ניתוח לכריתת קיבה - שלמה / רחיקנית / קריבנית

מדוע מבוצעת הפעולה?

הקיבה היא אחד מאיברי העיכול המרכזיים. היא בנויה כשק שרירי וממוקמת בין הוושט לתריסריון. הקיבה ממשיכה את תהליכי העיכול שמתחילים בפה באמצעות מיצי הקיבה, והיא הופכת את חתיכות המזון לעיסה נוזלית למחצה, הממשיכה אל המעי הדק. המחלות העיקריות הפוגעות בקיבה שעלולות לחייב ניתוח לכריתתה (החלקית או המלאה), הן סרטן הקיבה, כיב קיבה (בעיקר עקב דימום בלתי נשלט), נקב בדופן הקיבה ופוליפים לא-סרטניים שאינם ניתנים לכריתה אנדוסקופיה (בגסטרוסקופיה).
סרטן הקיבה שכיח יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, והוא נפוץ בעיקר בגילאי 60-70. תסמיני המחלה עשויים לכלול: מתמשך צרבת,קשיים בבליעה , תחושת בחילה או הקאות, אובדן תיאבון, הופעת צואה שחורה (המכונה בעגה המקצועית שחרה) או דמית, ירידה במשקל, כאבי בטן ועייפות.

מרבית מקרי סרטן הקיבה הינם ספורדיים ללא גורם ידוע אולם קיימים מספר מצבים העשויים להוביל להתפתחותך סרטן הקיבה:  אנמיה קשה (פוגעת בריפוד הקיבה ומביאה למחסור בויטמין B12), מחלות קיבה כגון דלקת קיבה אטרופית ונוכחות של חיידק מסוג "הליקובקטר פילורי" בקיבה. במקרה של סרטן קיבה, הטיפול המרפא המרכזי הוא ניתוח להסרת הגידול יחד עם קשריות הלימפה שבאזור. בנוסף, תינתן על פי רוב כימותרפיה לפני הניתוח (טיפול הנקרא "ניאו-אג'ובנטי) או לאחריו, ורק לעתים נדירות יינתן טיפול קרינתי.

במרבית המקרים, הסרת הגידול משמעותה הסרה גם של חלק מהקיבה או הקיבה כולה. סוגי הכריתה הקיימים הם: כריתה מלאה, כריתה של קטע הקיבה המחובר למעי (רחיקנית) וכריתה של קטע הקיבה המחובר לוושט (קריבנית). כריתת קיבה עקב אדנוקרצינומה מלווה בכריתה נרחבת של בלוטות הלימפה האיזוריות המנקזות את הקיבה (D2 dissection). אדנו קרצינומה הינו הגידול השכיח ביותר של הקיבה.  למרות היותו גידול ממאיר ואגרסיבי ניתוח מקנה את הסיכוי היחיד לריפוי. איבחון וניתוח בשלביה המוקדמים של המחלה נושאים שיעור ריפוי גבוה העשוי להגיע לכ 90% במעקב של 5 שנים. לאחר ניתוח הכריתה ניתן לשחזר את החלק שנותר על מנת לשמור על פעילות מעיים תקינה. בכריתה שלימה או רחקינית של הקיבה יחובר החלק הנותר של הקיבה אל המעי הדק. בכריתה קריבנית מחובר גדם הקיבה לושט על מנת לשמור על המשכיות מערכת העיכול.

במרבית המקרים כריתת קיבה לטיפול בסרטן מבוצעת בגישה הפתוחה המצריכה חתך ניתוחי  לאורך קו אמצע הבטן או לרוחבה תחת קשת הצלעות.   לעיתים, לרבות במקרים בהן מדובר בפתולוגיה שפירה או בגידול מסוג (GIST (Gastro intestinal stromal cell tumor ניתן לבצע ניתוח בגישה זעיר פולשנית המצריכה חתכים קטנים בלבד ומבוצע בעזרת לפרוסקופ (צנתר עם מצלמת וידאו זעירה).

מהן התוצאות המצופות מהפעולה?

תוצאות הניתוח והשיפור במצב הרפואי תלויות בסיבות שלשמן בוצע הניתוח, בשלב של המחלה במקרי סרטן, ובמצבו הרפואי הבסיסי של המטופל. במקרי סרטן שהתגלו בשלב מוקדם ישנם 80 עד 90% הישרדות לאחר 5 שנים אולם במקרי סרטן שהתגלה מאוחר סיכויי ההישרדות קטנים ביותר (10 עד 30% במקרים של אדנוקרצינומות ו- 40 עד 60% בלימפומות). במרבית המקרים ייהנו המטופלים מאיכות חיים סבירה לאחר הניתוח במקרים של סרטן הניתן לריפוי פוטנציאל רבים מהחולים יוכלו לצרוך דיאטה רגילה ולשמור על תיאבון בריא.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?

ישנן כמה טכניקות לביצוע ניתוח לכריתה חלקית/ מלאה של הקיבה. השיטה תבחר על פי מצבו הקליני של המטופל, האנטומיה שלו, היקף המחלה בקיבה ועל פי ניסיונו של המנתח בכל אחת מהשיטות. כל ניתוחי כריתת הקיבה מבוצעים תחת הרדמה מלאה. לאחר מתן הרדמה, יחדיר המנתח לקיבה צינורית דקה דרך האף (nasogastric tube), לצורך ניקוז נוזלים מהקיבה בזמן ולאחר הניתוח. וכן על מנת לשטוף את פנים הקיבה ע"י תמיסת חיטוי. לרוב, מתחיל הניתוח בחקירה לפרוסקופית של הבטן על מנת לשול מחלה גרורתית. הסקירה הלפרוסקופית מבוצעת על ידי החדרת מצלמה ומכשיר נוסף דרך חתכים זעירים בדופן הבטן. בהימצא תהליך החשוד כגרורתי נלקחת ביופסיה הנשלחת למעבדה הפתולוגית לעיבוד מהיר (כחצי שעה). באבחנת מחלה מפושטת עם פיזור לכבד או לחלל הבטן לא יבוצע ניתוח למטרת ריפוי ובמרבית המקרים תסתיים הפעולה ללא פתיחה של הבטן.
בתחילת הניתוח לכריתת קיבה מלאה או חלקית בגישה הפתוחה, יבצע המנתח חתך מאונך תחת עצם החזה ועד הטבור.  בכריתה חלקית של הקיבה קיימות שתי אפשרויות ניתוחיות: האחת, המנתח מפריד את החלק הנגוע העליון (distal gastrectomy)  בעזרת מלחציים על הוושט ועל חלק הקיבה הנותר ולאחר כריתת קטע הקיבה יחבר את החלק הנותר אל הוושט.
השנייה, המנתח יפריד את החלק הנגוע התחתון (proximal gastrectomy) בעזרת מלחציים על המעי הדק ועל החלק הנותר של הקיבה ולאחר כריתת קטע הקיבה יחבר את החלק הנותר של הקיבה אל המעי הדק.
בניתוח לכריתה מלאה  של הקיבה, המנתח יפריד את כל הקיבה בעזרת מלחציים על הוושט ועל קצה המעי הדק. לאחר הסרת הקיבה יחבר המנתח את הוושט אל המעי הדק. במקרים של סרטן, יתכן ויכרתו איברם נוספים באופן חלקי או מלא כגון הטחול, חלק מהלבלב, חלק מהמעי הדק וקישוריות לימפה באזור.
בסיום הניתוח במנתח יתפור ויחבוש את החתכים בבטן. לאחר כריתת הקיבה וכל הרקמות הדרושות הנוספות יבצע המנתח סריקה חוזרת של חלל הבטן , יוודא שאין דימומים ויתפור את החתך. על פי הצורך ישאיר המנתח בבטן נקז (צינורית דקה) לצורך ניקוז ההפרשות מאזור הניתוח, אשר יוצא כעבור מספר ימים.

במקרים של סרטן מתקדם שלא ניתן לריפוי, היוצר חסימה למעבר מזון מהקיבה אל המעי הדק, יכול המנתח ליצור מעקף לצורך מעבר המזון במערכת העיכול על ידי חיבור הקיבה בהשקה למעי הדק. פעולה זו לא תביא להחלמה של החולה ממחלת הסרטן אולם תקל על ההתמודדות עם התסמינים ותשפר את איכות חייו.

בניתוח המבוצע בגישה זעיר-פולשנית, תחילה מבצע המנתח חתך קטן בבטן או בטבור, ומחדיר את מכשיר הלפרוסקופ (צנתר שבקצהו מצלמה זעירה ומקור אור המשדרת את התמונות מהאתר המנותח). הניתוח כולו מתבצע כאשר צוות חדר הניתוח מתבונן במסכי וידאו גדולים (התמונה ברזולוציה גבוהה (HD) ובהגדלה של פי 16) המציגים את התמונות שהמצלמה משדרת. בהמשך, יבצע המנתח 2 או 3 חתכים נוספים ויחדיר בעדם כלי ניתוח מיוחדים, זעירים וארוכים הכוללים גם סכין מנתחים מיוחדת, המוצאמת לניתוחים לפרוסקופיים. בנוסף, המנתח יזרים גז (CO2) לחלל הבטן על מנת להרחיבה כדי לקבל יותר מקום לעבודה (בסיום הניתוח מוצא האוויר מהבטן). המנתח יחתוך ויסיר את החלקים הנגועים של הקיבה או את כולה וכן רקמות נגועות נוספות. בהמשך יחבר המנתח בדומה לניתוח הפתוח את החלקים הנותרים זה לזה בהתאמה. לבסוף, יבצע המנתח סקירה חוזרת של חלל הבטן ויוודא שאין דימומים או בעיות אחרות. בסיום, יסגור המנתח את חתכי הניתוח בתפרים או מדבקות קטנות. גם בגישה ניתוחית זו ישאיר המנתח בבטן נקז על פי הצורך.

במקרים מעטים יחסית, לא ניתן יהיה להשלים את הניתוח בגישה הזעיר-פולשנית (למשל, עקב קשיים בהפרדת הקיבה עם המכשירים המיוחדים בשל ניתוחים קודמים שיצרו הדבקויות או בשל אנטומית בטן של החולה שלא מאפשרת זיהוי מספק דרך עדשת המצלמה ודרושה ראיה ישירה של אזור הניתוח) והניתוח יושלם בגישה פתוחה לצורך שמירה על בטיחותו של החולה. יש לציין כי, מעבר זה בין הגישות הניתוחיות  אינו נחשב סיבוך ניתוחי. החלטה על ניתוח בגישה פתוחה או מעבר לגישה זו במהלך הניתוח בגישה הזעיר-פולשנית, שכיח יותר בקרב מטופלים שעברו בעבר ניתוחי בטן או שהתפתח אצלם דמם במהלך הניתוח.

בכל מקרה (למעט מקרי חרום), חשוב להיוועץ בכירורג המומחה בתחום, לפני קבלת החלטה על ביצוע ניתוח לכריתת קיבה, ולדון יחד איתו בסוגי הטיפולים האפשריים, ביתרונות והחסרונות של כל אחד מהם, ובמידת התאמתו האישית של המטופל אליהם.

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?

ניתוחים לכריתת קיבה הן בגישה פתוחה והן בגישה זעיר פולשנית מתבצעים בהרדמה מלאה. משמעות הדברים: במשך כל זמן הניתוח המטופל אינו חש כאב, ומרדים מומחה מנטר את מצבו הגופני בכל רגע ורגע, כדי לוודא שהוא ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים, והוא איננו חש דבר ממהלך הפרוצדורה. ההרדמה ניתנת לרוב באמצעות זריקה, שמוחדרת אל שקית האינפוזיה של המטופל. כמה עשרות שניות לאחריה הוא חווה תחושה של ערפול הכרה, ולאחר מכן שוקע בשינה. בהרדמה כללית מוחדר דרך הלוע לקנה הנשימה צינור בשם טובוס, שדרכו מתבצעת פעולת ההנשמה. צינור נוסף בשם זונדה מוחדר לניקוז פעולת הקיבה, ואילו ריקון שלפוחית השתן מנוזלים מתבצע באמצעות קטטר שמוכנס אל השופכה. אחרי שמסתיים החלק הכירורגי של הניתוח, מעיר המרדים את המטופל, באמצעות הפסקת מתן חומרי האילחוש. לאחר ההתעוררות הוא מועבר אל חדר ההתאוששות , שם ינטרו את מצבו ויעקבו אחריו בדקדקנות.

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?

ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם הניתוחים לכריתה מלאה/ חלקית של הקיבה בגישה פתוחה (חתך בטני) או זעיר פולשנית אינם חפים מסיכונים ומסיבוכים, שחשוב מאוד להיות מודעים אליהם, טרם קבלת ההחלטה על ביצועו. כדי להפחית אותם ככל הניתן, חשוב לתת לרופא המנתח ולרופא המרדים את מקסימום האינפורמציה הרפואית והאישית על המטופל – כך שהם יידעו להתאים לו את הטיפול המיטבי ולשים לב במיוחד לנקודות רגישות ובעייתיות אצלו. יש לציין כי במקרים רבים של מחלת הסרטן בקיבה או בחללי בטן אחרים, המחלה נוטה לחזור באזור הקיבה הנותר או באיברים סמוכים.

לאחר ניתוח לכריתת קיבה, עלולות להתפתח כמה בעיות הקשורות לעיבוד המזון, כתוצאה מהקטנת נפח הקיבה המשמשת כמאגר מזון. חלק מהחולים סובלים מסחרחורות, דפיקות לב או פעימות לב מהירות, בחילה והקאות לאחר ארוחה. אלו עלולים להיות תסמינים של "סינדרום ההצפה" (dumping syndrome) אשר בו מזון עובר במהירות למעי הדק מהקיבה. הטיפול בסינדרום זה כולל התאמת דיאטה ודפוסי האכילה. חולים אחרים הסובלים מנפיחות או כאב לאחר אכילה, אשר לרוב מלווים בבחילה והקאות עלולים לסבול מסינדרום הלולאה המובילה לקיבה (afferent loop syndrome). הטיפול במקרה זה הוא בתיקון ניתוחי. במקרים אחרים החולים הסובלים מתחושת שובע מוקדמת, חוסר נוחות בבטן והקאות עלולים לסבול מדלקת הקיבה המעלה מיצי מרה. תופעת לוואי זו מוקלת לרוב על ידי טיפול תרפתי אולם לעיתים יזדקק המטופל לניתוח נוסף בהיקף קטן יותר. אובדן משקל במהלך השבועות-חודשים הראשונים הוא שכיח, אולם בתום תקופת ההחלמה וההסתגלות צפויה שמירה על משקל גוף יציב.

חשוב מאוד שהמטופלים שעברו ניתוח לכריתת הקיבה יטלו תוספי מזון הכוללים מינרלים וויטמינים לצורך תיקון של מחסור למשל בוויטמין B12, ברזל, חומצה פולית, ויטמין D וסידן (למניע וטיפול בבעיות עצם המתרחשות לעיתים קרובות לאחר ניתוח זה). הסיכון לשברים בעמוד השדרה גבוה בכ- 50% לאחר כריתת קיבה.

כתלות בהיקף הניתוח, שיעור התמותה לאחר הניתוח לטיפול בסרטן הקיבה עומד על 1 עד 3% והסיכון לסיבוכים שאינם קטלניים עומד על 9 עד 18%. באופן כללי, הכמות של מקרי סרטן הקיבה והתמותה ממנו פחתו בהדרגה במהלך העשורים האחרונים ברוב אזורי העולם. שיעור התמותה הבתר ניתוחית במחלקתנו לאחר ניתוח לכריתה של הקיבה, הינו נמוך מ-1% וזאת הודות לנסיון רב שנצטבר במהלך השנים, נפח מנותחים גדול בשנה, ויחידת הטיפול הנמרץ של החטיבה.

סיבוכים בתר ניתוחיים שאינם קטלניים הינם שכיחים יותר וכוללים דימום, סיבוכים זיהומיים, היווצרות קריש דם, תסחיף ריאתי, התקף לב, שבץ מוחי, אי ספיקת כליות ואחרים. מרבית הסיבוכים מופיעים בשכיחות גבוהה יותר בחולים מבוגרים עם תחלואה נלווית משמעותית. סיבוכים תוך ניתוחיים מתרחשים בכ- 1 עד 2% מהמקרים וכוללים: דימום פנימי,  היווצרות קריש דם, תסחיף ריאתי, התקף לב, שבץ מוחי ואף מוות. הסיבוכים הכרוכים בניתוח לפרוסקופי לכריתה חלקית/מלאה של הקיבה כוללים בנוסף גם, כאב בחזה או בכתף, כתוצאה מהגז שהוחדר לחלל הבטן במהלך הניתוח. סיכוני ההרדמה כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בערכי לחץ הדם והדופק ונזק לשיניים או למיתרי הקול כתוצאה מהחדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה, אולם סיכון זה אינו קיים אצל מטופל שכבר עבר ניתוח בהרדמה כללית.

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

לצורך אבחון של סרטן הקיבה על המטופל לעבור אחת או יותר מהבדיקות הבאות: 

• "אנדוסקופיה" שהיא הבדיקה הנפוצה ביותר לאבחון סרטן הקיבה. במהלך הבדיקה יוחדר אנדוסקופ (מעין טלסקופ ארוך, הבנוי על צינור גמיש) לקיבה דרך הוושט. האנדוסקופ משמש לצורך צילום תמונות של הקיבה וללקיחת דגימות תאים קטנות לביצוע ביופסיה.
  
• סריקת CT (דימות באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת) תבוצע תמיד, לצורך המיקום הדגמת הגידול והערכת מידת התפשטות הסרטן לאיברים נוספים.
  

בנוסף מתבצעות בדיקות דם,ולעתים אף בדיקות נוספות לפי הצורך. לקראת הקבלה למחלקה יש להצטייד ב:

• סיכום רפואי מרופא המשפחה המטפל, הכולל אבחנות ותרופות שאת/ה לוקח/ת.
  
• ממצאי בדיקות ההדמיה אשר בוצעו במהלך תהליך האבחנה.
  
• בדיקות דם: ספירה וביוכימיה ובמקרים מיוחדים יידרשו גם תפקודי קרישה.
  
• מעל גיל 40 חובה להביא א.ק.ג
  
• אם הינך מעשן/ת שנים רבות או עם מחלות כמו יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב או ריאות, סוכרת, או שהינך מעל גיל 60  - יש להצטייד גם בצילום חזה ו-א.ק.ג.
  
• יעוץ/אישור של רופאים מומחים נדרש באם הינך חולה במחלות כרוניות שונות (כגון: קרדיולוג באם הינך חולה לב, נוירולוג באם עברת אירוע מוחי, רופא ריאות באם יש לך מחלת נשימה/ריאות קשה וכו').
  
• כל מסמך רפואי רלוונטי אחר.
  

הנחיות נוספות:

• שבוע לפני הניתוח יש להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין) וכן ויטמין E. חשוב מאוד להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי צורך בתחליפים. המטופל צריך לידע את המנתח במקרים שמתפתח אצלו צינון, שיעול או כל זיהום אחר בימים שלפני הניתוח.
  
• ביום הניתוח עצמו יש להיות בצום מוחלט, כולל מים, החל מ-6 שעות לפני תחילתו. טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי, ומומלץ להימנע מלעיסת מסטיק ומעישון (או לחילופין, להפחית את מספר הסיגריות, ככל שניתן). אם יש למטופל שיערות באזור הניתוח (הבטן) הן תגולחנה על ידי איש צוות של בית החולים.
  
• ממש לפני הניתוח יחובר המטופל לאינפוזיה, ואליה יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה, שיסייעו לו להפחית תחושות של חרדה.
  

מה יקרה אחרי הניתוח?

לאחר סיום ההליך הכירורגי הן בגישה הפתוחה והן בגישה הזעיר פולשנית שוהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. לאחר מכן מועבר המטופל להמשך אשפוז במחלקה הכירורגית שממנה ישתחרר לביתו (למעט מקרים של מטופלים חולים מאוד או שניתוחם הסתבך והם יועברו עד להתייצבות ליחידה לטיפול נימרץ). מספר שעות לאחר העברת המטופל למחלקה  מסייעים לו לרדת מהמיטה ולשבת בכורסה. משככי כאב ואנטיביוטיקה יינתנו בהתאם על פי הצורך לרוב דרך הווריד.

עלולים להופיע כאבים באזור הניתוח ביום יומיים הראשונים שלאחר הניתוח. לרוב המנותח יקבל עירויי נוזלים לאחר הניתוח, יהיה מחובר לקטטר לצורך מתן שתן ולרוב יוחדר לו צינור לקיבה היוצא דרך האף הקרוי nasogastric tube, על מנת  לשמור על הקיבה ריקה (למניעת הקאות או דימומים בקיבה).  במקרים שכל הקיבה הוסרה הצינור מגיע עד המעי הדק ויישאר במקומו עד שפעילות המעיים תחזור לסדרה, לרוב לאחר יומיים או שלושה. צינור נוסף יוחדר דרך האף לצורך הזנת החולה ישירות למעי בתקופה הבתר ניתוחית. לעיתים יבוצע פיום מעי דק קריבני דרך חתך בבטן שמאלית עליונה דרכו יוזן החולה. המנותח לא יוכל לאכול או לשתות לאחר הניתוח למשך תקופה של כחמישה ימים ולעתים אף יותר.

התאוששות מערכת העיכול הינה תהליך הדרגתי.  עם התנרמלות תנועתיות המעי יסולק הצינור הנזו-גסטרי ובהמשך , יינתנו לחולה נוזלים ובמידה והם מעוכלים תתקדם הדיאטה למזונות רכים ואח"כ למוצקים. קטטר השתן יוסר לאחר יום או יומיים כתלות בקצב ההחלמה.

רוב המטופלים יוכלו לרדת ממיטתם יום לאחר הניתוח ואף רצוי שיעשו כן (למרות הכאבים) על מנת להאיץ את תהליך החלמתה ולמנוע סיבוכים לאחר הניתוח (כגון: קרישי דם, שיפור תנועות מעיים, הקטנת הסיכוי לזיהום בראיות). בנוסף מומלץ לבצע תנועות רגליים ונשימות עמוקות. יינתן טיפול פיזיותרפי בכדי לסייע בביצוע התרגילים. ברוב המקרים תינתן דיאטה מתאימה לכל מטופל והוא יונחה להרגלי תזונה מתאימים. כמו כן, ידרשו לרוב השלמות של וויטמינים שונים.

במקרים של כריתת קיבה מלאה המטופל יונחה לאכול ארוחות קטנות ומרובות ביום, העשירות בחלבון ודלות בסוכרים, למניעת התסמינים הלא נוחים כתוצאה ממעבר מהיר של המזון למעי דק. בנוסף, חולים אלו יקבלו לשארית חייהם, זריקות סדירות של וויטמין B12 משום שהוא נספג בקיבה בלבד. יש לציין כי גם מטופלים שעברו כריתה חלקית עלולים לסבול מספיגה לא מספיקה של וויטמין זה ועל כן יש לבדוק את רמתו בדם באופן סדיר ולתת השלמות בעת הצורך. השינויים התזונתיים הינם זמניים לעיתים ובמקרים אחרים הם ישמשו לכל החיים. משך האשפוז משתנה מאוד ממטופל למשנהו אולם ברוב המקרים המטופל צפוי להישאר באשפוז למשך כשבוע עד עשרה ימים.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?

לקיבה תפקיד מרכזי בעיכול, אולם ניתן להסתגל לחיים שגרתיים גם אם חלק ניכר ממנה נכרת בניתוח, שכן החלק הנותר ממשיך את פעילות העיכול. כאשר נכרתת כל הקיבה, הוושט מאוחה אל המעי הדק, ומערכת העיכול מסתגלת בהדרגה למלא את תפקיד הקיבה בעיכול. החלמה מלאה תארך כמה שבועות ועד חודשים ספורים (במקרים שלמטופל בעיות נוספות או שעליו לעבור כימותרפיה). במשך 6 עד 8 שבועות ראשונים לאחר הניתוח מומלץ שלא לבצע פעילות פיסית מאומצת, להרים משאות כבדים או לקיים יחסי מין, אך מומלצת מאוד פעילות קלה בבית לאחר הניתוח. במידה ומופיעות תשישות או סחרחורת בתקופה זו, מומלץ גם להימנע מנהיגה עד שתחושות אלו יחלפו. בדרך כלל מומלצת מנוחה וחופשת מחלה למשך כחודש עד חודש וחצי.

אחת התופעות השכיחות יותר לאחר הניתוח היא "תסמונת הצפת הקיבה" (dumping syndrome), הנגרמת בשל מעבר מהיר של המזון למעי הדק המובילה לירידה ברמת הסוכר בדם ולמעבר נוזל מן הדם אל המעי. התופעה מופיעה במיוחד לאחר ארוחה עשירה בפחמימות, ומלווה בעויתות, שלשול, חולשה וסחרחורות, בחילה והקאות, קוצר נשימה והזעה. התקף עשוי להמשך בין חצי שעה לשעתיים. בעיה זו נפתרת לרוב ללא טיפול לאחר מספר חודשים מיום הניתוח, וניתן להקל עליה ע"י שינויים בדיאטה עליהם תוכל להמליץ דיאטנית.

כשבועיים לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל הרופא המנתח. חשוב שהמטופל יספר לרופא על תחושותיו, על בעיות רפואיות חדשות שצצו אצלו ועל הרגשתו באופן כללי. אם חום גופו עולה על 38 מעלות או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים כגון: צמרמורת, הקאות, קושי בהטלת שתן, הפרשה, דימום או נפיחות מצלקות הניתוח, נפיחות בטן מוגברת, כאב שאינו ניתן להקלה בעזרת תרופות, בחילה או הכאות מתמשכות וחוסר יכולת לאכול או לשתות, יש לדווח על כך מייד וללא דיחוי לרופא המנתח או לאחות התורנית. במקרה של כריתת קיבה על רקע סרטני, יומלץ למטופל לפנות למכון האונקולוגי להמשך מעקב וטיפול.

קישורים רלוונטיים באינטרנט

http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/ency/article/002945.htm