אלצהיימר
סימפטומים, אבחון, מניעה וטיפול
גורמי סיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר
- גיל 65 ומעלה
-
גורמי סיכון למחלות כלי דם, הכוללים: יתר לחץ דם, סוכרת, יתר שומנים בדם, משקל עודף, עישון, צריכה מוגברת של אלכוהול, חוסר של פעילות גופנית.מחלות כלי דם של המוח מעלות את הסיכון למחלת אלצהיימר.
- קיים קשר בין רמת השכלה נמוכה לבין התפתחות המחלה
- נמצא קשר לחבלות ראש בעבר, בעיקר אם היה איבוד הכרה
- הפרעות שינה כרוניות
- ירידה בשמיעה
- דיכאון ובידוד חברתי
אבחון מוקדם של מחלת האלצהיימר
אבחון מוקדם של מחלת אלצהיימר הוא קריטי על מנת לאפשר התאמת טיפול תרופתי. נכון להיום קיימים טיפולים תרופתיים חדשים שמעכבים את התפתחות המחלה ומאטים את הפגיעה בתאי המוח ומכאן את הפגיעה הקוגניטיבית והתפקודית.
גם טיפולים תרופתיים המכוונים לשיפור התסמינים יהיו יעילים יותר ככל שהאבחנה תעשה מוקדם יותר ותהיה מדוייקת יותר.
בנוסף, אבחון מוקדם מאפשר לאדם ולמשפחתו לקבל החלטות חשובות לגבי העתיד ולהיות שותף לתכנון הטיפול.
שיטות מתקדמות לאבחון מוקדם של מחלת האלצהיימר
אבחון של מחלת אלצהיימר כולל סקירה של ההיסטוריה הרפואית, בדיקה נוירולוגית, הערכה קוגניטיבית ובדיקות עזר הכוללות הדמיות מתקדמות, בדיקות דם ולעיתים בדיקות נוספות כגון ניקור מותני.
סקירת ההסטוריה הרפואית תסייע לזהות גורמי סיכון (כגון גיל, הסטוריה משפחתית, גורמי סיכון למחלות כלי דם, תרופות, חבלות ראש ועוד). בדיקה נוירולוגית תסייע לאתר פגיעה בתפקוד מערכת העצבים המרכזית וההיקפית. הערכה קוגניטיבית תסייע להעריך את תפקודי החשיבה השונים – זיכרון, שפה, ריכוז ועוד, ולאתר שינויים אופיניים למחלה.
הדמייה של המוח באמצעות MRI מוח תסייע לקדם את האבחנה וההתאמה לטיפול. בדיקת מיפוי מוח (PET-Amyloid, PET-Tau) תאפשר זיהוי של חלבונים ספציפיים ברקמת המוח כגון עמילואיד וטאו המאפיינים של המחלה, וכן מיפוי של הפעילות המטבולית המוחית (PET-FDG).
בבדיקת ניקור מותני ניתן היום למדוד סמנים ספציפיים למחלת אלצהיימר ומחלות ניווניות אחרות, וכן לשלול מצבים אחרים הגורמים לירידה קוגניטיבית ודמנציה.
במרכז הרפואי תל אביב, הוטמעה טכנולוגיה ייחודית המאפשרת זיהוי סמנים של מחלת אלצהיימר גם בבדיקות דם.
היחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית במערך הנוירולוגי במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), מאמצת ומיישמת בפועל את הגישה המתקדמת לאבחון מוקדם והענקת טיפולים במטרה להאט את הפגיעה המוחית ומכאן את הפגיעה הקוגניטיבית והתפקודית. בנוסף, מתבצעים ביחידה מחקרים קליניים ואקדמיים, הבודקים גישות חדשניות לאבחון וטיפול במחלות ניווניות של המוח.
מתי כדאי לפנות להערכה?
אחד המדדים החשובים ביותר לאבחון מוקדם של מחלת אלצהיימר הוא התחושה הסובייקטיבית של האדם ו/או של האנשים הקרובים אליו, כי ישנה ירידה ביכולות החשיבה לעומת העבר.
במקרה של חשד לקיומם של 3 סימנים או יותר מהסימנים המתוארים ברשימה, מומלץ לפנות להערכה ולייעוץ רפואי.
סימנים אלו כוללים:
- נטייה לשכוח אירועים שקרו או שנחוו לאחרונה, אף על פי שהזיכרון המתייחס לאירועים מהעבר הרחוק טוב
- מיעוט בדיבור ו/או ירידה באוצר המלים בשימוש יום-יומי
- קושי למצוא את המילה הנכונה תוך כדי שיחה
- קושי בתכנון או בפתרון בעיות יום-יומיות
- קושי בביצוע תפקודים מוכרים
- שכחה הגורמת לשינוי בתפקוד יום-יומי, גם אם במידה קלה
- בלבול או קושי בהתמצאות בזמן ובמקום (קושי לנווט באזורים מוכרים או בתחבורה ציבורית)
- שינויים באישיות או במצב הרוח
- נטייה לעצבנות יתר או חוסר סבלנות שלא היה בעבר
- צמצום פעילויות חברתיות.
הערכה ראשונית
מומלץ שתעשה במסגרת הקהילה ע"י רופא המשפחה או נוירולוג. ההערכה ראשונית תכלול ריאיון רפואי, בדיקה נוירולוגית, הערכה קוגניטיבית בסיסית, בדיקות דם רוטיניות והדמייה מבנית של המוח (CT או MRI).
במידה ורופא המשפחה או הנוירולוג בקהילה מתרשמים כי יש צורך בהמשך בירור, מומלץ לפנות ולקבוע תור ביחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית.
קביעת התור מתבצעת באמצעות זימון תורים של בית החולים בטלפון 03-6974000, או באמצעות מזכירות המרפאות הנוירולוגיות בטלפון 03-6973495
ניתן לפנות גם באמצעות דואר אלקטרוני: ne-c@tlvmc.gov.il
אלצהיימר וספורט
אורח החיים המערבי מאופיין בירידה משמעותית בתנועה, מצב שמחמיר תחלואה ואף מאיץ תהליכי הזדקנות.
חוקרים רבים עסוקים בשאלה זאת שכן פתרונה עשוי לפתוח כיווני טיפול חדשים למניעת הזדקנות או מחלות של המוח. עדויות רבות מראות כי פעילות גופנית תורמת להפרשה מוגברת של "חומרים טרופיים" (Trophic Factors), ובהם החומר BDNF) Brain-Derived Neurotrophic Factor) שנחקר רבות, הידועים כמעודדים צמיחת תאי אב שנהפכים לתאי עצב בוגרים. חומרים טרופיים אלו פעילים באופן פיזיולוגי תקין בעיקר בתקופה העוברית, שבה בתוך פחות מתשעה חודשים נוצר מוח שלם יש מאין. חומרים אלו למעשה משפעלים גנים שאחראיים להתפתחות תאי אב והתמיינותם לתאי עצב בתקופה העוברית. בחיים הבוגרים הם משפיעים על התמיינות תאי אב בעיקר באזורי מוח כגון ההיפוקמפוס – אזור שלו תפקיד מרכזי בתהליכי זיכרון, אחסון ועיבוד מידע. ה-BDNF למשל נמצא ברמות גבוהות במוח העובר ובשנים הראשונות לחיים כאשר המוח עדיין גדל ומתפתח, ועם ההתבגרות וההזדקנות רמתו במוח ובדם יורדת.
נמצא כי פעילות גופנית סדירה מעלה את רמתו בדם, וככל שרמה זו גבוהה יותר – כך גדל גם המוח, ומכיל יותר תאים ויותר קשרים ביניהם, כאמור במיוחד באזור ההיפוקמפוס.
קיימות עדויות מחקריות שלפיהן הפעלת שריר מפעילה גנים ייחודיים המעודדים את תאי השריר, ואולי נוספים, לייצר חלבונים המשפיעים להגברת הסינטזה של חומרים טרופיים כגון ה-BDNF. כיום ידוע כי רמתו של ה- BDNF במוח עולה בעקבות פעילות גופנית וכתוצאה מכך יש גירוי כימי להתמיינות תאי אב לתאי עצב בוגרים. זו הסיבה שמוחם של העוסקים בפעילות גופנית סדירה נראה ומתפקד כמוח צעיר יותר, כזה שגם עמיד יותר בפני מחלות, חבלות ותהליכי הזדקנות טבעיים. מעניין לציין כי במחקרים שבהם הוציאו או שיתקו את הגנים האחראיים ליצירת חומרים טרופיים אצל בעלי חיים שעסקו באינטנסיביות בפעילות גופנית - לא נצפה כל שינוי במבנה המוח.
לא בכדי מחקרים מראים כי אנשים העוסקים בפעילות גופנית סדירה המשלבת אירובי (כזו המחייבת להתאמץ ולהתנשף) והפעלת שרירים נגד כוח חיצוני ("אימון התנגדות", כגון הרמת משקולות), לפחות שלוש שעות בשבוע, יהיו בסיכון נמוך יותר (עד 50%) לפתח דמנציה. חשוב לדעת כי, נמצא שגם אם עוסקים בפעילות גופנית רק מגיל מבוגר והירידה הקוגניטיבית כבר החלה – קצב ההידרדרות יואט.
מחקר שפורסם בכתב העת PNAS ב-2011 שהשתמש בהדמיות MRI בדק השפעות של פעילות גופנית אירובית סדירה על מבנה המוח ותפקודו, ומצא כי מוחם של אנשים בריאים בני כ-75 שעסקו בפעילות שכזו שלוש פעמים בשבוע גדול יותר ומתנוון פחות באזורי הזיכרון, הריכוז, התכנון, היוזמה והיכולות הניהוליות. עדויות להשפעתה המיטיבה של פעילות גופנית נמצאו גם במחקרים שנעשו בקרב בני נוער. נמצא כי מוחם של אלו המתאמנים בקביעות פועל מהר יותר, מפעיל את הסינפסות באופן יעיל וחזק יותר והישגיהם האקדמיים טובים יותר.
נמצא כי פעילות גופנית משנה את המבנה הפנימי של התא כיוון שהיא משפעלת גנים חיוניים, כאלו המקודדים (מתורגמים) לחלבונים הנחוצים לתפקוד התא, ומדכאת יצירת חלבונים אחרים. כלומר, פעילות גופנית משפיעה על התא בהחלטה אילו גנים יפעלו ויתרמו לתפקודו ואילו יושתקו. זו תמצית האפיגנטיקה - התנהגות שמשפיעה על הביטויים הגנטיים. בנוסף, באופן טבעי, בשל היותה ממריצה, פעילות גופנית משפרת מאוד את אספקת הדם לאיברי הגוף ובהם המוח. כך היא גם מעודדת ייצור רשת ענפה של כלי דם קטנים המהווים מקורות אלטרנטיביים לאספקת דם לכלי דם חסומים. על כן, אלו המתאמנים בקביעות נמצאים גם בסיכון מופחת לשבץ מוחי ואם לקו בשבץ, חומרתו תהייה קלה יותר וסיכויי השיקום גבוהים יותר.
כיום לא רבים באוכלוסייה מתאמנים בקביעות, ויש לעודדם לאמץ אורח חיים פעיל. נשאלות השאלות: מהו המינון האופטימלי? כמה פעמים בשבוע? באיזו דרגת מאמץ ואיזה סוג פעילות עדיף? אך שאלות אלו ואחרות מחייבות מחקרים נוספים.
מה שברור הוא כי פעילות גופנית קבועה - 300-150 דקות בשבוע (בעיקר כזו הכוללת חצי מהזמן פעילות אירובית וחצי מהזמן חיזוק שרירים וגמישות) - יכולה לסייע לשיפור היכולות המוחיות ושימורן ולהקטנת הסיכון למחלות.