קשיים חברתיים ודרכי התמודדות

עם תחילת מסגרת חינוכית חדשה, או מעת לעת, עולות בקרב רבים מההורים שאלות לגבי התפקוד החברתי של ילדם והקשר עם בני גילו. שאלות כמו "הוא משחק תמיד לבד", "למה הוא לא מוזמן/ת לשחק עם חברים אחר הצהריים", "למה הוא מעדיף לבלות מול המחשב ופחות יוזם קשר עם חברים" והאם מדובר בביישנות של הילד? בחוסר ביטחון? חרדה חברתית? חוסר הבנה של אחרים? אולי אוטיזם? אולי קושי אחר בתחום הרגשי שאינו מאפשר לילד או לילדה ליצור קשרים חברתיים עם בני/בנות גילו? על התהיות והשאלות האלו שמעסיקות אותנו לא אחת משיבה ד"ר יעל לייטנר מנהלת היחידה להתפתחות הילד, בבית החולים "דנה-דואק" לילדים.

מהם קשיים חברתיים ומהם הגורמים להם?

קושי חברתי מתבטא ביכולת לקוייה ליצור תקשורת ראשונית עם בני קבוצת הגיל (או עם אחרים באופן כללי), ובקושי לשמר את הקשר חברתי לאורך זמן.
קשיים חברתיים עלולים לנבוע ממספר רב של גורמים:
עיכובים התפתחותיים: המשפיעים על היכולת ליצירת קשרים חברתיים בקרב ילדים החל מקושי שפתי (הבנה והפקת שפה, גמגום, הפרעה בשטף הדיבור ועוד), דרך קשייים מוטריים וסרבול המפריעים בהשתתפות במשחקי חצר או משחקים ספורטיביים, קשיי התמצאות במרחב וכלה בחוסר וויסות חושי (שזו רגישות תחושתית למגע גופני, רעשים, ריחות..).

מחלות כרוניות מסוגים שונים: בעיקר מחלות הפוגעות ביכולת התיפקוד המוטורי והשפתי, לדוגמה: שיתוק מוחין, מחלות שריר, תסמונות גנטיות המיוצגות בהופעה חיצונית שונה, מגבלות בשמיעה או בראייה, עלולים לגרום לילד הסובל מהם להימנע מיצירת קשר חברתי ראשוני, או מיצירת קשרים חברתיים משניים, כלומר לאחר שחוו דחייה ע"י הילדים ה"בריאים".
קשיי קשב וריכוז: ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז, מאופיינים לעיתים בהתנהגות אימפולסיבית המעוררת רגשות שליליים וכעס של הסביבה. יש להם קושי לווסת את התנועתיות שלהם והם לעיתים קרובות מתישים את סביבתם.גם הקושי הבסיסי בקשב ובריכוז עלולים לפגום ביכולת לקיים דו-שיח עם ילדים אחרים, ובהפניית תשומת לב לזולת. מחקרים מראים שילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז עלולים גם לטעות בקריאת "רמזים" חברתיים ובהבנה של  האחר או השונה.
ליקויי למידה שונים: מחקרים מראים כי ילדים עם לקויי למידה מתקשים יותר ברכישת חברים ומבלים זמן רב יותר משעות הפנאי לבדם.
חוסרים ב"מודל המשפחתי": בעייתיות או חסר בהתנהגויות חברתיות תואמות אצל ההורים עלולים לפגום ביכולתו של הילד ללמוד מיומנויות חברתיות מתוך חיקוי של ההורים.
שונות חברתית או תרבותית: שונות זו יכולה להתבטא בתובנות שונות לגבי התנהגות חברתית נאותה ולייצר "ריחוק" בתקשורת עם בני הגיל מקבוצה תרבותית אחרת.
מצבי מעבר או משברים רגשיים: גירושין, פטירת קרוב משפחה, מעבר דירה או בית ספר- עלולים לפגום ביכולת להתפנות ליצירת קשרים חברתיים או שמירה על קשרים קיימים.
הפרעות חרדה: ילדים הסובלים מחרדה או ביישנות קיצונית, עלולים לגלות גם "חרדה חברתית"- כלומר: חשש ראשוני מיצירת קשר חברתי  בכלל, ועם בני גילם בפרט, ולכן  הם נמנעים ממצבים בהם  ידרשו ליצירת קשר כזה. לדוגמה: ילדים כאלו יבקשו לא להשתתף בחגיגות בבית הספר, או ימנעו מיציאה לטיול השנתי.

מהן "הנורות האדומות" המעידות על קשיים חברתיים ורגשיים?

חשוב שהורים, בני משפחה וצוותים חינוכיים הנמצאים בקשר שוטף וישיר עם הילד יהיו ערים להופעת התסמינים הבאים:

• היסטוריה מתמשכת של קשיים חברתיים, מגיל הגן דרך השנים בבית הספר, לדוגמה: ילדים שחוו קשיים חברתיים מתחילת דרכם בגן, חרם חברתי, הצקות תכופות או עימותים חברתיים חוזרים. בדידות מתמשכת בעיקר בשעות הפנאי, שאינה מלווה ביוזמה או הבעת צורך במפגשים חברתיים, הזמנת חברים או משחק משותף עם ילדים בסביבה. ("הוא רק מול המחשב או הטלויזיה..")
• התנהגויות חברתיות "חריגות" או "משונות"- הערות פוגעות, קשר עין לא תקין, התנהגות לא תואמת למצב החברתי, קושי בניהול שיחה או הבעת רגשות.
• ילדים הנראים כ"נסחפים" לעיתים קרובות אחרי קבוצה חברתית שלילית, או מעורבים במעשים שליליים כגון "סחיבה" מחנויות, עישון, אלכוהול, השחתת רכוש, או ילדים הנמנעים מהובלה חברתית והבעת דעתם- ונוטים לחיקוי או ציות לאחרים.
• חרדה המתבטאת בהימנעות ממפגשים חברתיים (ואפילו משפחתיים), והבעה מילולית של דאגה ומתח לפני מפגשים חברתיים.
• קשיי התנהגות מתמשכים: התנהגות מרדנית, קושי לקבל גבולות ומשמעת, קושי להתחשב באחר. שתלטנות, חוסר רגישות לזולת, ונטייה להתנהגויות תוקפניות ורגזניות כלפי אחרים.
• קושי בעצמאות: ילדים תלותיים שאינם מפתחים עצמאות בתפקוד היום יומי.
• ביישנות קיצונית וחוסר ביטחון עצמי.
• סימנים של עצב או דיכאון: חוסר תיאבון, קשיי שינה, התבודדות.
• אחים לילדים עם הפרעות תקשורת או התפתחות.מה החשיבות של אבחון מוקדם והאם כל קושי חברתי הופך לבעיה רפואית?

מה החשיבות של אבחון מוקדם והאם כל קושי חברתי הופך לבעיה רפואית?

איבחון ואיפיון מוקדם של בעיה בתיפקוד חברתי ושל הגורם לה מאפשרים התאמת טיפול נכון, והדרכה להורים. ככל שהקושי בתחום החברתי מטופל בגיל צעיר יותר- הסיכוי להביא להטבה ושיפור משמעותית  גדולה יותר. רק בחלק קטן מהמקרים מקור הקושי החברתי הוא בבעיה רפואית (כגון הפרעה בספקטרום האוטיסטי, הפרעת קשב, או לקות התפתחותית), אך חשוב לבדוק קיומה של בעייה רפואית כדי לאפשר טיפול מלא ונכון.

מהו הטיפול המוצע לילדים עם קשיים חברתיים?

הטיפול בילדים הסובלים מקשיים חברתיים קשור לאיבחון ואיפיון מקור הקושי. במרכז "מראות" שביחידה להתפתחות הילד מציעים, בהתאם לתוצאות האיבחון, טיפולים קבוצתיים לשיפור מיומנות התיפקוד החברתי. הילד ישובץ לקבוצה המתאימה ביותר לצרכיו, ובמסגרת הקבוצה, בהדרכה וליווי של אנשי מקצוע, ילמד לשפר את יכולותיו החברתיות והתקשורתיות  ולהבין מדוע הוא מתקשה בכך.
כמו כן, מרכז "מראות" מציע ליווי והדרכה של הורים, באשר לשיפור תיפקודו החברתי של הילד במסגרת הבית והמשפחה. במקרי הצורך, ערוך הצוות גם לתת הדרכה ויעוץ לצוות החינוכי בבית הספר, ולקדם ולשפר את הגישה לילד ותפקודו בקרב  בני גילו. 
מידע נוסף על פעילות מרכז "מראות", בטלפון: 03-6972516.