הסוכרת לא שמעה שיש מלחמה
בתקופות חירום קשה יותר לשמור על איזון של מחלת הסוכרת וזה בהחלט מובן. ובכל זאת, מה כדאי לדעת ואיך להיערך כדי להימנע מסיבוכים
ראיון עם פרופ' רועי אלדור, מנהל היחידה לסוכרת במכון לאנדוקרינולוגיה, מטבוליזם ויתר לחץ דם, המרכז הרפואי איכילוב
סוכרת היא מחלה שדורשת התעסקות ונוכחות מתמדת. גם בימים רגילים, שגרת החיים עם סוכרת לא פשוטה: בחירת מזון בארוחה, שמירה על פעילות גופנית, תרופות שיש לקחת בזמן ובדיקות ניטור שחוזרות על עצמן יום אחר יום. מרגע הקימה ועד השינה, נדרשים להקפיד על שגרה.
במצבי חירום, שנקווה שלא יחזרו, השגרה הזאת מתערערת וכאן טמון הסיכון האמיתי: סוכרת היא מחלה שקטה. היא לא כואבת, לא מתריעה, ולרוב אינה מורגשת - עד שמופיעים סיבוכים. ואותם סיבוכים, כשמגיעים, קשה מאוד לעצור.
מה קורה במצבי חירום?
"במצבי חירום, כמו שחווינו בשנים האחרונות, נכנס לתמונה גורם נוסף ומשמעותי: סטרס. הסטרס פועל על הגוף בשתי דרכים - מיידית ומצטברת. בטווח המיידי, סטרס גורם לשחרור הורמונים שמעלים את רמות הסוכר בדם ישירות ומוציאים את הגוף מאיזון, לעיתים תוך שעות. בטווח הארוך, הוא משנה התנהגות: אנשים אוכלים אחרת, זזים פחות, וישנים גרוע יותר.
כולנו שומעים על האכילה הרגשית וחוסר השינה שמאפיינים תקופות כאלה - אך עבור חולי סוכרת, ההשלכות רציניות הרבה יותר. מה שנשמע כמו 'שינוי קטן בשגרה' הופך במקרים רבים ליציאה דרמטית מאיזון הסוכר, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך".
אתה רואה מקרים כאלה במרפאה?
"חד-משמעית כן. בשנים האחרונות, בתקופת הקורונה ומצבי חירום ביטחוניים, כבר למדנו לזהות את הדפוס הזה היטב. לדוגמא, יש לי מטופלת שעונדת מד סוכר רציף כבר שנים. לפני כמה חודשים נפל טיל ליד ביתה, ומיד, הסוכר שלה טיפס מעלה ונשאר גבוה כל היום. אין כאן פרשנות. אין כאן ספק: אירוע מוחשי, תגובה גופנית מיידית. זה בדיוק כמה שהגוף רגיש לסטרס. אבל הבעיה הגדולה היא שרוב החולים לא רואים את זה קורה. יש חולי סוכרת שמסתובבים עם רמת סוכר של 200 ומעלה כל היום ולא מרגישים דבר".
אז מה עושים?
"בישראל בשנים האחרונות צברנו ניסיון רב בשימור טיפול ה'שגרה במצבי חירום', ומערכת הבריאות בישראל היא מאוד תגובתית. בתחום שלי, הסוכרת והמחלות הכרוניות, אפשר לעבור מהר וביעילות לשימוש במערכות של טיפול מרחוק, הטלמדיסין. אנחנו יודעים מהר מאוד לעבור למצב שבו לא יהיה חולה שלא יקבל טיפול בגלל שיש עכשיו טילים".
איך זה עובד?
"אנחנו מקיימים את המרפאה מרחוק. מה שנדרש מהמטופל הוא לענות לטלפון מהבית. אך מעבר לפשטות הזו עומדת תשתית טכנולוגית של ממש. מדי סוכר רציפים, הנמצאים אצל חלק גדל והולך מהמטופלים, מאפשרים לי לעקוב אחרי ערכי הסוכר בזמן אמת, מבלי שהמטופל יצא מביתו. סל הטכנולוגיה הזה מתרחב משנה לשנה.
כדי להמחיש עד כמה הדבר אפשרי: בתחילת המלחמה טיפלתי במטופלת עם סוכרת סוג 1 בהיריון, מצב הדורש מעקב צמוד כל שבוע עד שבועיים. היא נתקעה באירופה ללא טיסת חילוץ, אבל המעקב לא נעצר לרגע.
על כך נוסיף את המערכות הציבוריות המאפשרות גישה לתיקים הרפואיים מכלל קופות החולים - כך שניתן לראות בדיקות עדכניות, לעבור יחד עם המטופל על התרופות שבבית דרך שיחת וידאו, ולקבל תמונה קלינית שלמה. מרחוק, אבל עם הרבה מידע".
התקדמתם.
"בהחלט. ואולי הדוגמה הטובה ביותר לכך היא דווקא לא טכנולוגית, אלא אנושית. בתחילת המלחמה הייתה לי מטופלת חרשת שנתקעה בחו"ל. במקום לבטל את הביקור, ערכתי שיחת וידאו - אני, היא, והבת שלה שתרגמה את כל השיחה לשפת הסימנים. בו זמנית, עקבתי אחרי נתוני מד הסוכר הרציף שלה ישירות מהענן. הטיפול התקיים. הקשר נשמר. המערכת גם מאפשרת לשלב בני משפחה בשיחה כשצריך. כדי לתווך, להסביר ולוודא שהמטופל לא נשאר לבד עם המידע הרפואי. זה לא רק נוח; לעיתים זה קריטי".
זה מרגש.
"מאוד. ואני חושב שזה מסכם הכל. איכות הביקור הייתה זהה לביקור פיזי במרפאה. רק שאני ישבתי במרחב המוגן בתל אביב, והיא ישבה בחו"ל וחיכתה לטיסה חזרה הביתה. הרפואה לא עצרה. ולא הייתה סיבה שתעצור".
אין צורך בבדיקה פיזית קלינית?
"בהרבה מהביקורים אין צורך בבדיקה פיזית. לא אגיד שהמצב הזה הוא אידיאלי, אבל בשביל לשמר את הרצף הטיפולי, במיוחד בזמני מצוקה כשהמטופלים חווים יציאה מאיזון, זה כלי מעולה שעושה את ההבדל ועוזר לא לאבד את הקשר והרצף הטיפולי".
מהו הטיפ המרכזי שלך בכתבה הזאת?
"לצפות את השינוי. לדעת מראש שסטרס ישפיע על הסוכר, על ההרגלים ועל האיזון ולנסות לשמר את השגרה כמה שניתן. להיות יצירתיים. מי שמתקשה לצאת מהבית לפעילות גופנית - שיפתח יוטיוב ויתאמן בסלון. זה לא אידיאלי, אבל הערך של פעילות גופנית במחלות האלו הוא עצום: היא משפיעה על רמות הסוכר ולחץ הדם כמעט מיידית אבל גם גורמת להרגשה טובה יותר (ולמצב רוח טוב יותר) לאורך זמן.
ומעבר לכך, לא לשקוע בייאוש. תמיד אפשר לחזור למסלול. אל תרימו ידיים ואל תחשבו שהכל אבוד בגלל יום אחד רע. אני חושב שבמצבים שנכפים עלינו מבחוץ, דווקא ההמשכיות - שמירת השגרה, הטיפול בעצמנו, ההתמדה הקטנה יום אחרי יום, היא אחת מתמונות הניצחון האמיתיות שלנו".