תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

תוכן עניינים

מחלת הפרקינסון יכולה לגרום להופעת בעיות בתחום הדיבור והבליעה. חשוב לציין כי לבעיות אלה קיים טיפול הניתן ע"י קלינאית תקשורת.לאחר האבחון בדיבור או בבליעה, תפקיד קלינאית התקשורת להקנות לחולה טכניקות מפצות להמשך תקשורת ברורה ובליעה בטוחה, וכל זאת ע"י טיפול, הדרכה ומעקב. 
הפרעות דיבור ושפה המופיעות בחולי פרקינסון כוללות: 

  1. דיסאטריה: הפרעת דיבור הנובעת מחולשה, שיתוק וירידה בקואורדנציה של אברי ההיגוי (שפתיים, לחיים, לשון ולסת) כתוצאה מפגיעה נוירולוגית. הפרעת דיבור זו מופיעה ב- 70% מאוכלוסיית חולי פרקינסון, בשלבים שונים של המחלה, עם פגיעה במובנות הדיבור.
    ליקויי דיבור הנובעים מדיסארטריה כוללים:
    • בעיות בעוצמה ואיכות הקול - כגון: קול חלש, צרידות, קול מונוטוני, קול מאומץ, קול נשיפתי, שבירות בקול עד איבוד הקול.
    • בעיות בקצב דיבור, כגון: היתקעויות בדיבור, חוסר שטף, דיבור מהיר וחטוף, כל אלה גורמים לירידה במובנות הדיבור.
    • שיבושי היגוי, כגון: השמטת צלילים, חיבור צלילים והיגוי לא תקין של צלילים ("דיבור מרוח"). 
  2. ליקויים בשפה: ירידה קוגניטיבית הגורמת לירידה ביכולות הבנה והבעה, קושי ביזימה והשתתפות בשיחה. מניסיון של עבודה קלינית ביחידה להפרעות תנועה במרכז הרפואי ת"א נמצא שחולי פרקינסון מגיעים לאבחון בדיבור רק לאחר שבעיות הדיבור מפריעות לתקשורת בחיי היום יום. העובדה היא, שככל שבעיות הדיבור חמורות יותר, כך קשה יותר לחולה ללמוד טכניקות מפצות שיעזרו לשלוט על הדיבור. הענקת מידע והדרכה ע"י קלינאית תקשורת, חיונית כבר בשלבים ראשוניים של הופעת שיבושי הדיבור.

מטרת הטיפול בדיבור בחולי פרקינסון היא לשפר את יכולת המטופל לתקשר באופן ברור עם הסביבה.
טיפול בדיבור בחולה הפרקינסוני מתרכז במספר מטרות:

  • אבחון ליקויי הדיבור העיקריים הפוגעים במובנות הדיבור ובתקשורת (קול, היגוי, קצב ושפה).
  • שיפור עוצמה ואיכות הקול ע"י ביצוע תרגילי קרוב זה לזה של מיתרי הקול. לדוגמא: בישיבה על כיסא, לדחוף את הידיים כנגד הכיסא, ובשיא המאמץ להפיק קול. בנוסף, לסגל דיבור עם קול חזק
  • ע"י מתן רמזים שונים. לדוגמא: לדמיין שהחולה מדבר לפני קהל רב של אנשים.
  • שיפור יכולת ובהירות ההיגוי ע"י מתן תשומת לב למקום חיתוכם של אברי ההיגוי בזמן הפקת הגא מסוים. לדוגמא: בהפקת הצלילים B, P ,M בהם השפתיים חייבות להיות צמודות.
  • הפחתת קצב הדיבור ע"י יישום טכניקות דיבור ושימוש בעזרים חיצוניים. לדוגמא: טכניקת דיבור כגון הארכת מילים מאפשרת למטופל להאט את קצב הדיבור. שימוש במטרונום או בלוח קצב לשליטה על קצב הדיבור.
  • שיפור יכולות שפתיות ע"י לימוד אסטרטגיות מפצות (לדוגמא: בקשיי שיום ושליפת מילים, המטופל לומד לתאר "סביב" המילה החסרה, עד שמצליח לשלוף את המילה הרצויה).
  • רצון החולה, מוטיבציה ותרגול עצמי באופן קבוע בבית, הם תנאים הכרחיים להצלחת הטיפול.

דיספגיה, קושי בבליעה, המופיעה ב- 80%-60% מאוכלוסיית חולי פרקינסון, כוללת:

  • קושי בהעברת המזון מהחלק הקדמי לחלק האחורי של הפה.
  • קושי בלעיסת מזון מוצק
  • קושי בהתעוררות פעולת הבליעה עצמה.
  • הפחתה בהגנה על הקנה (צינור נשימה) בזמן בליעה, וכתוצאה מכך שאיפת המזון לקנה הנשימה (אספירציה) והתפתחות דלקת ריאות.
  • בעקבות קשיים אלו מתעוררות בעיות נוספות, כגון: ירידה במשקל, קושי בלקיחת תרופות, הרגשת חרדה לפני כל ארוחה והפחתה במפגשים חברתיים. 

תפקיד קלינאית התקשורת, הוא לאבחן ולטפל בבעיות הבליעה כדי להעניק לחולה יכולת בליעה בטוחה.
לאבחון הבליעה מספר מטרות:

  • להחליט האם החולה יכול להמשיך לאכול דרך הפה בצורה בטוחה.
  • להחליט האם החולה זקוק לטכניקות בליעה מסוימות למניעת אספירציה.
  • להחליט האם החולה זקוק לשינויים במרקמי מזון למניעת מזון למניעת אספירציה.
  • להחליט האם החולה זקוק לדרכי האכלה חלופיות. 

אבחון ראשוני, הערכת תפקודי בליעה, נערך ביחידה להפרעות תנועה ע"י קלינאית תקשורת, כשהחולה מתבקש להביא מספר פריטי מזון.
עפ"י ממצאים של הערכה ראשונית, החולה מופנה לטיפול הכולל הדרכה ע"י הקלינאית, או להמשך אבחון הכולל אחת או יותר בדיקות נוספות:

  • בדיקת וידאופלורוסקופי, המאפשרת בדיקה דינמית של מנגנון הבליעה בזמן צילום, בשיתוף עם רנטגנולוג.
  • בדיקה אנדוסקופית המתבצעת ע"י החדרת מצלמה דרך האף, המצלמת את מבנה ותפקוד בית הבליעה, לפני ואחרי בליעת המזון. בדיקה זו היא ללא קרינה ומתבצעת ע"י רופאת אף אוזן גרון, בשיתוף עם קלינאית.

באמצעות שתי בדיקות אלה, ניתן להעריך את מנגנון הבליעה באופן אובייקטיבי ולבדוק את תפקודו בזמן יישום טכניקות בליעה מפצות. לאחר תוצאות האבחון, בהתאם להמלצות, החולה מופנה לטיפול. אחת המטרות הראשוניות של טיפול בבליעה היא להעלות את מודעות החולה לאופן תפקודו של מנגנון הבליעה. בדרך זו יהיה לחולה קל יותר ללמוד וליישם טכניקות בליעה. לדוגמה: כשקיים קושי בהעברת המזון מהחלק הקדמי לחלק האחורי של הפה ניתן להיעזר בשיטה המחלקת את תהליך הבליעה לשלבים (לסגור את הפה, ללעוס מזון על הלשון, לבלוע). כשקיים קושי בבליעת כדורים, כדאי למקם את הכדור בכפית עם ג'לי ולבלוע הכל יחד. בנוסף ללמידת טכניקות בליעה מתאימות, הטיפול בבליעה מתרכז בתרגול אכילה בתנוחות מתאימות. לדוגמא: כשקיים חשש לאספירציה מומלץ לבלוע עם ראש מורכן מעט וכך לגרום להגנה טובה יותר על הקנה. 

בעקבות השינויים בתפקודו של מנגנון הבליעה, לעתים נדרשת התאמת מרקמי מזון שונים ליכולת הבליעה של החולה. לדוגמא: כשקיים חשש לאספירציה בשתיית נוזל דליל (מים, מיץ, קפה, חלב), ניתן להוסיף אבקה מיוחדת להסמכת הנוזל הדליל ולהופכו לנוזל סמיך, המאפשר בליעה בטוחה יותר לחלק מהחולים. 

קיימים שני תחומים נוספים בטיפול בבליעה:

  1. טיפול תחושתי (המתבצע באזור הפה)
  2. לימוד וביצוע תרגילי אברי היגויי המיועדים לשמר ולשפר את יכולת תנועתיות של אברי ההיגוי מבחינת טונוס וטווחי תנועה.

קבלת המידע, הטיפול וההדרכה בשלבים הראשונים של הופעת שיבושי הדיבור וקשיי הבליעה יתרמו לשמירה על איכות חיים טובה ויכולים למונע סיבוכים קשים כדלקות ריאות.

לפרטים אנא פנו למזכירות היחידה להפרעות תנועה, בטל': 03-6974909

תפריט ניווט תחתון