בדיקת אולטרה סאונד היא אחת משיטות ההדמיה הוותיקות שקיימות. כבדיקה אבחנתית היא הוכנסה לראשונה באמצע המאה הקודמת, במה שהתחיל ממילוי של אמבטיה במים אליה נכנס המטופל ובשימוש במשגר סונר מסורבל שהסתובב בתוך המים סביב הנבדק. כמובן שהרזולוציה לא הייתה גבוהה אבל הצליחו לזהות את האיברים המוצקים. כ-70 שנה אחרי, הטכנולוגיה השתפרה פלאים, אבל הרעיון הבסיסי נשאר בעינו.

"מדובר בשימוש בגל על-קולי הנמצא בתדירות גבוהה מזו שבני אדם יכולים לשמוע (אבל עטלפים ודולפינים כן!). מכשיר האולטרה סאונד כולל מחשב מרכזי לעיבוד נתונים, צג ויחידת משדר הנקראת מתמר. המתמר הוא המכשיר שנוגע בגוף – הוא שולח  את גלי הקול ומקבל אותם  בחזרה בתור הד – הרבה יותר משוכלל מהאמבטיה של אז. ואם שאלתם את עצמכם על הג'ל הדביק בבדיקה, אז תפקידו הוא לשמש כחומר מתווך למעבר הגל אל רקמות הגוף (במקום המים באמבטיה). 
וככה זה עובד: המכשיר שולח גל ובכל מקום שהוא עובר קורה לו משהו – או שהוא עובר אותו ונבלע בו  או שהוא חוזר ממנו לאחר שינוי שעבר. ככל שהאיבר יותר נוזלי ככה יתקבל פחות הד חזרה כי הוא נבלע. ככל שהאיבר יותר מוצק יחזור יותר הד. התוצאה היא מעין מפה על צג המחשב של האזור הנסרק שכוללת גוונים שונים  של אפור/לבן/שחור שבעזרתם ניתן להבין את מרקם ומבנה האיבר. לדוגמה, נשלח גל לשלפוחית השתן שמכילה נוזל  צלול לגמרי שהוא שתן. הגל נבלע לחלוטין ולכן הסיגנל שיתקבל  הוא שחור כי לא חוזר  שום הד. אם נשלח גל והוא נתקל בעצם או אבן, שהיא דבר מוצק ביותר בגוף, יחזור בחזרה הד חזק שכמעט לא השתנה ועל הצג יראו  אות לבן בוהק . כך יודעים  שמסתכלים על משהו שמכיל סידן – במקרה הזה עצם או אבן . 

בין הספקטרום של הלבן של העצם לשחור של הנוזל יש מניפת גוונים עשירה שעין הבודק יודעת לשייך לכל רקמה או איבר. לדוגמא לאיברים כמו טחול, כבד או כליות, למשל, יש סיגנל מאוד אופייני של איברים רקמתיים  והם ייראו על הצג בגוון אפור בינוני אופייני".

"אם אני רגילה לראות בכבד את ההומוגניות האפרפרה של כבד תקין, אז כשמדובר בטיפות שומן יתווסף גוון לבן לתמונה. שומן, באינטראקציה שלו עם הגל, מחזיר יותר הד לעומת רקמת כבד רגילה".

"כל שיטת האבחון באמצעי דימות מבוססת על השוואה בין אזור תקין לאזור לא תקין, ולכן כשמסתכלים ב-US על רקמת כבד תקינה ורואים פתאום מוקד בצבע שונה – צריך להתמקד בו. פתאום נראה משהו לא תקין ושונה על רקע האנטומיה התקינה. בוחנים את הממצא ואת הצבע שלו בהשוואה למקום בו הוא 'מתארח'. בוחנים את המרקם שלו, את הגבולות שלו והאם יש או אין בתוכו כלי דם. לדוגמה, נניח שראינו חור שחור בתוך הכבד – ייתכן מאוד שזאת ציסטה נוזלית פשוטה, ממצא לא מדאיג שיש להרבה מאד אנשים, כלומר כיס נוזל עם דופן דקה, הכי שכיח ושפיר. אבל צריך לדעת להבדיל בין ציסטה לגרורה כהה על רקע כבד. ההבדל הוא שציסטה מלאה בנוזל צלול והגרורה תהיה יותר מוצקה ויותר אפורה , עם גבול לא מוגדר ועם פעילות של כלי דם בתוכה".

"מכיוון שמדובר בבדיקה זמינה, ניידת וזולה ללא קרינה - כשמדובר  בבירור התחלתי של משהו בסיסי כמו נפיחות ברגל, כאבי בטן, בעיות במערכת השתן וכו' – האולטרה סאונד הוא כלי של מיון הכי  בסיסי שיבדוק האם יש פתולוגיה ואיפה ולעיתים קרובות גם יאבחן את הבעיה ביעילות. 

נניח שהגיע אלי גבר בן 50 עם כאבי בטן עליונה . האבחנה המבדלת של כאב בטן עליונה היא מאוד רחבה וצריך להצטמצם ולנסות לתת כוון או אבחנה ראשונית.  נשלול אצלו  אבנים בכיס המרה, דלקת בלבלב, נסתכל על הכליות והטחול . אם ה-US תקין  לחלוטין יתכן  והוא צריך לפנות לבדיקת גסטרוסקופיה. המטרה של הבדיקה היא שלילת גידולים או דלקות והכוונה להמשך בירור". 

"כן. זאת בדיקה תלוית בודק לחלוטין. ולמה? כי ב-US מה שיקבע הוא היד, העין, הניסיון והפרשנות של הבודק למה שהוא רואה. גם אם יש יד טובה והתגלתה פתולוגיה צריך לדעת לפרש  אותה. הפרשנות של מה שרואים חשובה, כמובן בנוסף לאיכות המכשור והציוד".

"בוודאי. התוצר של כל מכשיר רפואי אבחנתי טוב הוא אבחנה מדויקת יותר וזיהוי נכון של חולי וזה מאוד משמעותי. ביחידה שלי יש חמישה מכשירי US נייחים ברמת פרימיום (רמת מכשירי US הגבוהה ביותר וכל כמה שנים אנחנו מחדשים את המכשור ואת התוכנה). אלה מכונות שמאפשרות  להגיע להדמיה ברזולוציה מדהימה, תוך שימוש בתוכנות אבחון מתקדמות  ובהרבה מקרים לחסוך דרך מיותרת וארוכה". 

"כן, זה תלוי במכון. רנטגנאים.ות לומדים את השיטה ומתמקצעים בה עם השנים. הם בדיוק כמו רופאים, יש צעירים לא מנוסים, יש מאוד מנוסים ויש באמצע. מה שקובע זה הניסיון שלהם והדרישות של הרופא.ה שעובר  על הבדיקות שלהם. לעיתים קרובות בבתי החולים הרנטגנאים של יחידת ה- US נחשפים למקרים היותר מסובכים, אלה שלא מוציאם פתרון במכונים בקהילה ובקופת החולים ולכן הם מאוד מנוסים. בנוסף, הם עוברים הכשרות ארוכות ומקיפות במיוחד. הרי, אם למישהו יש כבד מושתל הוא לא יישלח לבדיקה בקהילה, אלא ישלח למכון US בבית חולים שיש בו מערך  השתלות פעיל ושיודע לבצע בדיקה נכונה למושתל כבד". 

"החידוש הכי מיוחד לדעתי הוא כניסה של חומר ניגוד סונוגרפי שנקרא קונטרסט אולטרה סאונד או CEUS והוא עושה ממש מהפכה בתחום. מדובר בשימוש בחומר ניגוד במכשירי האולטרה סאונד שמאפשר לאפיין נגעים בכליות וכבד במטופלים שלא יכולים לקבל הדמיה ב-CT או MRI בגלל אי ספיקת כליות, בגלל רגישות לחומר המוזרק כמו יוד, בגלל קלסטרופוביה וכד'. מדובר בבדיקה אלגנטית, מהירה, לא מורגשת כלל לנבדק. 
בנוסף לקונטרס ולחידושים בציוד, יש חידושים רבים בתחום התוכנות של המכשור והם מאפשרים לקחת את האבחנה מהתחום האנטומי נטו למבנה של הרקמה ואף לתפקוד שלה. זאת אומרת, שאם פעם ראינו רק את מבנה הכבד, עכשיו נוכל לראות גם את הגמישות שלו. אם נבדוק מטופל עם חשש לשחמת הכבד, נוכל לא רק להדגים את הכבד שלו, אלא גם להפעיל תוכנה שתיתן הערכה של קשיחות רקימת הכבד וכך נדע מה מידת ההצטלקות שלו. נוכל לכמת לפי דרגות חומרה רמות של כבד שומני, נוכל לסמן בבלוטת התריס את הקשרית שנמצאה ולספק אפיון שלה באופן אוטומטי". 

ספרי על  פעולות פולשניות והטיפולים שנעשים תחת אולטרה סאונד.

"זה תחום גדול נוסף של שבמקרים רבים מחליף ניתוח. אנחנו מבצעים ביופסיות וניקורים מסוגים שונים וכמעט מכל איבר שנגיש; הורגים גידולים בצריבות (אבלציות) בכליות ובכבד; אנחנו עושים הזרקות של אלכוהול בריכוז גבוה לבלוטות לימפה גרורתיות בצוואר ומקטינים ציסטות בבלוטת התריס; התחלנו שת"פ עם כירורגים לשיפור תוצאות ניתוחי בקע בדופן הבטן בעזרת הרפיית שרירים על ידי הזרקת בוטוקס לשרירי הבטן  ועוד ועוד".