בין אזעקה לחרדה: מתי זה נורמלי ומתי צריך עזרה
ראיון עם ד"ר אורן טנא, מנהל המערך הפסיכיאטרי, המרכז הרפואי איכילוב
צילום: טל גבעוני
בתקופה של איום ביטחוני מתמשך תחושות של מתח, דריכות וחשש הן בלתי נמנעות. אזעקות, חדשות בלתי פוסקות וחוסר ודאות לגבי העתיד מפעילים את מערכת ההישרדות הטבעית של הגוף. במידה רבה חרדה במצב כזה היא תגובה נורמלית ובריאה. היא גורמת לנו להיות ערניים יותר לסביבה, להגיב מהר יותר ולהיערך לסכנה.
אבל לפעמים הגבול בין תגובה טבעית לבין הפרעת חרדה מתחיל להיטשטש. אנשים רבים שואלים את עצמם האם מה שהם חווים הוא חלק טבעי מהמציאות המלחיצה שבה אנו חיים או מצב רפואי שמצריך טיפול.
מהי חרדה?
"חרדה היא מנגנון הגנה בסיסי של הגוף. בתקופות של מתח (ביטחוני או אחר) אנשים רבים חווים קושי להירדם, מתח בשרירים, דפיקות לב מהירות או מחשבות חוזרות על האפשרות שיקרה משהו רע. כל אלה יכולים להיות חלק מתגובה טבעית, שמכינה אותנו למצב בעייתי.
הקו מתחיל להיחצות כאשר החרדה אינה מופיעה רק סביב אירועים מסוימים אלא משתלטת על רוב היום. כאשר יש קושי לעבוד, להתרכז, לישון או להיות נוכחים בחיי המשפחה בגלל תחושת המתח המתמשכת זה כבר סימן שייתכן שכדאי להתייעץ עם איש מקצוע. גם תחושה שהגוף אינו מצליח להירגע כאשר אין סכנה מיידית (תחושה כאילו אנחנו כל הזמן "על טורים"), יכולה להעיד שמערכת העצבים נשארה במצב של כוננות גבוהה מדי".
מה לגבי כדורי שינה ותרופות הרגעה?
"בתקופות כאלה רבים מחפשים פתרון מהיר שיאפשר להם להירדם בלילה. לא מעט פונים לכדור הרגעה או שינה (אין באמת הבדל גדול בין השניים, אגב) כדי לעבור את הלילה. תרופות כמו קלונקס, ואבן או בונדורמין יכולות להרגיע את מערכת העצבים ולהקל על הירדמות. שימוש מזדמן במצבים נקודתיים אינו בהכרח בעייתי. לעיתים לילה קשה במיוחד מצדיק סיוע תרופתי.
הבעיה מתחילה כאשר הכדור הופך להרגל. הכדורים הללו שייכים למשפחה של תרופות הנקראות בנזודיאזפינים. הן פועלות במהירות ומשרות רגיעה אך הגוף יכול להתרגל אליהן. כאשר אדם מוצא את עצמו נוטל כדור כמעט בכל ערב כדי להירדם או כאשר הוא מרגיש שקשה לו להסתדר בלי התרופה עלולה להתפתח תלות. לעיתים עם הזמן, נדרש גם מינון גבוה יותר כדי לקבל את אותה השפעה – היינו מתפתחת עמידות.
חשוב להבין שיש הבדל משמעותי בין תרופות הרגעה קצרות טווח לבין תרופות הניתנות לטיפול מתמשך בחרדה ובדיכאון. תרופות הרגעה כמו קלונקס או ואבן פועלות במהירות ולעיתים תוך זמן קצר מאוד הן מפחיתות מתח וחרדה. אולם הן אינן מטפלות במנגנון הבסיסי של החרדה ולכן אינן מיועדות לשימוש קבוע לאורך זמן.
לעומת זאת תרופות מקבוצת ה-SSRI כמו ציפרלקס, סרנדה או פריזמה, פועלות בצורה אחרת. הן אינן משפיעות מיד ולעיתים נדרשים כמה שבועות עד שמורגשת ההשפעה המלאה שלהן. אולם הן
משנות בהדרגה את האיזון במערכת העצבים ומפחיתות את רמת החרדה הכללית לאורך זמן. לכן הן נחשבות לטיפול התרופתי המומלץ בהפרעות חרדה ממושכות".
האם נכון להעלות את מינון הציפרלקס בתקופה לחוצה?
"אנשים שכבר מטופלים בתרופות נגד חרדה או דיכאון שואלים לעיתים האם בתקופות של מתח ביטחוני כדאי להעלות את המינון של התרופה. אין לכך תשובה אחת שמתאימה לכולם. לעיתים מדובר בגל זמני של מתח שאינו מצריך שינוי בטיפול ולעיתים החרדה מתגברת באופן משמעותי ולכן יש מקום לשקול התאמה של הטיפול התרופתי. החלטות כאלה חשוב לקבל יחד עם רופא ולא באופן עצמאי".
איך יודעים אם התמכרתי לתרופת הרגעה?
"ישנם כמה סימנים שיכולים להעיד על שימוש יתר בתרופות הרגעה גם כאשר הן ניתנו במרשם. למשל צורך בכדור כמעט בכל ערב כדי להירדם, תחושה שהתרופה כבר אינה משפיעה כמו בעבר, נטילה של מינון גבוה יותר מהמתוכנן, עייפות או תחושת ערפול במהלך היום או קושי משמעותי להירדם כאשר לא נוטלים את התרופה. במצבים כאלה חשוב לפנות לרופא ולבחון מחדש את דרך הטיפול".
האם הפרעת חרדה יכולה להתפתח בשל המצב?
"מצבים ביטחוניים מתמשכים יכולים בהחלט 'להצית' חרדה אצל אנשים שמעולם לא סבלו ממנה קודם. מערכת העצבים האנושית אינה בנויה להישאר זמן רב כל כך במצב של דריכות. כאשר הגוף נשאר במצב של כוננות גם בשעות שבהן אין סכנה מיידית הדבר יכול להתבטא בדפיקות לב, מתח שרירים, קושי להירגע או מחשבות חוזרות על תרחישים מאיימים.
חשוב לדעת שלצד טיפול תרופתי, כאשר הוא נדרש, יש גם כלים התנהגותיים פשוטים שיכולים להפחית חרדה ולסייע בשינה. לדוגמה - צמצום חשיפה לחדשות, בעיקר בשעות הערב - יכול להפחית עומס רגשי לקראת השינה. שמירה על שגרה יומית ככל האפשר מעניקה תחושת יציבות. פעילות גופנית מתונה מפחיתה מתח ומסייעת לוויסות מערכת העצבים. תרגילי נשימה והרפיה לפני השינה יכולים להרגיע את הגוף. גם יצירת טקס קבוע לשינה כמו כיבוי מסכים והורדת תאורה עוזרת למוח להיכנס למצב של מנוחה. וכמובן – טיפול פסיכולוגי פעמים רבות מסייע מאוד בניהול מצבי חרדה".
אז מה הסיכום?
"המסר החשוב ביותר בתקופה הזו הוא שתחושות של פחד וחרדה אינן סימן לחולשה. הן תגובה אנושית למציאות מורכבת. אבל, כאשר התגובה הזו גולשת למחוזות שפוגמים בתפקוד או שהיא יוצרת סבל בלתי נסבל – בהחלט כדאי לטפל, ולא כדאי להישאר לבד עם החרדה. ראשית, ניתן לנסות שיטות התנהגותיות פשוטות ויעילות, ואם הן לא מספיקות – ניתן להיעזר בליווי שיחתי מקצועי ובמקרה הצורך בתרופות, בזהירות, ועם ליווי של רופא".