סרטן בילדים היא מחלה נדירה לעומת אוכלוסיית המבוגרים. רק 1% מחולי הסרטן יהיו  ילדים וכל השאר יהיו מבוגרים. בישראל מאובחנים כ-450 מקרי סרטן חדשים בשנה בילדים, והם מטופלים בששה מרכזי טיפול בישראל, כאשר המרכז שלנו באיכילוב הוא אחד מהם. הנתון המעודד הוא שניתן היום לרפא 80% מהילדים, ובמחלות דם מסוימות אפילו מעל 90% מהילדים. אם בשנות השישים כמעט כל הילדים שלקו בלוקמיה נפטרו – היום המצב שונה לחלוטין והרבה הרבה יותר מעודד.

יש היום באונקולוגיה תחום שלם שנקרא רפואת מתבגרים. זהו תחום שחוקרים ועוסקים בו רבות בארץ ובעולם. לכאורה אנחנו מטפלים בילדים עד גיל 18, אבל לנער ונערה בני 16 וגם לבני 19 יש את אותן מחלות והן נדרשים לאותם טיפולים. לכן עדיף לבן או בת 18 ויום להיות מטופלים אצלנו ולא לעבור לאונקולוגית מבוגרים ששם יפגשו מטופלים מבוגרים הרבה יותר".

"בהחלט לא. בגלל הנושא הזה נוצרה בעולם רפואה שנקראת AYA – Adolescent Young Adult  - לכאן נכנסת קבוצת הילדים מעל גיל 16 עם התאמה של הטיפולים הנכונים והמדויקים לגיל זה".

"הטיפול בילדים תמיד יהיה יותר אגרסיבי ונוקשה. הכימותרפיה שאפשר לתת לצעיר או צעירה שכל המערכות שלהם תקינות - לב, ראות, כבד - אינטנסיבית מזאת שניתן לתת לגבר בן 70 למשל. לכן היום מעלים את טווח הגילאים ומטפלים במתבגרים שעברו את גיל 18 בפרוטוקולים של ילדים עם הצלחה טובה מאוד. זה הוכח מחקרית חד משמעית בסרטן הדם וגם בסרטנים נוספים".

"הטיפול אינטנסיבי ובזמן. אומרים שעבור אונקולוגים של ילדים הפרוטוקול הוא כמו דת – לא זזים ממנו מילימטר. אצל מבוגרים יש מצבים מורכבים יותר, למשל, אם שלא הייתה בבית חודש ולא ראתה את ילדיה, תלחץ להשתחרר הביתה וקרוב לוודאי שיתחשבו במצבה. זה לא קיים בילדים. ההקפדה על המינונים והזמנים הוכחה כמאוד חשובה. אנחנו פחות נוטים לרווח בין טיפולים ולהוריד מינונים. זה נושא שמדובר בפרסומים רבים בכל העולם".

"כן יש אצלנו הרבה חיילים במחלקה. זה המרכז הכי גדול בארץ לגידולי עצם ורקמה רכה (סרקומה), כאשר המחלה הכי שכיחה ביניהם היא אוסטאוסרקומה – גידול ראשוני של העצם שמופיע בתקופות של גדילה מואצת בגיל ההתבגרות. מאושפזים במחלקה  גם תינוקות עם מחלות ממאירות שאופיינית לתינוקות, וגם בני נוער בני 20. יש פה התייחסות לשעות הפנאי שלהם ולרווחה הרגשית שלהם. כל ההתייחסות האישית שיש לנו למטופלים עושה את חווית האשפוז אחרת. 

"בגיל ההתבגרות בני נוער יכולים לחלות גם בלימפומה ע"ש הודג'קין (סרטן בלוטות) וכן בלוקמיה (סרטן דם). החבורה הזאת של ה-AYA הם קבוצה של מטופלים שיש לה מקום חשוב אצלנו במחלקה ואנחנו משקיעים בהם הרבה".

"יש פה ממש כיתה עם מחנכת שנמצאת בקשר עם המחנכת של התלמידים בבית הספר ומקבלת את תכנית הלימודים. המשימה שלנו היא לוודא שאין ילד שיישאר כיתה כי הפסיד לימודים. המטופל יחזור לכיתה שלו בדיוק לאותה שורה בספר של שאר החברים. בהתאם לגיל, חלק מהמתבגרים אף נבחנים בבחינות הבגרות ובמקביל ממשיכים את הטיפול הכימותרפי. אנחנו מאמינים שהחיבור לבית הספר הינו  תהליך חשוב שמשדר  נורמליות והבראה. בדרך זו הילדים  מתחברים לצד הבריא שלהם ורובם מגיבים לזה נהדר".

"בהחלט. בתחילה לביקורות תכופות ובהמשך למרפאת מחלימים שם הם עוברים ביקורות סדירות, בדיקות סקר של גדילה, לב, ריאות וכד' כדי לראות שכול המערכות מתפקדות בצורה תקינה למרות  הטיפולים הכימותרפיים שניתנו. אם יש תופעת לוואי כלשהי כדאי לטפל כשהיא בתחילתה כמובן".

"אנחנו תמיד מתעודדים מההצלחות. יש ילדים שטופלו אצלי שיש להם כבר ילדים. יש גם מקרים קשים והתמודדות שלי היא בכך שאני יודעת שאני עושה את המקסימום עבור הילדים החולים והמשפחות".

"חשוב להגיד שמחלות מממאירות אצל ילדים הן בדרך כלל אגרסיביות ולכן נדיר שילד יסתובב עם תלונות זמן ממושך ולבסוף יתגלה שמדובר בסרטן. למשל, לוקמיה שהיא הממאירות השכיחה ביותר בילדות, זאת מחלה שקשה לפספס. בעת האבחנה בדרך כלל נגלה שהילד היה חולה עד ששה שבועות לפני האבחנה. הילד או הילדה יראו פחות טוב, יהיו חיוורים ועם פחות תיאבון, עייפים יותר וחלושים. יכולים להופיע סימנים על העור של דימום, בלוטות הלימפה עלולות להיות מוגדלות ובאופן כללי הילד או הילדה לא יראו כתמול שלשום".

"ספירת דם פשוטה".

"בגידולי עצם יכולים להיות כאבים, נפיחות של יד או רגל, יכולה להיות צליעה, תלוי במיקום של הגידול. אם מדובר בגידול במוח יכולות להיות תופעות לואי של בחילות והקאות וכאבי ראש".

"לכל מחלה יש את פרוטוקול הטיפול שלה. אנחנו מטפלים על פי פרוטוקולים בינלאומיים, בגלל שמדובר במחלות נדירות חשוב להיעזר בידע שנצבר בעולם. לכל ממאירות יש את הכימותרפיה ו/או הקרינה שעוזרת לה".   

"מדובר בטיפול אינטנסיבי של כמה חודשים עם אשפוזים חוזרים למתן כימותרפיה ואשפוזים לסיבוכי טיפול. בין האשפוזים הילד חוזר לביתו".

"הייתי אומרת שמה שמיוחד במחלקה שלנו הוא הקשר האישי של הרופא המטפל עם המטופל. כל רופא מכיר היטב את הילדים שהוא מטפל בהם באופן אישי, אותם ואת משפחתם. היתרון הוא שהילד ומשפחתו מחוברים לרופא אחד שמכיר אותם ועוקב אחריהם. 

גם כשהילד מגיע למרפאה, אותו רופא שאבחן אותו מלכתחילה יטפל בו. זאת עבודת נמלים לתכנן תכנית עבודה שתאפשר זאת – אבל אנחנו לא מוותרים. אי אפשר לתאר במילים את הקשר שנוצר בין הרופא למשפחה. קשר שנותן ביטחון ומהווה ערך מוסף נהדר. למשפחה יש כתובת שאפשר לפנות אליה בכל שעה. רובנו אף נותנים למטופלים את הניידים הפרטיים שלנו. רוב המשפחות אגב מכבדות את זה ויתקשרו רק במקרים דחופים".