פריצת דיסק, בלט והיצרות של תעלת השדרה

מבוסס על ראיון עם ד"ר מורסי חאשן, מנהל שירות עמוד שדרה בחטיבה האורתופדית

פריצת דיסק או בלט בגב התחתון הם מושגים דומים המתייחסים לתופעה שרבים יסבלו ממנה בשלב זה או אחר של החיים. ברוב המקרים התופעה תעבור מעצמה ואין צורך בפעולה פולשנית כמו ניתוח, אבל לא בכל המקרים.

פריצת דיסק יכולה לקרות בכל גיל, אבל גילאי השיא הם 35 עד 55. בגילאים המבוגרים הדיסקים יותר יבשים וזה פחות שכיח.

מהי פריצת דיסק

בין החוליות בעמוד השדרה יש דיסקים - מעטפת מרקמה סיבית חזקה המאפשרות יציבות כשבפנים יש חומר רך וסחוסי המאפשר תנועה. אם החומר או הדיסק חורגים ממקומם ובולטים החוצה מתחילות בעיות. הבליטה יכולה לגרום לכאב למשך זמן קצר ולחלוף. הבעיה העיקרית היא כשהדיסקים חורגים ממקומם לכיוון העצבים ומתחילים ללחוץ עליהם. כאן יכולים להיות כאבים קשים שמערבים את הגב התחתון, הישבן והרגליים. ברגליים עלולות להיות בעיות של תחושה – נימול או רגישות יתר וגם חולשה. ברוב המקרים הכאב יחלוף תוך כמה חודשים.

ההבדל בין בקע לפריצת דיסק

ההבדלים הם ברמת הרקמה והאם מעטפת הדיסק נשארה שלמה (בלט) או לא (פריצה). זה לא עקרוני לעניין הטיפול וגם לא בטוח שכל בקע יהפוך לפריצה – מה שחשוב הוא כמה לחץ יש על העצב.

האבחון

בדיקה פיזית המתבצעת על ידי רופא ואם נדרש הוא מפנה לבדיקת הדמיה CT או MRI שיעזרו לו לגבש את האבחנה.

גורמי סיכון לפריצת דיסק

עבודה פיזית עם משאות כבדים, עבודה משרדית עם מעט תזוזה שמחלישה את השרירים, ויש גם מרכיב גנטי, תורשתי.

לפעמים תהיה תנועה חדה או חבלה שתגרום לפריצה, אבל לפעמים הכאב יפתיע ללא שום תנועה מיוחדת.

דרכי הטיפול

בשלב הראשון ניתן משככי כאבים כדי להפחית את הסבל עד שהכאב יעבור מעצמו. אנחנו משתדלים לא לתת תרופות נרקוטיות חזקות שגורמות להתמכרות.

פיזיותרפיה יכולה לעזור, אבל מעט וכמו כן דיקור.

שאר הטיפולים כמו כירופרקטיקה הכוללים מניפולציות בעמוד השדרה לא הוכחו כעוזרים. עמוד השדרה הוא איבר עדין וטיפולים לא עדינים יכולים גם לגרום נזק, לכן זה לא מומלץ. כלל האצבע שכדאי להכיר הוא שכל טיפול בעמוד השדרה חייב להיות עדין.

בזמן כאב עצבי אקוטי מומלץ להמנע מיוגה או פילאטיס או כל פעילות מאומצת אחרת. מומלץ לנוח כדי שהגוף ישקם את עצמו. אפשר לעשות הליכה מתונה או מעט שחייה. אחרי שהכאבים חולפים, בהחלט חשוב לעשות פעולה שיקומית וכאן יש משמעות גדולה לפיזיותרפיה וניתן להוסיף לזה גם פילאטיס או יוגה. כעיקרון אלה פעילויות שטובות לעמוד שדרה כל עוד הן נעשות בעדינות. חשוב להקפיד על הכשרה טובה של המדריכים כדי להמנע ממקרים של עומס יתר על הצוואר למשל, בגלל עמידות ראש ביוגה או עבודה בעומסים מוגזמים בפילאטיס מכשירים או של הרמת משקלים כבדים. שחייה גם טובה לגב.

טיפול תרופתי

ניתן לקבל זריקת סטרואידים ישירות לאזור העצב הלחוץ במרפאות כאב. זאת פעולה בטוחה ויעילה – כשהעצב לחוץ הזריקה יכולה להפחית את הדלקת עד שהתופעה תחלוף מעצמה. יש גם טיפול בגלי רדיו שיכול לסייע.

טיפול ניתוחי

במקרה שהטיפול השמרני לא עזר תישקל אופציה ניתוחית. האופציה הזו תישקל גם במקרה של מטופלים שסובלים מפגיעה תפקודית כמו חולשה או הפרעה בשליטה על סוגרים בשריר כתוצאה מהלחץ העצבי שפריצת הדיסק גורמת.

בעבר היה מדובר בניתוחים עם אחוזי סיבוכים גבוהים. בעשורים האחרונים חלה מהפכה בתחום, גם באבחונים שהפכו להרבה יותר מדויקים וגם בניתוחים עצמם. נכנסה טכנולוגיה מדהימה כמו שימוש במיקרוסקופים מיוחדים ומערכות ניווט שמבוססות על הדמיה תלת-ממדית שנעשית על שולחן הניתוחים. מערכת מסוג זה עוזרת לנו לנווט את דרכנו מבלי לפגוע ברקמות חיוניות כמו כלי דם או עצבים. בנוסף, בחלק מהניתוחים  משתמשים בניטור עצבי שמתריע על פגיעה בעצבים חלילה.

כמעט כל הניתוחים לפריצת  דיסק בגב התחתון שמבוצעות באיכילוב מבוצעים בגישה זעיר פולשנית דרך חתך של 1.5 ס"מ ותוך שימוש במיקרוסקופ. הניתוח הזה מאפשר התאוששות מהירה יותר, שעור זיהומים נמוך יותר ופחות איבוד דם בניתוח.

הסיכון הוא קטן  מאוד. מבין ניתוחי עמוד השדרה השונים, ניתוחי פריצת דיסק בגב התחתון  נחשבים בטוחים מאוד מכיוון שבגב התחתון אין חוט שדרה. הסיכון  לשיתוק בשתי הרגליים  הוא אפסי, אבל יש סיכוי קטן לחולשה ברגל אחרי הניתוח ובחלק לא קטן מהמקרים החולשה היא זמנית ועוברת גם היא אחרי כמה שבועות של פיזיותרפיה. גם השכיחות  של זיהום בזמן הניתוח נמוכה בניתוחים מהסוג הזה.

מטרת הניתוח היא להוריד את הלחץ מהעצב. את החלק הפרוץ מוציאים, כורתים ומשחררים את העצב. זה ניתוח קטן יחסית עם אשפוז של לילה אחד ולאחריו מנוחה בבית למשך כמה שבועות. ברוב המוחלט של המקרים אין צורך במשתלים וקיבועים.

ניתן לחזור לפעילות תוך כשבועיים, אבל עמידה והליכה אפשר ביום הניתוח או למחרת. אחרי חודש ניתן לעשות גם ספורט כמו הליכה, רכיבה על אופניים ושחייה.

היצרות של תעלת השדרה

תעלת השדרה היא חלל לאורך עמוד השדרה שבתוכו עוברים העצבים. בשונה מפריצת דיסק שמתרחשת באופן יותר מקרי, היצרות של תעלת השדרה מתפתחת באופן הדרגתי. זה תהליך שחיקתי שמתרחש לאורך שנים ומתפרץ בגילאי 60 ומעלה בדרך-כלל. זהו תהליך מאוד נפוץ בשכיחות של -5% עד 10% מהאוכלוסייה.

התפתחות היצרות תעלת השדרה קורית כאשר הדיסק יכול קצת בולט, המפרקים האחוריים גדלים עם הזמן, הרצועה שעוטפת את התעלה מתעבה עם הזמן – וכך קצת מפה ומשם התעלה מאבדת מהנפח ומהקוטר שלה ונוצר לחץ משמעותי על העצבים בתוכה.

הרוב לא מרגישים כלום כאשר יש היצרות קלה, כאשר הסימפטומים מתפתחים יש כבר היצרות משמעותית של התעלה. אפשר להרגיש כאבים בגב, אבל בעיקר בישבן וברגליים. התלונה האופיינית היא כאב בעמידה ובהליכה. אחרי הליכה, אפילו של כמה מטרים וכמה עשרות מטרים, מרגישים שאי אפשר ללכת יותר וחייבים לשבת. בישיבה יש הקלה בכאבים. המבנה של תעלת השדרה הוא כזה שכאשר יושבים היא מתרחבת ובעמידה והליכה היא יותר צרה, המצב נקרא צליעה לסירוגין.

היצרות של תעלת השדרה אינה חולפת עם השנים אלא רק יכולה להחמיר. גם אם בקצב איטי.

הטיפול

טיפולים שמרניים יותר של פיזיותרפיה, דיקור והפנייה להזרקות למרפאת כאב, הבעיה שכאמור אלה טיפולים זמניים והמחלה לא זמנית.

בניגוד למצב של פריצת דיסק, אופציה ניתוחית נשקלת כאן מהר יותר. הספרות הרפואית מראה שמנותחים חיים באיכות חיים טובה בהרבה יותר ממי שלא נותחו. הניתוחים זעיר פולשניים ברב המקרים. במקרים בהם ההיצרות מפושטת על פני מספר חוליות ואז הניתוח לא יבוצע בגישה זעירה. בניתוח התעלה מורחבת: מורידים את הלחץ מהעצבים ונותנים להם מקום בתעלה על ידי כך שמסירים רקמות שגורמות ללחץ, חלקי דיסק, רצועות ומפרקים שלוחצים וכד'.

כעיקרון אין ממש דרך למנוע מצבים של היצרות, אבל כמובן שטוב לשמור על שרירי היציבה והליבה ולשמור על אורח חיים ידידותי לגב.