מתקדם או פגועי ראש שאינם מסוגלים לדבר. רצינו לדעת אם אפשר לבדוק זיכרון באופן טבעי יותר, ובלי המאמץ הכרוך בדיווח מילולי של שאלות ותשובות".

החוקר ד"ר פלאביו שמידיג

כדי למצוא שיטה לבחינת הזיכרון אצל מי שאינם יכולים לדבר, חיפשו החוקרים סימנים גופניים. פרופ' יובל ניר, מנהל מכון סגול לתפקודי מוח במרכז הרפואי תל אביב, מסביר: "רצינו להבין אם ניתן לדעת אם מישהו זוכר אירוע מבלי לדבר איתו. חיפשנו סימנים חיצוניים שבאמצעותם נוכל לבדוק האם קיים זיכרון ועד כמה. מכאן הגענו לרעיון שעל פיו המבט מדויק לפחות כמו הדיווח המילולי".

פרופ' יובל ניר 

איך זה עובד?

"יותר ממאה משתתפים התבקשו לצפות ב-65 סרטוני אנימציה שנוצרו במיוחד עבור המחקר, כשבזמן הצפייה מצלמה התמקדה בתנועות העיניים שלהם. בכל סרטון שתלנו אירוע לא צפוי ומפתיע כמו, למשל, ברווזון שמצטרף באיחור לחבורת ברווזים באגם או תולעת שיוצאת מאחד התפוחים בעץ", אמר פרופ' ניר.
הוא מסביר שבהקרנה השנייה של כל סרטון, הנבדקים הסיטו את כיוון המבט ומבטם "נמשך" לאזור בסרט בו האירוע המפתיע עמד להתרחש, כמו הברווזון המצטרף או התולעת למשל. על בסיס תנועות העיניים ניתן ציון לכל צופה.
מידע נוסף מעניין התגלה כאשר חלק מהנבדקים אמרו שהם לא זוכרים אירוע מיוחד, אבל העיניים שלהם פנו לאזור האירוע על גבי המסך. "העיניים זוכרות והן יותר רגישות ממה שאנחנו יכולים להביע במילים", מסביר פרופ' ניר.

מה ניתן לעשות עם תוצאות המחקר?

"יש הרבה מצבים רפואיים שאנשים לא יכולים לענות בגלל הגבלת דיבור, כמו גם תינוקות. נוכל לעשות מחקרי זיכרון במקרים של פגיעה ביכולת לדבר (אפזיה), שבץ מוחי או בשלבים מתקדמים של אלצהיימר עם קושי בדיבור ועוד".

החוקר שהוביל את המחקר הוא המדען השוויצרי ד"ר פלאביו שמידיג מאוניברסיטת תל אביב והמחקר נערך בהנחיית  פרופ' ניר, שהה בתל אביב בתקופת מלחמת חרבות ברזל.

מדוע בחרת בנושא הזה למחקר שלך?

"אני מתעניין בחולי אלצהיימר ובמי שנמצאים במצבים רפואיים אחרים שמגבילים את הדיבור. הרגשתי שייתכן והם זוכרים יותר ממה שהם יכולים לדווח עליו במילים. יש לנו 7 מחקרים שבוחנים זיכרון עם השיטה הזאת שפיתחנו".

איך הגעתם לשיטה עם האנימציה?

"לפיתוח השיטה קיבלנו השראה מכלי שפותח למחקר בקופים. עשינו מסע ארוך שהתחיל בסרטים של צ'רלי צ'פלין עד שהגענו לחשיבה שצריך אירוע מפתיע אחד בכל סרטון אנימציה".

למה זה כל כך חשוב לדעת על זיכרון של מטופל?

"לשיטה שלנו יש פוטנציאל לזהות באיזו מידה זיכרונות קיימים במצבים שעד כה היו מחוץ להישג ידינו במדע וברפואה. אני אמנם לא רופא שמתמחה בטיפול בחולים נוירולוגים, אבל אני יכול להגיד ששיפור של זיכרון יכול להצביע על התקדמות בהחלמה, גם אם החולה אינו מסוגל להביע את עצמו במילים. מדידת זיכרון קשורה לחזרה של חלקים במוח לתפקוד".

איפה התחילה ההתעניינות שלך בנושא הזיכרון?

"לפני 10 שנים, בזמן הדוקטורט שלי בנושא שינה וזיכרון תוך דגש על התת-מודע. במיוחד עניינו אותי השאלות המדעיות אודות גבולות הזיכרון -באיזו מידה אנחנו מודעים לחלק הזה של הזיכרון ועד כמה הוא משפיע על ההתנהגויות שלנו.
אגב, אני למשל, לא אוהב להסתכל על תמונות משפחתיות מהעבר כי יש לי תחושה שהן ישנו לי את הזיכרון. הזיכרון הוא מאוד רגיש ואני חושש שהסתכלות בתמונות תשנה חלקים מאותו הזיכרון כמו תחושה וריח. זה תחום מרתק ללא ספק".