שבץ אצל ילדים: מה שצריך לדעת

לא רבים יודעים, אבל שבץ מוחי הוא לא אירוע שקורה רק בקרב מבוגרים. גם תינוקות קטנטנים בימים הראשונים לחייהם ואפילו עוברים עלולים לעבור אירוע מוחי, וגם ילדים בגילאים מבוגרים יותר. מדובר באירוע נדיר, כך שאין סיבה להיבהל, אבל חשוב לדעת שהוא קיים. בכתבה הזאת ננסה להסביר מה גורם לשבץ מוחי בילדים ומהן נורות האזהרה שהורים צריכים לשים לב אליהן.

מהו שבץ מוחי?

"שבץ מוחי הוא אירוע נוירולוגי חריף שבו זרימת הדם לאזור במוח מופסקת או נפגעת באופן פתאומי, וגורמת לנזק לרקמת המוח. ישנם שני סוגים עיקריים של שבץ:

השבץ האיסכמי הוא הנפוץ יותר, בעיקר במבוגרים - כלי דם נסתם, בין אם על ידי קריש שנוצר מקומית, ובין אם על ידי תסחיף שהגיע מאזור אחר בגוף, לרוב מהלב. התוצאה היא אוטם - מוות של רקמת מוח באזור שאותו כלי דם מספק.

השבץ הדימומי - משקף דימום במוח לרוב כתוצאה מכלי דם שנפרץ. אצל ילדים, הסוג הדימומי מהווה שיעור גבוה יחסית מכלל אירועי השבץ".

מה מייחד שבץ מוח בגיל הילדות?

בגיל הילדות המוח עדיין בתהליך של התפתחות של מיאלינציה (מעטפת המגן השומנית סביב סיבי העצב), ארגון קורטיקלי ובניית מסלולים תפקודיים - ולכן פגיעה בשלב זה עלולה להשפיע על תפקודים שטרם התבססו במלואם כמו מוטוריקה, שפה, קוגניציה, זיכרון ולמידה. בנוסף, הסיבות לשבץ עצמו מגוונות ושונות ממבוגרים".

עד כמה שכיח שבץ מוחי בילדים?

"שבץ מוחי אצל ילדים הוא אמנם תופעה נדירה ביחס למבוגרים, אבל אנשים מופתעים לגלות עד כמה הוא פחות נדיר מפי שחושבים. אנחנו מדברים על 6-12 מקרים לכל מאה אלף ילדים בשנה. באופן מפתיע, השכיחות גבוהה יותר בילודים, כאן מדובר על 1 ל-4,000 לידות. למעשה, בשנה הראשונה לחיים מתרחשים 50% מכלל מקרי השבץ בתקופת הילדות. בגילאים המאוחרים יותר שבץ בילדים נדיר יותר".

מה הסיבה לאירוע מוחי בשנה הראשונה לחיים?
"שבץ שכיח בעיקר בחודש הראשון לחיים, ובעיקר סביב הלידה. בתקופה זו הגורם לשבץ הוא בדרך כלל תסחיף מהשלייה. בנוסף, אצל תינוקות מערכת הקרישה והפיזיולוגיה עדיין אינן בשלות, וזה מציב אותם בסיכון גבוה יותר לפתח שבץ. לכן בתקופת היילוד שבץ הוא שכיח יחסית ועומד על 1 ל-4,000 תינוקות".

יש משהו שההורים יכולים לעשות כדי למנוע?
"התשובה היא לא, וזה אחד הדברים שאנחנו אומרים להורים שזו לא אשמתם ואין שום דבר אחר שהם היו יכולים לעשות. כמובן, שעישון וכל מחלה שמשפיעה על השלייה ועל כלי הדם בשלייה, כמו רעלת היריון, דלקת או זיהום בשלייה, יכולים להעלות את הסיכון לשבץ מוחי איסכמי סביב הלידה. אבל ברוב המקרים האירוע לא ניתן למניעה, ואנחנו רואים את זה גם אצל נשים צעירות ובריאות עם שלייה שנראית תקינה לחלוטין".

מהם הסימנים בתינוק שנולד ונראה בריא?

"הלידה יכולה להיות תקינה לחלוטין, ואז בדרך כלל לקראת סוף היממה הראשונה, או השנייה לחיים – לרוב ביממה השנייה – מופיעים פרכוסים. בדרך כלל זה יהיה פרכוס מוקדי, כלומר נראה קפיצות של היד או הרגל, או לחלופין הפסקות נשימה, שזה אחד הביטויים של פרכוסים בילודים. זהו תסמין לא ספציפי בתינוקות; כל הפרעה מוחית יכולה לבוא לידי ביטוי בהפסקת נשימה, בירידה בתיאבון, בירידה בערנות או בישנוניות. אבל פרכוס מוקדי תמיד מחשיד לכך שיש תהליך מוקדי במוח, שיכול להיות שבץ איסכמי או שבץ דימומי".

תמיד הסיבה היא תסחיף בשלייה?

"לא תמיד. השלייה היא אחת הסיבות השכיחות ביותר, אבל צריך לזכור שגם מומי לב מולדים, בעיקר מומים כחלוניים, בהם יש מעבר של דם לא מחומצן מצד ימין של הלב לצד שמאל של הלב, ולעיתים איתו גם קריש דם, אשר משם יכול להגיע למוח ולחסום כלי דם, כרוך בסיכון גבוה לאוטם מוחי. יש גם מצבים פחות שכיחים כמו זיהומים סיסטמיים או במערכת העצבים המרכזית או טראומה בלידה. עם זאת, ברוב המקרים מדובר בקריש דם מהשלייה, ואלה דווקא חדשות טובות, כי המשמעות היא שהסיכוי שהשבץ יחזור הוא אפסי. וחשוב להסביר זאת להורים".

מה השלב הבא בטיפול בתינוק הקטנטן?

"בשלב הראשון אנחנו מטפלים ומייצבים את התינוק באמצעות טיפול תומך וטיפול נגד פרכוסים. במקביל אנחנו מנסים לאתר את הסיבה, כי היא זו שתקבע את הסיכון להישנות האירוע. אנחנו מבצעים אקו לב ו־MRI מוח עם הדמיה של כלי הדם במוח ובצוואר. לעיתים נדירות נבצע גם בירור לשלילת קרישיות יתר. אם הכול תקין ואין בעיה מולדת בלב או בכלי הדם, אנחנו מניחים שהמקור הוא בשלייה".

איך מטפלים באירוע?

"בתינוקות אנחנו בדרך כלל לא מטפלים כמו במבוגרים, כלומר באמצעות תרופות להמסת קרישים או מדללי דם. אלא אם מתגלה גורם ספציפי כמו מום לב או הפרעה מולדת בכלי הדם אשר שמה אותם בסיכון לאירועים חוזרים. פעמים רבות עד שמאתרים את האוטם, קריש הדם כבר התמוסס וכלי הדם כבר נפתח. היתרון הגדול אצל תינוקות הוא הגמישות המוחית – הנוירופלסטיות – שמאפשרת למוח להשתקם בצורה טובה יותר".

זאת אומרת שתינוק שראו בהדמיה שיש לו אזור שלם שנפגע יכול להיות ללא נזק?

"מה שהספרות מראה הוא שהתוצאה התפקודית אצל תינוקות טובה יותר בהשוואה למבוגרים עם פגיעה זהה - אבל 'טובה יותר' לא תמיד שווה 'תקינה'. המוח הצעיר מסוגל לארגן מחדש מסלולים תפקודיים באופן שמוח בוגר אינו מסוגל לו - אזורים שלמים יכולים לקחת על עצמם תפקודים שאבדו. מצד שני, בדיוק בגלל שהמוח עדיין בהתפתחות, הפגיעה יכולה להשפיע על מסלולים שטרם נוצרו ובסופו של דבר בכ-60%-70% מהמקרים של שבץ בתקופת הילוד תישאר פגיעה נוירולוגית כלשהי, לרוב פגיעה מוטורית חד-צדדית".

מה זה אומר חד־צדדי, ואילו עוד לקויות עלולות להופיע?

"הלקויות המוטוריות השכיחות כוללות אסימטריה בהליכה, ספסטיות וחולשה. מה שאנו קוראים 'שיתוק מוחין חד-צדדי'. בנוסף יכולות להופיע הפרעות תחושה, ראייה, שמיעה, שפה, אפילפסיה, הפרעות קשב, לקויות למידה והפרעות התנהגות".

מה לגבי מקרי השבץ שקורים אצל ילדים בוגרים יותר?

"אצל ילדים בגיל בית הספר ומתבגרים התמונה הקלינית דומה יותר לזו של המבוגר. ילד יכול להתעורר בבוקר עם חולשה בצד אחד של הגוף, או לפתח תסמינים נוירולוגיים פתאומיים במהלך יום רגיל לחלוטין, חולשה חד-צדדית בפנים, ביד או ברגל, קושי בדיבור, או הפרעה בהליכה. אלו הם תסמיני השבץ הקלאסיים, אך אצל ילדים הם לעיתים קרובות מיוחסים בתחילה לאטיולוגיה אחרת. ילד שמגיע לחדר מיון עם חולשה ביד, לעיתים מאובחן בתחילה כחשד לפריקת מרפק או שבר ורק כשהתמונה הקלינית מתבהרת, מבינים שמדובר בפגיעה נוירולוגית מרכזית. כשיש מעורבות של הפנים, כגון צניחת זווית פה או חולשה פנים-חד-צדדית, האבחנה בדרך כלל מגיעה מהר יותר".

אז בעצם את אומרת שאין מספיק מודעות לשבץ בילדים בוגרים?

"המודעות בהחלט עלתה משמעותית בשנים האחרונות, הן בקרב צוותי חדר המיון והן בקרב רופאי הילדים בקהילה, בין היתר בעקבות עבודה שיטתית של הרצאות להעלאת מודעות ופרוטוקולים ייעודים. אנחנו פועלים באופן אקטיבי לשינוי. הקמנו באיכילוב צוות ייעודי רב-תחומי לזיהוי מוקדם של שבץ בילדים שכולל: נוירולוגים, רדיולוגים ורופאי חדר מיון. כך מתאפשר פרוטוקול תגובה מהיר ומסודר ברגע שמגיע ילד עם תסמינים חשודים. אבל עדיין, העיקרון הבסיסי נשאר זהה לחלוטין למבוגרים, גם בילדים 'זמן הוא מוח'. כל דקה שחולפת מתורגמת לאובדן של כמאה ותשעים מיליון תאי עצב ועלולה לגרום לנזק נוסף".

האם הסיבות בילדים גדולים שונות?

"כן הסיבות שונות לחלוטין ושונות באופן מהותי גם ממבוגרים. אצל ילדים בוגרים יותר אנחנו רואים שבץ איסכמי משני לדלקות כלי דם כמו ווסקוליטיס, חבלת ראש, זיהומים מוחיים, מחלת מויה מויה, הפרעות קרישה, ובמקרים נדירים יותר מחלות גנטיות.

שבץ דימומי בילדים לרוב נובע ממום כלי דם מולד שלא אובחן - בעיקר AVM , כלומר חיבור ישיר בין עורק ווריד, אנוריזמה או קברנומה. אלו הפרעות מבניות בכלי הדם שיכולות להתקיים שנים ללא כל תסמין, ואז לפרוץ באופן פתאומי ודרמטי".

איזו עצה את יכולה לתת להורים?

"קודם כול לזכור ששבץ בילדים הוא נדיר, ותסמינים נוירולוגיים חולפים בגיל הילדות ברובם המכריע אינם שבץ, לכן-לא להילחץ. אבל כן להיות ערניים.

יחד עם זאת, יש תסמינים שמחייבים פנייה מיידית לחדר מיון ללא היסוס כמו חולשה פתאומית חד-צדדית בפנים, ביד או ברגל, קושי פתאומי בדיבור, אסימטריה חדה בפנים או קושי פתאומי בהליכה. המאפיין החשוב הוא הפתאומיות: תסמין נוירולוגי שמופיע באופן חד, ללא הדרגתיות, אצל ילד שהיה תקין לחלוטין רגע לפני כן. זהו הדגל האדום שמחייב הערכה דחופה".

מה השתנה בתחום הזה בעשור האחרון?

"השינוי בעשור האחרון הוא משמעותי. לפני כעשור התחילו לקום בעולם מרכזים ייעודיים לטיפול בשבץ בילדים, ובשנת 2018 גם אצלנו באיכילוב. בינואר 2026 פרסמה האגודה האמריקאית לשבץ המלצות טיפוליות חדשות, ולראשונה הן כוללות המלצות ייעודיות לילדים. שלושה חידושים מרכזיים: פרוטוקולי אבחון מותאמים לילדים, הכרה רשמית בצורך במערכות טיפול ייעודיות, ואולי החשוב מכולם, לראשונה ניתן אור ירוק בילדים לפינוי מכאני (mechanical thrombectomy) של קריש דם מכלי הדם המוחיים- במקרים נבחרים".

כמה ילדים עם אירוע מוחי מגיעים אליכם בשנה?
"במרפאת שבץ הילדים אצלנו נמצאים כיום מאות ילדים במעקב. מכיוון שמדובר במרפאה ייחודית בארץ, מגיעים אלינו מטופלים מכל רחבי המדינה".

עם אילו צוותים אתם עובדים בשיתוף פעולה, ומהם הסיבוכים לטווח הארוך?
"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם נוירו-רדיולוגים, צוותי צנתורים, צוות טיפול נמרץ ומחלקות האשפוז- מחלקת ילדים והפגייה, נוירוכירורגים, המטולוגים, גנטיקאים וצוותי שיקום. מאחר וילדים רבים מתמודדים לאורך השנים עם סיבוכים ארוכי טווח כגון שיתוק מוחין, אפילפסיה, הפרעות בטונוס השרירים (ספסטיות) ופגיעות נוספות, יש חשיבות רבה לטיפול ומעקב רב-מקצועי. כדי להעריך את הסיכוי להישנות מול הצורך בתכנון משפחתי, יש לעיתים צורך בביצוע בירור גנטי לאיתור מוטציות בגנים הקשורים לתפקוד כלי דם".