פסיכיאטריה ונוירולוגיה: הקשר בין הנפש למוח

מבוסס על ראיון עם ד"ר יפתח בירן, פסיכיאטר ונוירולוג, מנהל מחלקת טיפול יום נוירופסיכיאטרי במערך הפסיכיאטרי

ד"ר יפתח בערן הוא נוירולוג ופסיכיאטר המתמחה בממשק שבין המוח לנפש. את דרכו החל בתחום הנוירולוגיה ההתנהגותית, ובהמשך העמיק בלימודי פסיכותרפיה, פסיכיאטריה ופסיכואנליזה מתוך הבנה כי רבים מהמצבים הנוירולוגיים מלווים גם במרכיב נפשי. במשך שנים שימש כיועץ הפסיכיאטרי של המחלקה הנוירולוגית באיכילוב, וכיום הוא חלק מהמערך הפסיכיאטרי בבית החולים ומנהל את אשפוז היום הנוירופסיכיאטרי.

הקשר בין פסיכיאטריה ונוירולוגיה

פסיכיאטריה ונוירולוגיה הם שני מקצועות שהתפצלו לפני כמאה שנה והיום ישנה מגמה לחזור ולחבר ביניהם וברוח זו ישנה תת התמחות בנוירו-פסיכיאטריה. בסופו של דבר, או למעשה בתחילתו של דבר, אנחנו מדברים על אותו אדם, אותו יצור אנושי, אותו המוח, שיש לו גם מופעים נוירולוגים וגם מופעים נפשיים.

אנחנו יודעים שלאנשים עם מצבים נוירולוגים יש גם סיבוכים נפשיים, כמו למשל מי שחולה בפרקינסון. פרקינסון היא מחלה נוירולוגית מובהקת, במקרה הזה הרפואה יודעת בבירור באיזה חלק של המוח ישנה פגיעה. אנחנו יודעים שהיא גורמת לבעיות מוטורית ולצד פגיעה זו אנחנו יודעים שמחלת הפרקינסון גם גורמת לדיכאון שקשור ישירות לפגיעה המוחית, זהו ממש חלק מהמחלה ולא דיכאון בתגובה למשהו שקרה. גם באפילפסיה אנחנו רואים אנשים שיש להם פסיכוזה שמופיעה בין ההתקפים והיא נגרמת ישירות בגלל הפגיעה הנוירולוגית – המחלה העיקרית שלהם, האפילפסיה. זה כיוון אחד - הנוירולוגיה מובילה לדברים רגשיים ונפשיים.

הכיוון השני הוא שמצוקה וקושי נפשיים עלולים להתבטא בתסמינים גופניים. אצל אנשים שחווים משבר, למשל, המצוקה אינה תמיד מתבטאת בדיכאון או בחרדה, אלא עשויה להופיע כשיתוק, הפרעות הליכה, בלבול ואף, במקרים נדירים, כעיוורון על רקע נפשי. הנפש עשויה להשפיע באופן עמוק על מערכת הראייה ולגרום לאובדן ראייה ללא פגיעה אורגנית. עם זאת, ברוב המקרים מדובר בתסמינים פחות דרמטיים, כמו הפרעות הליכה, תסמונות כאב, טיקים מוטוריים או שינויים תחושתיים שמקורם נפשי. הטיפול במצבים אלה מתייחס לשני כיווני ההשפעה – מצבים נוירולוגיים הגורמים להפרעות נפשיות, לצד מצבים נפשיים המתבטאים בתסמינים נוירולוגיים.

הנפש בתקופת מלחמה

הנפש יכולה להגיב בדרכים רבות לטראומה: חרדה, דיכאון או פסיכוזה והיא יכולה להגיב בכך שהיא משפיעה על הגוף. בהתקף חרדה המוכר לרבים מאיתנו ושקורה הרבה פעמים נחווה דופק מהיר, זיעה, פרפרים בבטן, נשימה מהירה, הרגשה של נימולים, חום או קור בגוף. התגובה הזו מוכרת וברורה לנו.

בטראומה משמעותית כמו באירוע ביטחוני קשה או במלחמה – הכל מועצם פי כמה וכמה. זה דבר שידוע בספרות הרבה שנים. במלחמת העולם הראשונה חיילים שהיו בשוחות סבלו במהלך המלחמה משיתוקים, חולשה, ירידה בתפקוד או מבעיות לבביות. באופן לא ברור במלחמת העולם השנייה נצפו דווקא הרבה תופעות של מערכת העיכול. הצבא הבריטי אף נערך להתמודדות עם סימפטומים רבים של תחלואה של מערכת העיכול שפעמים רבות נראתה כהסתמנות של מחלה פפטית (כיב קיבה). הם הקימו יחידות מיוחדות להתערבות במצבים האלה – בין אם בגופני שמקורו במחלה פפטית (דרכי עיכול) ובין אם בגופני שמקורו בקושי הנפשי. אנחנו לא יודעים איך תהיה ההתארגנות הגופנית או הנפשית במצב שבו אנחנו נמצאים היום. כבר כעת, בשבועות האחרונים אנחנו רואים עלייה בפניות למיון. אנשים מגיעים עם תסמיני כאב, הפרעות מוטוריות, נימולים, ירידה בתחושה שמקורם בקושי הנפשי אך עדיין קשה להעריך אם ישנה הסתמנות מובילה.

מצוקה נפשית וטראומה עלולות להתבטא גם בכאב ראש ממושך או בכאבים גופניים אחרים שאינם נובעים מפגיעה גופנית ישירה. כאבי ראש עשויים להיות קשורים למתח רגשי, ובמקרים קיצוניים אף להופיע כאבי פנים לא טיפוסיים שמקורם נפשי. כאבים אלה עלולים להידמות לכאב שמקורו בשיניים, כך שאנשים פונים לרופא השיניים, ולעיתים אף מתגלה ממצא כמו דלקת בשן שאינו מסביר את עוצמת הכאב. במצבים כאלה עלולה להתקבל החלטה על עקירת שן, אף שהגורם האמיתי לכאב הוא נפשי ולא דנטלי. לאורך השנים תועדו מקרים שבהם אנשים איבדו שיניים בעקבות אבחנה שגויה מסוג זה.

חשיפה לסרטונים קשים עלולה לעורר תגובות נוירולוגיות ונפשיות גם אצל אנשים ללא רקע נפשי קודם. לדבריו, התפתחות של תגובות פוסט־טראומטיות אינה מחייבת מעורבות ישירה באירוע טראומטי, וגם צפייה בתכנים קשים עלולה להספיק כדי לעורר אותן. עם זאת, קיימים אנשים שנראים עמידים יותר לחשיפה כזו, ולא יפתחו תגובה מיידית. למרות זאת, לא ניתן לדעת אם ההשפעה תופיע בשלב מאוחר יותר. הוא משווה את החשיפה לטראומה לעקיצת דבורה: בפעם הראשונה ייתכן שלא תתפתח תגובה משמעותית, אך חשיפות חוזרות עלולות להגביר את הסיכון לתגובה. לכן, בהתאם להמלצות המקצועיות ולספרות הרפואית, מומלץ ככל האפשר להימנע מצפייה בסרטונים קשים.

האבחון

האבחון מבוסס על שתי זרועות – קודם כל לבדוק שאין בעיה נוירולוגית - גופנית שמסבירה את זה. אך האבחנה אינה רק על דרך השלילה. במקביל צריך לראות שישנם סימנים חיוביים של הפרעה נפשית ושל הסתמנות זו. למשל, אדם עם הפרעת הליכה על רקע נפשי שיתקשה ללכת בצורה מסוימת אבל אם מנסים להעביר אותו לדגם הליכה אחר והוא יצליח ללכת – מראים לו דרך ההליכה, שלעתים שמורה, שהבעיה היא לא בעיה נוירולוגית טהורה שמקורה בפגיעה במנגנון העצבי המוטורי כמו שיתוק אחרי אירוע מוחי.

הטיפול

כדי להרגיע מצבי סטרס נפשיים – גופניים צריך קודם כל להבין שהמצב הגופני נובע מרגשי. כדאי לנסות לא להיקלע לסבך של בירורים גופניים, אלא לסמוך על רופא המשפחה שירכז את התופעות ולעשות את כל ההמלצות שישנן לניהול סטרס – כמו מנוחה, ספורט, תזונה תקינה וכל מה שקשור לאורח חיים בריא.

ניתן גם לקחת כדורי הרגעה בכמויות קטנות רק בהמלצת הרופא. דווקא בהקשר של פוסט טראומה יש דעה שכדורי ההרגעה המקובלים ממשפחת הבנזודיאזפינים הם לא מוצלחים כאשר מקבלים אותם בשלב האקוטי של הטראומה כי הם מונעים את העיבוד הטבעי של הטראומה.

מרבית האנשים לא יגיעו לתסמינים המדוברים כאן, המנגנון הטבעי של הגוף והנפש ידעו לשקם את הטראומה ולהתמודד עימה.

הטיפול הפסיכותרפויטי הוא הכלי העיקרי, ובקיצור מומלץ ללכת למפגשים עם מטפל מבריאות הנפש.