תוכן עניינים

מאת: ד"ר יעל פארן, מנהלת המרפאה למחלות טרופיות ורפואת מטיילים במרכז הרפואי תל אביב ופרופ' יואל דונחין

 

ד', מטיילת ישראלית, יצאה למסע ארוך סביב יבשת אפריקה. כטיילת ממושמעת, טרם צאתה קיבלה חיסונים בהתאם לנדרש וגם לקחה עמה כמה תרופות שאתרי מטיילים ממליצים עליהן. בשהותה שם שתתה מים רק מבקבוקי פלסטיק סגורים ולא ממקורות מים בלתי ידועים, ואף לא התרחצה במקומות המועדים לסיכון.

באחד מימי מסעה, באוגנדה, הבחינה בשלפוחית על בוהן רגלה הימנית. מקומיים שדיברה עמם והבחינו בכך צחקו בקול גדול ואמרו "ג'יגר, ג'יגר". ד' לא הבינה למה התכוונו. בשובה ארצה התפתח במרכז השלפוחית כתם שחור, וממנו החלו יוצאים מעין חלקיקים לבנים כדוריים, והבוהן החלה מגרדת. רופא המשפחה שאליו פנתה לא ידע מה מהות השלפוחית והכתם. ד' נקטה יוזמה, צילמה את רגלה בטלפון הסלולרי ושלחה את התמונה לרופאים המתמחים ב"רפואה גיאוגרפית". האבחנה לא איחרה לבוא, אותה אבחנה שהעניקו לה בקלות המקומיים באוגנדה, שכבר ראו אין-ספור מקרים כאלו בעבר - עקיצה שכמעט אינה מורגשת, של פרעושת החול (ג'יגר בשפת המקומיים). פרעושה זו מתנחלת בתוך עור הרגל כשראשה תקוע בפנים ועכוזה והרחם השחור שלה פונים החוצה. היא אוכלת דם וגדלה עד שהיא מטילה החוצה את הביצים שלה, כדי שימשיכו את השושלת. יש דרך פשוטה לשלות אותה מהעור ובכך מסתיים הטיפול. אם לא תישלה מהעור, היא עלולה לגרום לזיהומי עור ולזיהומים אחרים.

מחלות של אזור מסוים בעולם שיהיו מוכרות לכל רופא מקומי לא יהיו מוכרות לרופאים אחרים. רק באוגנדה עצמה לדוגמה, מתוארות בספרות הרפואית כ-100 מחלות זיהומיות שרובן לא מוכרות לרופא המשפחה בישראל, כגון מחלת השינה האפריקאית, מחלה זיהומית שמקורה בעקיצת זבוב הצה-צה.

sharal.jpg

על רפואה גיאוגרפית

רפואה גיאוגרפית (או בשמה המוכר יותר: רפואת מטיילים) אינה עוסקת רק בהתאמת חיסונים למטיילים. היא עוסקת גם בהכנות ובהדרכה לפני הטיול. ההדרכה כוללת התייחסות לאזור שאליו נוסעים. למשל, אדם שנוסע לטייל בהרים, יונחה כיצד לאבחן מחלת גבהים ולהימנע ממנה ואילו תרופות לקחת במקרה הצורך; טייל אחר יונחה כיצד להיזהר ממקווה מים הטומן בחובו טפילים. אך בכך ההדרכה לא מסתיימת. ישנן מרפאות שמלוות את המטיילים גם לאחר השיבה הביתה. שכן, מטיילים רבים סובלים מתופעות שמקורן אמנם בטיול אך הן מתפתחות מאוחר יותר, וסימניהן יכולים להופיע אפילו חודשים ושנים לאחר הטיול. רבים נוטים שלא לקשר למשל מחלת חום או פריחה מפושטת על העור לטיול שעשו.

מלריה למשל - כל שנה מתאשפזים בישראל חולים שנדבקו במלריה והיו אף מספר מקרי מוות בעקבותיה. זאת בעיקר בשל אי טיפול תרופתי מניעתי ואיחור באבחנה. לעתים קרובות המטיילים לא מציינים בפני הרופא שחזרו מטיול, ואז מאובחנים בזיהום נגיפי ונשלחים הביתה. רוב המקרים האלו היו יכולים להימנע אם המטופל היה מעדכן את הרופא על הטיול בשלב מוקדם או שהרופא היה שואל על שיבה מחו"ל.

כיום פועלות בארץ כמה מרפאות הנספחות למחלקה למחלות זיהומיות בבתי החולים, חשוב להיוועץ עם המרפאות הללו עם כל שינוי בתחושה הכללית במהלך הטיול ולאחריו, כדי למנוע התפתחות של תחלואה מכל סוג. דרך צלחה ורפואה שלמה
לפרטים נוספים - השר"ל - מרכז שירות למטייל במרכז הרפואי ת"א  - איכילוב

תפריט ניווט תחתון