מדוע מבוצעת הפעולה?
המעי הדק (SMALL INTESTINE) הוא חלק המעי שמתחיל ביציאה מן הקיבה ומגיע עד למעי הגס. בחלק זה של המעי מתבצעים רוב התהליכים של עיכול וספיגה של המזון. כריתת המעי הדק או חלקים ממנו תישקל כטיפול אפשרי במספר מצבים:
- מחלת קרוהן (CROHN'S DISEASE) – מחלת מעי דלקתית המתאפיינת בתהליך דלקתי כרוני העלול לפגוע בכל חלקי מערכת העיכול כולל המעי הדק. במקרים קשים בהם טיפול תרופתי אינו עוזר להקלת הסימפטומים, יתכן ותידרש כריתה של חלק מהמעי הדק.
- גידולים ממאירים – גידולים ממאירים במעי הדק הינם נדירים, אך דורשים ברוב המקרים ניתוח לכריתתם.
- חסימת מעי – ניתוח לכריתת חלק המעי החסום ידרש כאשר טיפול שמרני (ע"י ניקוז הקיבה בעזרת קטטר זונדה) נכשל או כאשר יש חשד לנזק איסכמי למעי אשר גרם לנמק של חלק מהמעי.
- טראומה בטנית אשר גרמה לנזק למעי הדק.
- פוליפים טרום ממאירים במעי הדק.
הניתוח לכריתת המעי הדק יכול להתבצע בשיטה "פתוחה" (כלומר, על ידי חתך גדול בבטן) או בשיטה הלפרוסקופית (זעיר-פולשנית), שמתבצעת באמצעות מספר חתכים קטנים דרכם מוחדרת מצלמה עם מקור אור וכלי הניתוח. לשיטה הלפרוסקופית ישנן מספר יתרונות על פני השיטה הפתוחה הכוללים יתרונות אסתטיים (צלקות קטנות מאוד), פחות זיהומים, כאב מופחת לאחר הניתוח, זמן אשפוז קצר יותר ותהליך התאוששות קצר יותר לאחר הניתוח. מכל מקום, לפני קבלת החלטה על ביצוע ניתוח, חשוב להתייעץ עם כירורג כללי, ולדון יחד איתו בסוגי הניתוחים השונים, היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם, ומידת התאמתו האישית של המטופל אליהם.
כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
ניתוח לכריתת המעי הדק בשיטה הלאפרוסקופית מתבצע בהרדמה כללית, ולכן המטופל ישקע בשינה עמוקה לאורך כל הניתוח, ולא יהיה מודע כלל למצבו. סמוך לתחילת הניתוח יחובר המטופל לאינפוזיה דרכה יזליף המרדים חומרי הרגעה על מנת לסייע למטופל להפחית את תחושת החרדה.
בתחילת הניתוח תנופח הבטן בגז פחמן דו חמצני על ידי החדרת מחט (מטרת הניפוח היא להקל על תמרון המכשירים הניתוחיים בתוך הבטן). בהמשך יבוצעו כארבעה-שישה חתכים קטנים (1-2 סנטימטרים) בדופן הבטן. באחד החתכים יוכנס הלפרוסקופ (מצלמה זעירה עם מקור אור) שיצלם את שדה הניתוח. המנתח יוכל לראות את שדה הניתוח על מסך שיוצב מולו. דרך החתכים האחרים יוכנסו מכשירי הניתוח (לדוגמה – מספריים, מכשיר צריבה חשמלית – דיאטרמיה, מלקחים, חוט ומחט).
במהלך הניתוח יחתוך המנתח את חלק המעי הנגוע. בהמשך יחבר את שני הקצוות הבריאים של המעי על ידי תפירה או על ידי סיכות ניתוחיות. במקרים מסוימים יש צורך להגן על המעי לתקופה מסוימת ממעבר של אוכל מעוכל דרכו. במקרים אלו יוצא החלק העליון של המעי אל מחוץ לגוף ("סטומה") ויחובר אל שקית איסוף. החיבור בין שני חלקי המעי יבוצע במועד מאוחר יותר בניתוח נוסף.
בסוף הניתוח המנתח יוציא את מכשירי הניתוח ואת הגז מהגוף, ידביק או יתפור את החתכים ויחבוש אותם.
במקרים מסוימים, ובהתאם למצב הרפואי של המנותח, יוחלט על מעבר לניתוח בחתך פתוח (במקום שימוש בטכניקה הזעיר-פולשנית). הדבר אינו נחשב לסיבוך ניתוחי – אלא לשיקול דעת נכון של המנתח, שמיועד לשמור על בטיחותו של המטופל.
באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
הרדמה כללית
כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?
1-3 שעות
מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?
ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם ניתוח לכריתת מעי דק בשיטה הלאפרוסקופית אינו חף מסיכונים ומסיבוכים, שחשוב להיות מודעים אליהם, טרם קבלת ההחלטה על ביצוע ניתוח. סיבוכי הניתוח כוללים דימום, זיהום, פגיעה באברים פנימיים שכנים, בקע בחתך הניתוחי וחסימת מעי. סיכוני ההרדמה כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בערכי לחץ הדם והדופק ונזק לשיניים או למיתרי הקול כתוצאה מהחדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה, אולם סיכון זה אינו קיים אצל מטופל שכבר עבר ניתוח בהרדמה כללית.
איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?
- לקראת הניתוח יש לבצע א.ק.ג., צילום חזה ובדיקות דם שגרתיות, הכוללות: ספירת דם, כימיה ואלקטרוליטים (כולל סידן, מגנזיום ופוספור), תפקודי כבד ותפקודי קרישה.
- בדיקות הדמיה טרום ניתוחיות אפשריות כוללת CT, ,MRIצילום בטן לאחר בליעת בריום וכן בדיקה אנדוסקופית באמצעות קפסולת וידאו (הבדיקה מתבצעת בעזרת קפסולה שהינה מצלמה זעירה באורך של 2 ס"מ וקוטר של 1 ס"מ. המצלמה מאוחסנת בתוך מעטפת בגודל של כדור של ויטמינים. המצלמה מצלמת ומשדרת למקלטים קטנים הנמצאים על גבי חגורה הנחגרת למותני הנבדק. מטרת הבדיקה היא לאפשר הסתכלות על רירית המעי הדק על מנת לאתר ממצאים בתוך חלל המעי).
- לקראת הפגישה עם הרופא המנתח חשוב להכין מסמכים רפואיים, ולשתף אותו ואת הרופא המרדים בכל ההיסטוריה הרפואית של המנותח. חשוב במיוחד לספר על ניתוחי ואשפוזי עבר, מחלות כרוניות שהמטופל לקה בהן, תרופות מרשם שהוא נוטל, תוספי תזונה שהוא לוקח ואלרגיות שהוא סובל מהן.
- שבוע לפני הניתוח יש להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). חשוב מאוד להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי צורך בתחליפים.
- ביום הניתוח עצמו יש להיות בצום מוחלט, כולל מים, החל מ-8 שעות לפני תחילתו.
- טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי, ומומלץ להימנע מעישון (או לחילופין, להפחית את מספר הסיגריות, ככל שניתן).
מה יקרה אחרי הניתוח?
לאחר סיום ההליך הכירורגי שוהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. לאחר מכן הוא מועבר למחלקה, ומספר שעות לאחר מכן מסייעים לו לרדת מהמיטה ולשבת בכורסה. כאבים עזים אינם צפויים (ובכל מקרה ניתנים לשליטה באמצעות משככי כאבים), אם כי לא נדיר לסבול מאי נוחות באזור הכתפיים, בעקבות ניפוח הבטן בגז הפחמן הדו-חמצני. שחרור מבית החולים אפשרי לרוב כעבור ארבעה ימים עד שבוע לאחר הניתוח (בהשוואה לשבוע-עשרה ימים בניתוח ה"פתוח").
ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?
חזרה לביצוע פעולות יומיומיות שאינן דורשות מאמץ מיוחד אפשרית כעבור מספר ימים לאחר הניתוח. יש להימנע מהרמת משאות כבדים בחודש הראשון לאחר הניתוח. כשבועיים לאחר הניתוח מוזמן המטופל לביקורת אצל הרופא המנתח. חשוב שהוא יספר לו על תחושותיו, על בעיות רפואיות חדשות שצצו אצלו ועל הרגשתו באופן כללי. אם חום גופו עולה על 38 מעלות או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים – יש לדווח על כך מייד וללא דיחוי לרופא המנתח או לאחות התורנית.
קישורים רלוונטיים באינטרנט
http://www.surgeryencyclopedia.com/Pa-St/Small-Bowel-Resection.html
www.cpmc.org/advanced/lapsurg/surgery/procedures/lapsurg_lowgi.html#<b>Laparoscopic%20small%20bowel%20resection</b
