רפואה נשית - מצבים רפואיים ייחודיים לנשים

עד לפני 10-15 שנים, נחשבו מחלות לב וכלי דם למחלות גבריות. היום אנחנו יודעים שטרשת עורקים (תהליך מחלה איטי של התעבות כלי הדם עד כדי סתימתם למעבר דם) פוגעת בגברים ונשים כאחד ואירועים מוחיים כתוצאה ממחלת כלי דם אף שכיחים יותר בקרב נשים.
התפתחות טרשת עורקים שונה ואיטית יותר בקרב נשים, ככל הנראה בשל ההגנה היחסית של ההורמונים בתקופת הפוריות של האישה. מן הצד השני, עורקי האישה צרים יותר מאלו הגבריים ואופי התפתחות הטרשת שונה בקרב נשים, מה שלעיתים מוביל לביטוי קשה יותר של המחלה, עם סיבוכים קשים ותמותה גבוהה. נשים שיש להן גורם סיכון נוסף למחלות לב, כגון סוכרת, יהיו בסיכון גבוה משמעותית לאירוע לב, בהשוואה לגברים עם גורם סיכון זהה.

סימנים: ב-40% (!) מהמקרים של התקפי לב בנשים – התלונות אינן "אופייניות" לבעיה. בעוד גברים מגיעים ברוב המקרים לבית החולים עם כאבים ברורים בקדמת החזה, נשים יכולות לסבול מכאבים בכתף או בגב ולפעמים ללא כאבים כלל, אלא עם תלונות כלליות, או תלונות על עייפות. נתונים שפרסם לאחרונה האיגוד הקרדיולוגי חשפו כי בעוד שהפערים בין נשים לגברים צומצמו במשך הזמן שלוקח לאבחן אירוע לב מרגע ההגעה לבית החולים, הרי שעדיין קיים פער של כשעה בין נשים לגברים במשך הזמן שלוקח להן לפנות לגורם רפואי, כלומר להבין שהן סובלות מבעיה שדורשת פינוי לבית חולים. שעה זו יכולה להיות קריטית בפגיעה הנגרמת לגוף.

מה אפשר לעשות?
האמצעי החשוב ביותר להוריד את התמותה ממחלות לב, הוא מניעה: פעילות גופנית, תזונה נכונה ובאופן כללי: אורח חיים בריא.
בנוסף, יש להגביר את המודעות בקרב נשים לכך שאירוע לב אינו מתבטא רק בכאבים בחזה. לא לחכות לסימנים חדים, אישה צריכה לדאוג לעצמה ולהיות קשובה לגופה, בלי לחכות לסיום הסידורים היומיומיים. אם אישה מרגישה כאבים לא אופייניים או עייפות כללית, עליה לפנות לבירור רפואי
בהקדם. כל דקה יכולה לעשות את ההבדל שבין חיים למוות או בין נכות לשארית החיים לאיכות חיים טובה. גם אחרי הטיפול חשוב להתאים את התרופות המתאימות למשקל האישה וחשוב שהאישה תקפיד על נטילת התרופות באופן סדיר.

רפואת עיניים

ד"ר שירי שולמן, היחידה למחלות רשתית ומחלות דלקתיות של העין, מחלקת עיניים

הורמונים נשיים, תוחלת חיים ארוכה יותר וסיכון למחלות אוטואימוניות - מובילים למצב בו נשים מועדות יותר לחלות במחלות עיניים. לפניכן סקירה של
מחלות העיניים האופייניות יותר לנשים:

עיניים יבשות - עם הגיל והשנויים ההורמונליים בגוף האישה יורדת כמות השומן שבדמעות, הן מתנדפות מהר יותר ולכן העין מתייבשת. סימנים: עיניים יבשות שורפות, מגרדות ולא נוחות. לעיתים עלולה להיגרם דמעת יתר כיוון שיובש מעורר גירוי שיוצר עודף של דמעות. טיפול: תחליפי דמעות להוספת לחות. במקרים קשים יש צורך לסגור את פתחי ניקוז הדמעות באופן זמני או קבוע.

ניוון רישתית – כיוון שתוחלת חיי אישה ארוכה יותר משל גבר, הסיכון שלה לפגיעה ברשתית המתפתחת עם הגיל, גבוה יותר. כ-30% מהנשים מעל גיל 75 עלולות לחלות במחלה. הפגיעה היא במרכז הראיה ברשתית. המחלה מתחילה במשקעים מתחת לרשתית הפוגעים בחדות הראיה ומתפתחת לצמיחת כלי דם לא תקינים מתחת לרשתית שעלולים לגרום להצטברות דם ונוזלים. סימנים: פגיעה בחדות הראיה שבדרך כלל כוללת גם עיוות בראיה. יתכן כתם המסתיר חלק משדה הראיה המרכזי. טיפול: בשלב ראשוני תוסף של ויטמינים יכול לפתור את הבעיה. בשלב מתקדם של המחלה יש צורך בהזרקת תרופה תוך עינית המונעת צמיחת כלי דם לא תקינים.

מחלות אוטואימוניות – זוהי קבוצת מחלות הנובעות מפעולה לא תקינה של מערכת החיסון, התוקפת חלקים שונים בגוף. במחלות אלו (טרשת נפוצה, דלקת פרקים שגרונית או זאבת אדמנתית לדוגמה) יכולה להיות מעורבות של העיניים שתתבטא ביובש קשה, דלקת בעצב הראיה או דלקת של כלי הדם.

מה אפשר לעשות?
חשוב לדעת שמניעה אפשרית! מעקב מסודר של רופא עיניים חשוב לכל אדם ולנשים בפרט. מעל גיל 50 מומלץ להיבדק אחת לשנתיים ומעל גיל 60 אחת לשנה.

פסיכיאטריה

פרופ' מיקי בלוך, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה אמבולטורית והמרכז לבריאות הנפש של האישה

מחקרים שנערכו על מוח האדם מצאו הבדלים באזורים מסוימים בין נשים לגברים. כך לדוגמה האזור האחראי על הזיכרון בין היתר (ההיפוקמפוס) גדול יותר אצל נשים ואילו האמיגדלה, האזור האחראי על תגובות למצבי דחק, גדול יותר בקרב גברים. גם הורמונים, גבריים או נשיים, יכולים להשפיע על קשרים בין עצביים במוח, והתפתחות אזורים מסויימים.

האם להבדלים אלו משמעות?
על כך קיים ויכוח. אנחנו יודעים לומר שיש הבדלים בשכיחויות של בעיות נפשיות בין נשים וגברים. כבר בגיל ההתבגרות, עם ההתפתחות המינית, הסיכון של בנות גדול יותר לפתח דיכאון, הפרעות אכילה או התנהגויות חרדתיות. בנים עלולים לפתח יותר התמכרויות, התנהגות פסיכופתית (חוסר אכפתיות לכללים ונורמות), הפרעות קשב וריכוז ואוטיזם. הבדלים אלו נשמרים עד גיל מבוגר, כאשר סביב גיל המעבר, שיעור הדיכאון אצל נשים הוא הגבוה ביותר, אך אחרי גיל זה השכיחות יורדת ומשתווה לזו הקיימת בקרב גברים. ייתכן שיש להבדלים אלו הסברים חברתיים, ולאו דווקא הורמונאליים. הדעה הרווחת היא שמדובר בשילוב של השניים. במחלות נפש, כגון סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית לא נמצאו הבדלים בשכיחויות בין המינים.
גם מבחינת הטיפול קיימים מספר הבדלים: כשמדובר במצוקה נפשית, נשים יעדיפו טיפול בשיחות וגברים יעדיפו נטילת תרופות. נשים מקבלות את האבחנה של בעיה נפשית, לעומת גברים המתנגדים יותר לאבחנה כזו. כמו כן, נשים מגיבות טוב לתרופות אך מצד שני סובלות יותר מתופעות לוואי מתרופות נוגדות דיכאון וחרדה: פגיעה במיניות, תחושות יובש, סחרחורת ועוד.

מה אפשר לעשות?
כדאי תמיד להיות ערנית לתחושות, במיוחד בתקופות של שינויים הורמונאליים. המלצתי לאישה שמרגישה עצבנות, חוסר סבלנות, חוסר הנאה, מצב רוח ירוד וסימפטומים נוספים – לשתף את הרופא שלה. לא להתייחס לכך כאל חלק מהריון, הנקה, עייפות, כיוון שאבחון בעיה נפשית בזמן יביא לפתרון טוב יותר, ובזמן.

ניורולוגיה

ד"ר אמנון מוסק, סגן מנהל המחלקה לנוירולוגיה והמרפאה לכאב ראש והעצמה גופנית

מיגרנה מוכרת כאחת מ-10 הפרעות גופניות הגורמות לפגיעה תפקודית בנשים. ונחשבת להפרעה קשה הפוגעת באחת מכל 5 נשים. סימני המיגרנה הם בדרך כלל: כאב בצד אחד של הראש, במצח או ברקה. הכאב יכול להיות פועם או לוחץ, עוצמתו חזקה מאוד והוא עלול להפריע לריכוז ולתפקוד. לעיתים מלווה המיגרנה גם בבחילות והקאות. אור ורעש עלולים להפריע עד כדי צורך להסתגר במקום חשוך ושקט. גם ריחות מסוימים עלולים להפריע.
עד לגיל ההתבגרות, בנים ובנות סובלים ממיגרנה במידה שווה. ברגע שמתחילים השינויים ההורמונאליים, מתחילות רבות מהבנות לסבול ממיגרנה הקשורה במחזור החודשי. בשנים הראשונות, גם שנה לפני קבלת מחזור, ילדות מתחילות לסבול מכאב ראש שאינו מוגדר. עם קבלת המחזור החודשי, כאב הראש מתחיל לקבל את האופי של מיגרנה. בהמשך עלול התקף המיגרנה להתחיל מימים ספורים לפני המחזור, או במהלך המחזור. כמובן שיתכנו גם התקפי מיגרנה במהלך החודש, ייתכן שבתאריכים של מועד הביוץ.
הריון לדוגמה, במקרים רבים מוביל להטבה בכאב ואף להפסקת המיגרנות. מצד שני, לאחר הלידה או בתום ההנקה, עלולה לשוב גם המיגרנה. בגיל מבוגר יותר, המיגרנה עלולה להופיע סביב גיל הפסקת המחזור ההורמונלי, אולם מהלכה משתנה. לרוב הנשים תפסק המיגרנה יחד עם הפסקת המחזור, אך בחלק קטן מהנשים היא תמשך גם לגיל מאוחר ובחלק קטן של המקרים היא עלולה להופיע דווקא לאחר סיום המחזור.

מה אפשר לעשות?
הסבל מיותר! כיוון שמדובר בכאב חזק שעלול להביא לסבל ניכר ופגיעה משמעותית בתפקוד, יש לטפל במיגרנה. לעיתים, מעקב אחר המחזור החודשי והתקפי המיגרנות יכול להוביל לפתרון דוגמת החלפת סוג הגלולה או לחילופין נטילת גלולות בצורה ממושכת ללא הפסקה.
הטיפול בכאב עצמו כולל תרופות ייעודיות למיגרנה – במרשם רופא אך גם ללא מרשם. לנשים הסובלות ממיגרנות בתדירות גבוהה (מעל 3 פעמים בחודש) אפשר לתת טיפול מונע שמטרתו להפסיק בכלל את ההתקפים.
חשוב  לדעת שמתח עלול להחמיר את תדירות ההתקפים ולכן אפשר לשלב בטיפול גם שיטות לשליטה במתח כגון היפנוזה או ביופידבק.

אנדוקרינולוגיה

ד"ר איריס יעיש, רופאה מומחית במכון האנדוקריני

מחלות תירואיד (בלוטת התריס) נפוצות בקרב נשים. תת פעילות של הבלוטה מתאפיינת בעייפות, אי סבילות לקור, קושי לרדת במשקל וחילוף חומרים איטי. פעילות יתר מתאפיינת באי שקט, עצבנות, דפיקות לב, ירידה במשקל, הזעה וכדומה. אבחון בזמן, וטיפול תרופתי יפתרו את הבעיה, לכן חשוב לזהות את הסימנים.
מחלה נוספת שמאפיינת נשים היא אוסטאופרוזיס. לכן מפנים נשים מעל גיל 60 לבדיקת צפיפות העצם ומטפלים בויטמין D, פיסיותרפיה ועוד. המודעות למחלה בנשים גבוהה, ודווקא בנושא זה, ייתכן שכדאי להפנות את תשומת לב הגברים לכך שגם הם עלולים לחלות במחלה, ואם יש חשש – להיבדק.

מה אפשר לעשות?

לשים לב לסימנים ולהיבדק במקרה הצורך: בדיקות דם למחלות תירואיד ובדיקת צפיפות העצם לאבחון אוסטאופורזיס.