"כשמדברים על שמיעה מתחילים מהינקות, וכאן בבית החולים, תפקידנו לאתר לקות שמיעה – הלקות המולדת השכיחה ביותר מבין הלקויות. כל תינוק נבדק בבית החולים לאחר הלידה בבדיקת סינון ראשונית. מי שלא נבדק או שנכשל בבדיקה יגיע אלינו למכון השמיעה בבית החולים לעבור שוב את הבדיקה, ואם הוא לא עבר את הבדיקה הנוספת הוא מוזמן לבדיקה דיאגנוסטית.

היום ברור שילדים שמאובחנים ומתחילים שיקום בחודשים הראשונים של חייהם התוצאות שלהם מבחינת ההשתלבות בחברה טובים לאין ערוך מילדים שמשוקמים בגילאים מתקדמים יותר.

היעד הבינלאומי נקרא: 

השלמת סינון עד גיל חודש, השלמת אבחון שמיעתי עד גיל 3 חודשים והתחלת שיקום שמיעה עד גיל שישה חודשים, אם יש בעיה. אם יש לקות שמיעה הילד מופנה לשיקום במוסדות כמו מיח"א או דומים, מוסדות שנותנים מעטפת שיקומית טובה הכוללת קלינאיות תקשורת, אודיולוגיות, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, וצוות חינוכי טיפולי של גננות וסייעות חינוך מיוחד. אם לקות השמיעה קלה עד בינונית ניתן לעזור עם מכשירי שמיעה, אך אם לקות השמיעה חמורה יותר ומכשירי השמיעה לא צפויים לתת תועלת מספקת, אז במקביל להפניה למוסד השיקומי אנחנו מתחילים מיד בבית החולים בתהליך לקראת שתל שבלול כך שניתן יהיה לבצע את ההשתלה לקראת גיל 8 או 9 חודשים ומשם יתחיל המסע השמיעתי שלהם - לאחר ההשתלה, התינוק צריך ללמוד לשמוע עם השתל – ללמוד בהדרגה להתייחס לגירויים סביבו ואז ללמוד לייחס משמעות לצללים ולדיבור".

"מה שמשפיע על אורך המסע הוא אם יש או אין לקויות התפתחותיות נוספות שיכולות לעכב את התהליך הכללי. אם מדובר רק בלקות שמיעה והילד מאותר מוקדם ומשוקם מוקדם, התוצאות מדהימות. רובם ככולם של הילדים האלה משתלבים בחינוך הרגיל ומפתחים שפה ודיבור מתאימים לגיל". 

"ההתערבות הזאת צריכה להיעשות בגיל צעיר כי אז המוח מפתח את מסילות השמיעה וכשמפספסים את זה המוח כבר לא בשל לכך. יש מונח שנקרא 'גמישות מוחית תלוית גיל' – ככל שהילד גדל היכולת של המוח ללמוד דברים הולכת ופוחתת. לכן מומלץ לבצע את הניתוח עד גיל שנה, מכאן ואילך היעילות פוחתת, עד גיל 10 שאז התועלת ממש מוגבלת". 

"כן קורים מקרים כאלה של ילדים שלא עברו סינון ולא חזרו למעקבים והם מאותרים כשיש בעיות שפה ודיבור. הרכבת לא פוספסה כי עושים ניתוח שתל גם בגיל שנתיים, אבל התוצאות פחות טובות. בנוסף יש לזכור שבדיקת הסינון היא בסיסית ונכונה לרגע הלידה ויש גורמים נוספים שיכולים לגרום לבעיות שמיעה מאוחר יותר, צריך להיות ערניים לכך".

"יש אבני דרך התפתחותיות של ערנות ותפקוד שמיעתי (ראו טבלת התפתחות בנפרד). אם תינוק נבהל מרעשים חזקים בגיל חודשיים, נרגע למשמע קול האם וכד', וכמובן התפתחות השפה והדיבור לקראת גיל שנה – הופעת מלמול שדומה לשפה ואחר כך התפתחות של מילים ראשונות. בכל חשד לאיחור בהתפתחות שפה יש לפנות לרופא א.א.ג. ולבדיקת שמיעה".

"זה נכון, אבל לפעמים מפספסים. הרבה פעמים אנחנו מקיימים את האינטראקציה עם התינוק פנים אל פנים ועם הרבה ג'סטות – הילד תמיד יחייך ויגיב להורים כשהם מסתכלים עליו, גם אם הוא לא שומע טוב. לסיכום, בינקות התפקיד שלנו הוא לאתר את הילדים שנולדו עם לקות שמיעה או שנמצאים בסיכון לפתח לקות שמיעה בהמשך. יש לזכור שמגיל אפס עד גיל בית הספר, מספר הילדים עם לקות שמיעה מוכפל בגלל כל מיני גורמי סיכון ללקות שמיעה וחשוב להורים להיות ערניים". 

כמובן שבהמשך החיים יש את לקויות השמיעה שמתפתחות במהלך החיים. זה קשור במקרים רבים לחשיפה לרעש, אצלנו זה קורה הרבה בצבא. יש רעש פנאי (בעקבות שימוש באוזניות למשל) ויש את המשתנה של הגיל – שקשור לגנטיקה אבל גם לגורמים סביבתיים כמו עישון, 

ככל שתוחלת החיים עולה יש יותר ויותר אנשים עם לקות שמיעה. אותו השתל שעוזר לילדים בגיל צעיר, עוזר גם לאנשים שאיבדו את השמיעה במהלך החיים והגיעו לדרגת ירידה בשמיעה חמורה או עמוקה. הם מוזמנים לפה, אנחנו בודקים את היכולת שלהם להבין דיבור עם מכשירי השמיעה – ואם מסיקים שהמכשירים לא מסיעים להם מספיק אנחנו ממליצים על שתל שבלול. אחרי ניתוח השתל יש תהליך – המוח צריך ללמוד לפענח את הדיבור המועבר דרך השתל, נדרשת למידה ונדרשים אימוני שמיעה עם קלינאית תקשורת.

אלו יהיו בדרך כלל אנשים שיספרו לנו בשלב מאוחר יותר שהשתל שינה להם את החיים. היה לנו מקרה של מובטל שהתחיל לעבוד אחרי שהתחיל לשמוע עם השתל, מקרה אחר של אישה שעבדה כמבשלת בגן ילדים, תפקיד שהתאים לה כנראה כשלא שמעה, ואחרי ניתוח השתל פתחה חברה מצליחה לייעוץ חינוכי לגננות ולהורים. השתל נכנס לסל הבריאות ובאמת מאפשר לכולם ליהנות ממנו. 

האמצעי השני לירידות הקלות עד הבינונית חמורה הם מכשירי שמיעה. כשליש מהאנשים המבוגרים (נניח מגיל 75) יצטרכו מכשיר שמיעה. כשיש ירידה קלה בשמיעה האנשים יתלוננו שאנשים אחרים מדברים מהר. הם לא יתלוננו שהם לא שומעים, אלא  על קושי בתפיסת דיבור בסביבות מאתגרות. "את כולם אני מבין מלבד את אשתי" – אין קלינאי תקשורת שלא ישמע את המשפט הזה פעמיים ביום. קולות של נשים הם בתדרים גבוהים והירידה בשמיעה עם הגיל מתחילה בתדרים האלה בדרך כלל.

כבר בירידה קלה בשמיעה אפשר להיעזר במכשירי שמיעה ולשפר את איכות החיים, גם פה יש מימון של קופות החולים וכדאי לבדוק את העניין. 

"כן, וחבל. ממשקפיים אף אחד לא נרתע או מתבייש, אז גם מכשירי שמיעה צריכים 'לצאת מהארון' בעניין הזה. יש היום מכשירים קטנטנים, יש יותר גדולים ויש מכשירים מאחורי האוזן, יש מכשירים נטענים, החיים היום הרבה יותר קלים מבעבר למי שרוצה לשפר את השמיעה שלו. ככל שדוחים את זה יותר קשה להסתגל. עם הגיל יותר קשה להסתגל לשינויים ואז האפקט המתקבל יהיה פחות טוב".

"יש מחקרים שמראים שירידה בשמיעה שאינה משוקמת משפיעה על התפקוד הקוגניטיבי, על מידת מעורבות חברתית וכד'. אנשים הולכים ומסתגרים. הם, למשל, יושבים בארוחה עם נכדים ולא שומעים אז הם נסוגים. אנשים שמשוקמים הם יותר פעילים חברתית וקוגניטיבית".

"ראשית נדרשת הפניית רופא א.א.ג. לבדיקת שמיעה. לאחר בדיקת השמיעה, תהליך ההתאמה מתבצע במכונים שונים ברחבי הארץ. ניתן לרכוש את המכשירים במימון פרטי או דרך קופות החולים, אך בכל מקרה, תהליך ההתאמה חייב להיעשות על ידי קלינאי תקשורת שיגדיר איזה מכשיר נדרש לפי סוג וחומרת ירידת השמיעה שקיימת ולפעמים נדרשת גם התאמה ליכולת המוטורית של המטופל. לאדם מאוד מבוגר, למשל, לא נמליץ על מכשיר עם חלקים מאוד קטנים שקשה לתפעל. 

חשוב גם לבקש מהמכון תקופת ניסיון, ממש כדאי להתעקש על זה. ובמהלך התקופה לחזור למכון אם יש צורך בכיוון / החלפת המכשיר".