דה-קונדישנינג בקשישים

במאה העשרים חל מהפך בתחום הדמוגרפי העולמי. תוחלת החיים עלתה מ-50 שנה בתחילת המאה, ל-80 שנה בסופה. לשם השוואה, העלייה בתוחלת החיים ב-1000 השנים שקדמו לכך, עלתה רק ב-20 שנה. כלומר – במהלך 900 שנה, תוחלת החיים עלתה בפחות שנים מאשר בתוך מאה שנות המאה העשרים. הדבר הושג, למרבה הפלא, דווקא בשל הירידה בתמותת תינוקות – מצב שהביא לכך שהרבה יותר אנשים מגיעים לגיל הזיקנה. גם הישגי הרפואה המודרנית הביאו לכך שניתן לחיות עם המחלות לאורך שנים ארוכות יותר, וכפועל יוצא מזה אוכלוסית העולם מזדקנת וכיום 10% ממנה משתייכים ל"גיל הזהב", כאשר הצפי הוא לאחוזים גבוהים יותר בעתיד. 
כבר היום, בארצות המפותחות באירופה, אנו עדים לאחוז פנסיונרים המגיע עד לכדי 15%-18% מקרב האוכלוסיה, מתוכם שיעור גבוה של קשישים מאוד, בגיל 85 ומעלה. הקשישים של היום הם לא הקשישים של פעם – רובם פעילים, לומדים, מבלים ומהווים כוח קניה משמעותי.
עם זאת, אוכלוסית הקשישים סובלת ממה שמכונה "אייג'יזם" (Agism), שפירושו יחוס כל תופעה או תלונה לגיל המבוגר, מבלי לחפש את הסיבה הפיזיולוגית שגרמה לכך, כמו לדוגמה: כאבי פרקים, חוסר תפקוד, ירידה בזיכרון ועוד. רוב המחלות והמצבים בגיל הזיקנה הינם כרוניים ולכן הטיפול בהם ממושך, תומך ובדר"כ אינו מרפא. הקשיש לומד לחיות עם המחלה, וכל שאיפתו הינה להישאר עצמאי ובלתי-תלוי. יצוין, כי אוכלוסית הקשישים בדר"כ איננה חוששת מהמוות עצמו, אלא יותר מלהפוך נטל על הסביבה או הילדים. המצבים העיקריים המביאים לתלות זו הינם ירידה קוגניטיבית (ובעיקר מחלת אלצהיימר), אירועים מוחיים, מחלת פרקינסון ודיכאון. מצב נוסף העלול לגרום לקשיש להפוך לתלותי הוא הדה-קונדישנינג: מושג חדש בתחום הרפואה הגריאטרית, אשר אין לו עדיין תרגום לעברית ופירושו שינויים החלים במערכות הגוף כתוצאה משכיבה ממושכת או מתקופה ארוכה של אי-פעילות. מה שמייחד מצב זה, שהוא מצב הפיך, הניתן לטיפול ע"י הפעלה אינטנסיבית.