תוכן עניינים

לרגל חודש המודעות לסרטן השד רצינו להסביר קצת על המחלה הזו, ולעודד אתכן – נשים יקרות ללכת להיבדק.
גילוי מוקדם מציל חיים.

מה זה סרטן?

סרטן הוא שם כולל למחלות שנובעות מליקויים במנגנוני הבקרה של התא, שמפקחים על גדילה, התחלקות ומוות של תאים. כתוצאה מפגיעה זו תאי הסרטן מתחלקים ומתרבים בצורה לא מבוקרת ולא מתים כפי שהיו צריכים. חושבים שגידול סרטני מתחיל מתא יחיד שעובר שינוי גנטי אשר מקנה לו יתרון בהתרבות. תא זה הופך לשניים, שניים לארבעה וכן הלאה. עם הזמן צוברים תאי הסרטן שינויים נוספים שמעניקים להם יכולת להתפשט ולגדול גם ברקמות בהן לא היו אמורים לגדול, ומעניקים להם עמידות לטיפולים השונים שאנחנו נותנים. אחת התכונות הבעיתיות ביותר של סרטן היא היכולת של התאים להשתנות ולהתאים את עצמם לתנאים חריגים. השכיחות של רוב סוגי הסרטן עולה עם הגיל ונמצא קשר הדוק בין תהליכי הזדקנות לבין הצטברות שינויים גנטים בתאים והתפתחות גידולים.

 

סרטן השד

סרטן שד היא המחלה הממארת השכיחה ביותר בקרב נשים בעולם המערבי ובישראל.   לרוב המחלה מתגלה במישוש על ידי האישה או בבדיקת ממוגרפיה שגרתית.

 

אבחנה
ברוב מדינות המערב ממליצים על בדיקת ממוגרפיה פעם ב 1-2 שנים לכל אישה מעל גיל 50 ועד גיל 75. לפעמים מוסיפים בדיקת סונאר שדיים, אם מתרשמים שהממוגרפיה לא מספקת תמונה מספיק ברורה.

שאלה שכיחה שמטופלות שואלות "כמה זמן כבר יש לי את זה?"
אנחנו מעריכים שמאז שתא אחד בשד הפך סרטני ועד שיש גידול של סנטימטר (שזה בערך ביליון תאים) עוברות בין שלוש לעשר שנים.

גורמי סיכון

• ברוב המקרים לא יודעים מה גרם לסרטן השד אצל אישה מסוימת.
• גורמי סיכון מוכרים הם סיפור משפחתי של סרטן שד אצל אם או אחות,
• טיפול בקרינה בגיל צעיר בשל מחלה ממארת אחרת ונשאות של מוטציה בגנים BRCA1/2.
• חשיפה ממושכת לאסטרוגן כגון גיל צעיר של התחלת המחזור, לידה ראשונה בגיל מבוגר וטיפול הורמונאלי חלופי מעלים במקצת את הסיכון לסרטן שד.

שלבי המחלה ודרכי הטיפול

הרוב הגדול של החולות בסרטן השד מאובחנות בשלבים מוקדמים של המחלה, כלומר כשאין גרורות לאברים אחרים בגוף כגון עצמות, כבד, ראות, מוח וכדומה. אנו מסווגים את הגידולים המוקדמים לשלבים:
בשלב 0 הגידול מוגבל לתוך צינורות החלב בשד ולא פורץ מהם החוצה - קרוי DCIS. לגידול כזה אין יכולת להתפשט לקשריות לימפה בבית השחי או לאברים מרוחקים, ולכן אינו מאיים על חיי האישה.
בשלב I יש גידול חודרני שגודלו עד 2 ס"מ, ללא מעורבות קשריות לימפה בבית השחי.
בשלב II הגידול מעל 2 ס"מ ו/או מעורבות 1-3 קשריות לימפה בבית השחי.
בשלב III הגידול מעל 5 ס"מ ו/או מעורבות יותר מ- 4 קשריות לימפה בבית השחי.

שלב המחלה מנבא באופן גס את הסיכון להישנות המחלה בעתיד.


בשלבים המוקדמים של סרטן השד (0-III) מטפלים במטרה לרפא. נותנים טיפול מונע, שנקרא טיפול אג'וונטי או משלים, בנוסף לניתוח והקרנות. מטרתו של הטיפול המשלים לחסל את תאי הסרטן שאולי התפזרו בגוף. רוב הנשים אכן נרפאות, מחלתן לא תחזור ויחיו חיים מלאים וטובים. אצל חלק מהמטופלות המחלה תחזור תוך מספר שנים כגרורות באברים מרוחקים.

לסרטן שד גרורתי - שלב 4 הגישה הטיפולית שונה. מאחר שלרוב לא ניתן לרפא את המחלה בשלב זה אנו מתמקדים בעצירת ההתקדמות, בעזרת מגוון טיפולים יעילים - אנטיהורמונאלים, כימותרפים וביולוגים.

מה משפיע על בחירת הטיפול המשלים?

המטרה של הטיפול המשלים היא להשמיד תאי סרטן שאולי נשארו בגוף אחרי הטיפול המקומי - אזורי בסרטן, ולהוריד את הסיכון להישנות המחלה בעתיד. עבור כל מטופלת הבחירה בטיפול תלויה בסיכון להישנות המחלה ובסוג הגידול שיש לה, וכמובן בגילה ובמצב בריאותה.
הגורם המשפיע ביותר על הסיכון לחזרת מחלה הוא מעורבות קשריות לימפה בבית השחי ומספרן של הקשריות המעורבות. בנוסף לשלב המחלה מסתכלים גם על האופי הביולוגי של הגידול.

תזונה מומלצת

נכון להיום ההמלצות לתזונה של חולות סרטן שד הן כמו לכולנו. לאכול "בריא", כלומר כלכלה מאוזנת עם ריבוי מרכיבים מהצומח ופחות שומן מן החי, ועדיף כמובן לא להשמין. כמו כן נמצא שפעילות גופנית מורידה סיכון להישנות המחלה.
במחקרים מצאו שמטופלות בסרטן שד עולות במשקלן, בעיקר אם הן מקבלות כימותרפיה ובמיוחד אם המחזור נפסק. יש לציין שעם הגיל, ובמיוחד סביב גיל המעבר, חלה ירידה במטבוליזם הבסיסי של הגוף והצריכה היומית של קלוריות יורדת. בנוסף, הירידה בפעילות גופנית בשל עייפות וחולשה שנגרמות מהטיפול ומהמחלה ואולי גם חשק "לפצות את עצמי" על המחלה והסבל, גורמים לכך שכמות הקלוריות שאוכלות גדולה מזו ששורפות. נשים רבות מייחסות את ההשמנה לטמוקסיפן- תרופה אנטיהורמונאלית. הן מרגישות שגורם תאבון מוגבר ושקשה להן יותר לרדת במשקל.

מעקב

המעקב המומלץ אחר מטופלות סרטן השד הוא קליני - על ידי שיחה ובדיקה וכן ממוגרפיה פעם בשנה.
ממליצים לא לעקוב אחרי מטופלות באמצעות MRI, מאחר שזו בדיקה רגישה מדי, עם הרבה תוצאות חיוביות כוזבות, כלומר ממצאים חשודים שגוררים בדיקות חודרניות נוספות וניתוחים מיותרים.
בדיקת MRI כאמצעי מעקב מומלצת בקרב נשים צעירות מאד, או אצל נשאיות מוטציה ב BRCA.
הכותבת ד"ר אלה עברון  מנהלת היחידה לסרטן השד במערך האונקולוגי במרכז הרפואי תל אביב.

תפריט ניווט תחתון