תזונה, דלקת ומחלות לב

אולגה רז; לשעבר מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז הרפואי תל-אביב

דלקת הנה התגובה הראשונית של הגוף כהגנה בפני זיהומים הנגרמים על ידי כל סוגי התוקפים: חיידקים, נגיפים, פטריות, טפילים שונים וכו'.

בדרך כלל, דלקת מלווה בסימנים מורגשים היטב, כמו חום, אודם, צמרמורת והרגשה לא טובה, נפיחות של המקום המודלק ועוד. דלקת נועדה לתקוף את התוקף, לסלקו מהגוף, וברוב המקרים, להעלם: זאת הדרך בה המערכת החיסונית מגינה עלינו בפני זיהומים. ככל שהמדענים מעמיקים יותר בחקר הגוף, הם מגלים שתגובה דלקתית יכולה להיות שקטה ובלתי נראית, ללא סימנים הקליניים הרגילים, כך שהאדם שבגופו היא מתקיימת כלל אינו מרגיש בה ואינו מודע לקיומה. דלקת כזו נקראת דלקת כרונית תת קלינית. כיום מבינים יותר ויותר שדלקת מסוג זה מהווה גורם סיכון להתפתחות מחלות קשות כמו מחלות לב וכלי דם, אלצהיימר וסרטן.

במקרים של דלקת רגילה, לאחר שהתוקף (חיידק, נגיף או אחר) חודר לתוך הגוף, המערכת החיסונית מתחילה לפעול. התגבה החיסונית כוללת פעילות של מנגנונים חיסוניים שבמהלכם מופרשים חומרים שמטרתם לחסל את התוקף, דוגמת תאי מאסט המפרישים היסטמינים, מאקרופאג'ים המייצרים ציטוקינים, חומרים שנקראים פרוסטגלנדינים, לויקוטראנים, ועוד. כל זה יוצר תהליך דלקתי שכתוצאה ממנו התוקף מושמד והמחלה מסתיימת. תהליך כולו מורכב מאוד ואנו עדיין איננו יודעים ומבינים את כולו.

בדלקת כרונית תת קלינית מתרחשים תהליכים דומים, אך בצורה פחות דרמאטית. הסיבות המדויקות לדלקת כרונית תת קלינית אינן ברורות. אחת מהן היא כנראה תורשה, וסיבות הנוספות ולא פחות חשובות יכולות להיות עישון, יתר לחץ דם, השמנה, תזונה לקויה המאופיינת בריבוי סוכרים ושומנים במזון, ואורח החיים המערבי, הכולל חוסר פעילות גופנית ועמידה במחתים ולחצים מוגברים. דלקת כרונית תת קלינית יכולה גם להיות תוצאה של דלקת חריפה אחרת כלשהי, כמו דלקת חניכיים, שאינה נעלמת אלא הופכת לצורה כרונית תת קלינית, ומואשמת כיום כגורם שמעלה סיכון למחלת לב. כל אלה ואחרים נמצאים במחקר אינטנסיבי.
 
עד לפני מספר שנים חשבו שמחלת לב נגרמת בעיקר על ידי סתימת עורקים (פלאק) הנוצרת כתוצאה מהצטברות כולסטרול הנערם בחלל העורק. המחשבה הייתה שסתימה זו הולכת וגדלה עד שהיא מתחילה להפריע לזרימת דם תקינה. סוג הכולסטרול המואשם ביצירת הסתימה הוא LDL, הידוע בשפה העממית כ-"כולסטרול הרע". ברור שלבעלי רמות גבוהות של LDL סיכון גדול יותר לחלות במחלת לב: ככל שרמת הכולסטרול הרע נמוכה יותר, כך יורד הסיכון למחלת לב. ביחד עם זאת, אצל כמחצית מאלה שעברו התקפי לב, נמצאה רמת תקינה לחלוטין של ה-LDL. בנוסף לכך, כשחלק חולים מהחולים עברו צינטור, ראו הרופאים שהפלאק היה קטן ולא הצדיק כביכול את הופעת המחלה.

בסוף שנות ה-90 הראו החוקרים שהתקף לב נגרם על ידי התפרצות הפלאק שכתוצאה ממנה נוצר קריש דם שהוא זה הסותם את כלי הדם. מאוחר יותר התברר שלתגובה הדלקתית חלק נכבד בפקיעת הפלאק והיווצרות הקריש.

מה הקשר בין דלקת, LDL ופלאק?

מתברר ש-LDL מסוגל לחדור לדפנות כלי הדם ולשקוע רק כשהוא נמצא במצב מחומצן. מי שעוזר ל-LDL להתחמצן היא הדלקת אשר מאיצה הפרשת רדיקלים החופשיים, המחמצנים את ה-LDL, השוקע על דפנות כלי הדם ויוצר את הפלאק. אותה תגובה דלקתית תת קלינית גורמת להפרשה מוגברת של חומרים גורמי דלקת נוספים (למשל ציטוקינים, פרוסטאגלנדינים ולויקוטריאנים) אשר בהשפעתם יציבות הפלאק מתעררת, לזירוז תהליך היווצרות קרישי דם ולפגיעה הולכת ומתמשכת בדפנות הפנימיים של כלי הדם. תהליכים אלה מאיצים עוד יותר את התהליך הדלקתי עד שמגיע שיא ההתפרצות – התקף לב.
 
תהליכים דומים אחראים כנראה במידה מסויימת להתפתחות מחלת אלצהיימר. כנראה גם במוח, בדומה לכלי דם בהתפתחות מחלת לב, חומרי הדלקת גורמים נזקים לרקמה. כך לדוגמה נמצא שתאים המזינים את תאי המוח (תאי גליא), בחולי האלצהיימר מפרישים ציטוקינים דלקתיים, מה שהורס וממית את תאי המוח. בתאי גליא של חולי אלצהיימר נמצאו רמות גבוהות של חומר הנקרא פקטור קאפא, המעודד תגובה דלקתית על ידי הפרשת ציטוקינים המביאים בסופו של דבר לפגיעה ולמוות של תאי המוח.
  
דלקת יכולה להיות גם "מואשמת" בהתפתחות מחלת סרטן. אחת ההשערות לגבי הפעולה הדלקתית מתבסס על כך שמאקרופאג'ים מפרישים כמות עצומה של רדיקלים חופשיים, במהלך תגובה דלקתית, במצבים תקינים, מיועדים לחסל את התאים הלא תקינים. אלא שבמצבים מסויימים, במקום להרוס את התאים הללו, הרדיקלים החופשיים גורמים להם לעבור שינוי (מוטציה) גנטי, המאפשר לתא זה להמשיך להתרבות ללא הפסקה. כך נוצר תא סרטני. ברור שזה אינו המנגנון הייחודי והיחידה להתפתחות המחלה, אך לו חשיבות רבה.
 
לאור כל הממצאים, מתחילים להבין יותר ויותר את ההשפעות החיוביות של התרופות האנטי דלקתיות הלא סטרואידיות, כמו האספירין הוותיק והמופלא ביכולתו למנוע מחלות לב, וכמתברר בניסויים של השנים האחרונות, לדחות הופעת אלצהיימר ואולי למנוע התפתחות סוגי סרטן. מתברר שתרופות הנקראות בשם סטאטינים, שניתנות כיום להורדת רמות הכולסטרול, הן בעלות השפעה אנטי דלקתית, ואולי זו הסיבה העיקרית לכך שהן מסוגלות למנוע התקפי לב. כיום בודקים אותן גם בקשר למניעת מחלת האלצהיימר.      

איך אפשר לדעת האם קיימת דלקת תת קלינית כרונית בגוף? לצורך זה ישנה בדיקת דם פשוטה למדי ולא יקרה, הנקראת CRP (C-reactive
protein), הניתנת לביצוע בכל מעבדה רפואית. בדיקה זו נמצאת בשימוש כבר שנים רבות לגילוי דלקות חריפות, בהן רמת ה-CRP עולה בעשרות מונים. אך מתברר שרמות הביניים של ה-CRP יכולות להעיד על דלקת כרונית תת קלינית. כיום רמת ה-CRP עד 1 מג'/ליטר נחשבת תקינה, ואילו רמות גבוהות מזו מבטאת דלקת תת קלינית.
 
עקב חשיבת הבדיקה, כיום ישנם דיונים במערכת הבריאות בארה"ב על הכנסת בדיקה זו כבדיקה רוטינית בנוסף לבדיקת כולסטרול.

במרכז הרפואי תל-אביב מנסים לברר כיצד משפיעים מרכיבי מזון שונים על התגובה הדלקתית, האם יש קשר בין אכילת סוגי שומנים וסוגי פחמימות להשראת דלקת, באיזה מידה הרכב המזון משפיע על התגובה הדלקתית והאם האוכל שאנו אוכלים משפיע על רמות ה-CRP באופן מיידי. לצורך זה אנו מציעים למתנדבים בריאים סוגים שונים של ארוחות ובודקים את ההשפעה על התגובה הדלקתית. התוצאות מעידות כי להרכב המזון חשיבות רבה בהופעת ובעוצמת התגובה הדלקתית.

לנבדקים הוצאו שני סוגי הארוחות הפופולאריות ביותר: ארוחה המורכבת מנקניקיות עוף המכילים 20% שומן רווי וצ'יפס וארוחה המורכבת מפסטה, אגוזים ושמן זית. כמות השומן ומספר הקלוריות שוות בשני הארוחות, מה ששונה זה רק סוג השומנים - רווים בארוחה ראשונה וחד בלתי רווים בשנייה. הממצאים מראים שאכילת ארוחת המכילה שומן רווי גורמת לעליה ברמות ה-CRP כבר שעתיים אחרי הארוחה, ואילו אכילת הארוחה המכילה שומן חד בלתי רווי (שמן זית) לא גורמת לתופעה זו. תוצאות אלה מעידות על כך שלהרכב הארוחה השפעה מהירה מאוד להיווצרות התגובה הדלקתית וכל השפעה אפשרית להאצה של מחלות לב.

במחקר אחר שביצענו עולה שדיאטה המורכבת מ-60% פחמימות מורכבות בעלות מדד גליקמי נמוך - "דיאטת הלחם" - הכוללות לחם מחיטה מלאה, פסטה, אורז מלאה או בסמטי, גריסים וקטניות, לא רק מרזה אלא מורידה גם את הרמות ה-CRP, ביחד עם רמות הכולסטרול, הטריגליצרידים, הסוכר והאינסולין בדם.
 
מחקר של ביה"ח יחד עם מחקרים אחרים בנושא מבהירים שגורמים תזונתיים מסוגלים להקטין או להחריף דלקת תת קלינית.

הגורמים העיקריים הידועים כמשפיעים על המצב הדלקתי הם:

• השמנה- לבעלי עודף משקל רמות מוגברות של CRP. ירידה במשקל מורידה את רמות ה-CRP, וכך משפרת את המצב הדלקתי. במיוחד מדובר באנשים הלוקים מהשמנה באזור הבטן העליונה (בעלי כרס), נשים וגברים. סיבה נעוצה בכך שתאי שומן באזור הכרס (השומן הוויסצראלי), מפרישים עודפי ציטוקינים גורמי הדלקת. צמצום כמות השומן הבטני מקטין הפרשת הציטוקינים ומוריד את עוצמת התגובה הדלקתית.
• פעילות גופנית מורידה את רמות ה-CRP. גם כאן, פירוק השומן כתוצאה מפעילות מקטין את הפרשת חומרי הדלקת.
• שומן מן החיי (כמו בשר שמן) מגביר דלקת.
• שומן רב בלתי רווי אומגה 6 (שמן חמניות, חריע, תירס וכדומה ) מגביר דלקת.
• שומן חד בלתי רווי (שמן זית, קנולה אבוקדו וכדומה) מקטין את התגובה הדלקתית.
• סוכרים ופחמימות בעלות מדד גליקמי גבוה (קמח ואורז לבן, תפו"א וכדומה), מגבירים את עוצמת הדלקת.
• פחמימות מורכבות בעלי מדד גליקמי נמוך (חיטה מלאה, גריסים, קטניות וכו') מקטינים את התגובה הדלקתית.
• מזונות העשירים בפיטוכימיקלים, במיוחד ירקות, מורידים את התגובה הדלקתית. וזאת כנראה עקב ההשפעות המיוחדות של פיטוכימיקלים וכן עקב תכולה גבוהה של אנטיאוקסידנטים, הנלחמים ברדיקלים החופשיים המופרשים בתהליך הדלקתי. רצוי לבחור ירקות מכל הצבעים: ירוקים, סגולים, אדומים, כתומים, צהובים. ככל שהצבע אינטנסיבי יותר, כך ההשפעה מורגשת יותר.
• שמן דגים אומגה 3 מוריד את רמות ה-CRP. כדאי לצרוך 3 פעמים בשבוע דגי ים צפוני (כמו סלמון, טונה קפואה, מקרל וכדומה) או לצרוך כמוסות המכילות אומגה 3, וזאת רק בהתייעצות עם דיאטנית קלינית או רופא משום נטילת כמוסות של אומגה 3 עלולה להתנגש עם תרופות מסוימות, כמו קומדין ומדללי דם אחרים.
• וויטמין C מוריד את תהליך הדלקתי.
• חשוב מאוד לטפל בדלקות כרוניות, במיוחד בדלקות בחניכיים ובבעיות שיניים, שרבים מאתנו מזניחים ולא מתייחסים עליהן ברצינות הראויה.

אז מה הם ההמלצות לתזונה שמורידה את הדלקת ומקטינה סיכון למחלות לב?

עקרונות הדיאטה ללב בריא (דיאטת הלחם):

• לרדת במשקל.
• לאכול כל 3-4 שעות (גם אם לא רעבים) ארוחות קטנות שמבוססות על פחמימות מורכבות, כמו סנדוויצ'ים מלחם מחיטה מלאה, פסטה, אורז בסמטי או מלא, גריסים או קטניות.
• לאכול 3-4 פעמים בשבוע סוגי בשר רזה (עוף, הודו, פילה או סינטה של בקר) או דגים או מאכלי ים, בתוספת ירקות בלבד.
• לשתות 8-12 כוסות נוזלים ביום - מים, סודה, משקאות דייאט, תה וקפה ללא סוכר.
• לאכול ירקות ללא הגבלת כמות, בכל צורת ההכנה.
• לצמצם אכילת פירות ל-1-2 ביום, ללא שתיית מיצי פירות.
• לאכול 3-5 ביצים בשבוע בכל צורת ההכנה (גם למי שסובל מרמות  מוגברות של כולסטרול).
• לצרוך 2-3 כפות שמן זית או קנולה כל יום - בסלט, טיגון ובישול.
• להשתמש בתוספי מזון: מולטי וויטמינים וסידן עם ויטמין D.
• מי שלא אוכל דגים ולא מקבל תרופות שדילול הדם, יכול להוסיף 1-2 כמוסות של שמן אומגה 3.
• לישון 7 שעות בממוצע.
• לקיים פעילות גופנית מתונה: הליכה, עליה וירידה במדרגות, עבודות בית וגינה, ריקודים, וכדומה.