"הפרעות אכילה יתחילו בדרך כלל בגיל ההתבגרות ויופיעו אצל 1% עד 2% בקרב המתבגרים. הן מתחלקות לכמה סוגים עיקריים, כאשר המוכרת יותר היא אנורקסיה נרבוזה שמתבטאת בצמצום של אכילה, פחד לא הגיוני מאוכל וחשש מעלייה במשקל. ההורה יכול לראות שינויים בדפוסי אכילה, כמו דילוג על ארוחות, כריכים מבית הספר שחוזר בשלמותם, עיסוק מוגזם בדימוי גוף, פעילות גופנית מוגברת והקאות. בהפרעות אכילה חשוב לזהות את הסימנים מוקדם, הבעיה שבמקרים רבים כשהסימנים האלה מגיעים קיימת כבר הפרעת אכילה פעילה על כל המשמעויות שלה, ואז נראה כבר ירידה במשקל. 

לאנורקסיה נרבוזה בשלבים הקשים שלה יש השלכות גופניות כמו דופק נמוך, שינויים בלחץ דם, שינויים בגוון העור, נשירת שיער ופגיעות רב מערכתיות אחרות. בדיקות הדם, אגב, יכולות להיות תקינות עד לשלבים מאוחרים של המחלה, אז נראה דיכוי של מח עצם, הפרעה בתפקודי כבד, עלייה בשומני דם באופן פרדוקסלי, הפסקת המחזור או אי התחלה שלו וכד'.

"זה כבר לא נכון. בשנת 2023, כשאנחנו מדברים על אנורקסיה, הדימוי הזה לא תמיד נכון. היום רוב הילדים נמצאים מעל אחוזון חמישים במשקל ואם ניקח נער או נערה שהיו באחוזון bmi מעל 95% וירדו אפילו 20% מהמשקל שלהם, אז יכולה להיות אנורקסיה במשקל תקין ואפילו גבוה. זאת אומרת שהמשקל עצמו לא משחק היום תפקיד באנורקסיה".

"חשוב לראות כמה מהר התרחשה הירידה במשקל ואיזה אחוז במשקל ירד, זה מאוד חשוב כדי להבין את הפרעת האכילה"

יש הפרעת אכילה נוספת – בולימיה, שקורות בדרך כלל בשלבים היותר מאוחרים של גיל ההתבגרות ומאופיינת בהתקפי אכילה בלתי נשלטים ופעולה מפצה כמו הקאה או פעילות ספורט אובססיבית. כאן ההורים יכולים לזהות את שביל קליפות התפוזים של הילד שלהם - יהיה ריח של הקאה בשירותים, ייעלמו כמויות לא הגיוניות של אוכל מהבית, יימצאו עטיפות של חטיפים מוחבאים וכד'. זאת הפרעת אכילה שמגיעה במקרים רבים עם תחלואת נפש כמו דיכאון או חרדה. הבולימיה יכולה להיות פאזה שנייה של אנורקסיה שהתחילה בגיל מוקדם יותר או שהיא מתייצגת בפני עצמה.

"לא. אבל פה המשקל תקין ולכן היא יכולה להיות יותר ארוכה, אפשר למשוך חיים שלמים עם המחלה הזאת. הפגיעה של בולימיה פחותה ביחס לאנורקסיה, למרות שיש פגיעה באמייל של השיניים, בבלוטות הרוק, יתכנו דימומים ברשתית, פגיעה בוושט ועוד. זאת הפרעה פחות גלויה לעין. כשמדברים על התקף של בולימיה הוא יכול להגיע לאכילה של כמויות מזון גדולות כמו אכילה של חבילת גלידה שלמה, כמה חלות יחד – כמויות גדולות בפרק זמן קצר.

ההפרעה השלישית היא ARFID - Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder. המשמעות היא אכילה שמצמצמת בסוגי האוכל, לאו דווקא בכמויות, אבל היא יכולה להשפיע מאוד על הצמיחה וההתפתחות. כולם מכירים את הילד שאוכל רק לחם עם שוקולד או זאת שאוכלת רק שניצל עם צ'יפס. זאת הפרעת אכילה שתבוא לידי ביטוי בדרך ככל בגיל ההתבגרות. לילדים צעירים תהיה הרבה פעמים אכילה בררנית, שמתאימה לגיל, אבל כשזה מגיע לגיל ההתבגרות, אז מתנסים בסוגי מזונות, יוצאים יחד לאכול פיצה כאכילה חברתית והצרכים המטבוליים משתנים - זה כבר הופך להפרעה. אם זה ילד שאוכל אכילה בררנית, אבל מקבל תמיכה של ויטמינים ותוספי מזון מבחוץ וההורים ערניים לזה זה יכול להסתדר, אבל אז החלק החברתי יבוא לידי ביטוי.

"אם הילד לא התגבר על זה בגיל ההתבגרות אז יש בעיה. זה אופייני, אגב, לילדים על הספקטרום האוטיסטי, ילדים חרדתיים וילדים עם רגישות חושית". 

"באנורקסיה נרבוזה ובולימיה – בנות יחלו יותר מבנים, למרות שבשנים האחרונות אנחנו רואים יותר בנים שחולים, במיוחד באנורקסיה לא טיפוסית – ירידה ממשקל מאוד גבוה לתקין. מדובר במקרים שקל לפספס - היורדים במשקל יקבלו מסרים טובים ומפרגניפ מהסביבה ולפעמים קשה להבין שמדובר במחלה. אצל בנים העיסוק במזון פחות אופייני, ויתחלף בעיסוק רב בספורט, מה שמקשה על האבחון".

"מחקרים מראים שבכל העולם יש עלייה בהפרעות אכילה אצל בני נוער בעקבות הקורונה. יש לזה הרבה מאוד הסברים, אחד מהם הוא העיסוק במראה גוף ובתזונה בתקופת הסגרים ברשתות החברתיות. הרבה מתבגרים גם פיתחו חרדה חברתית בתקופת הקורונה, ילד שהיה אמור להיכנס לחטיבת הביניים וישב בבית לא פיתח את ההרגלים החברתיים של גיל ההתבגרות ולעיתים פיתח חרדה חברתית שבמקרים רבים הובילה להפרעות אכילה. הקורונה שינתה את התמונה בצורה דרמטית והמרפאות באי ספיקה ועמוסות מאוד".

"כן. אנשים מאוד חוששים מהמחלה ומגיעים לפעמים חסרי תקווה מתוך איזה מסר שלא ניתן לטפל במחלה. אנחנו שמחים שהנושא עולה לדיון בציבור בעקבות סלב שחלו במחלה, אבל במקרים רבים זה צובע את המחלה בצבע מאוד פסימי. הסטטיסטיקה מדברת על שליש שמגיעים להחלמה מלאה, שליש שמגיעים לדרגת ביניים ושליש שממשיכים למחלה כרונית. אצלנו במרפאה התחושה היא ששיעורי ההחלמה גבוהים אף יותר".

"אפשר לחיות שנים רבות עם הפרעות אכילה, עם זאת אנורקסיה מופיעה בספרים לרפואת ילדים ובספרי הפסיכיאטריה כסיבת המוות מספר 1 מתוך המחלות הפסיכיאטריות. שיעורי התמותה הגבוהים תלויים גם בחלקים הגופניים של המחלה – פשוט למות מרעב, מסיבוכים לבבים, מהפרעות במלחים ודברים מהסוג הזה וכן בשל אובדנות ותחושה שאין עתיד עם המחלה וקשה להחלים ממנה". 

"חוסר בהורמונים, פגיעה קשה ובלתי הפיכה במסת העצם. כל מה שקשור לפוריות הפיך לחלוטין".

"בעבר הייתה הרבה אשמה שהופנתה להורים, מה שהקשה על ההחלמה. היום ברור שאין מקום לאשמה לא בהבנה של המחלה ולא בטיפול בה. לעומת זאת, חשוב להבין שזאת הפרעה של כל המשפחה. המטופל הוא הנציג של המשפחה במחלה, אבל המחלה היא משפחתית והיא יושבת על הדינמיקה המשפחתית וההרגלים המשפחתיים. הטיפול צריך להיות בכל המשפחה. הטיפול המשפחתי הוא הבסיס לכל הטיפול fbt - family based therapy".

"הטיפול מתחלק בכמה רמות, בהתאם לחומרת המחלה. במחלה קלה מתחילים בטיפול מרפאתי שמתחיל במעקב רפואי, אבחון פסיכיאטרי, דיאטנית, פסיכותרפיסט וטיפול משפחתי. אפשר גם ללכת לטיפול רגשי וללכת לדיאטנית של הקהילה. בשלב הבא עוברים למרפאות ייעודיות להפרעות אכילה ובמידה שלא מסתדרים – עוברים למסגרות של אשפוז יום או מלא. את אותם השלבים שעוברים במידה ויש התדרדרות עוברים ביציאה מזה – לא יוצאים ישירות לקהילה לתפקד, אלא בהדרגה ובתהליך ארוך. בכל מקרה יש חשיבות גבוהה בצוות מטפלים עם תקשורת טובה ביניהם ולא מטפל יחיד.