"אני שואפת לקדם את בריאות המוח ולמנוע ניוון מוחי על-ידי שימוש במוזיקה כגירוי למוח, "כך אומרת ד"ר נעמי זינגר, חוקרת מוח במכון סגול לתפקודי מוח ובמערך הנוירולוגי במרכז הרפואי תל-אביב איכילוב, שמבצעת מחקר באמצעות כלי פחות שגרתי אך רב עוצמה ומאוד מסקרן.

זינגר למדה מדעי המוח באונ' תל אביב ועשתה פוסט דוקטורט באונ' מקגיל בקנדה. המעבדה שלה משויכת למכון סגול לתפקודי המוח ולמערך הנוירולוגי במרכז הרפואי והוקמה לפני כשנתיים כיוזמה משותפת של פרופ' תלמה הנדלר ופרופ' ניר גלעדי.

התחלת ללמוד על מוח בגיל 24, למה בעצם?

"בצבא הייתי במחקר במודיעין והתוועדתי לשימוש בכלי מחקר. קצת אחר-כך, כשעמדתי לטוס למגורים בניו-יורק, חברה קנתה לי את הספר "האיש שחשב שאשתו היא כובע" שכתב הנוירולוג אוליבר סאקס ובו הוא מתאר את חוויותיו עם המטופלים שלו, אחרי שסיימתי את הספר החלטתי שאני הולכת ללמוד מדעי המוח".

ומוזיקה?

"הסיפור שלי הולך יד ביד עם מוזיקה. אני מאוד אוהבת מוזיקה והיא ליוותה אותי כל חיי דרך הרגעים השמחים והעצובים. אגב, אני עצמי לצערי לא עוסקת במוזיקה בצורה פורמלית, אצלנו במשפחה זאת אחותי שיצאה המוזיקאית. לפני הצבא עבדתי בחנות דיסקים בירושלים וזה גם מאוד פיתח את הטעם המוזיקלי שלי. את אהבתי למוזיקה החלטתי להקדיש דרך המחקר - אני רוצה להבין איך רצף של צלילים יוצר חוויה כל כך עוצמתית של אושר והנאה למיליוני אנשים ברחבי העולם כבר אלפי שנים".

מתי מוזיקה עזרה לך בחיים?

"ברגעים שהייתי צריכה נחמה, ברגעים של חוסר וודאות וגם ברגעים של שמחה. אני מאוד אוהבת לרקוד אז גם סביב זה יש לי הרבה מפגשים חברתיים, וכמובן שיש לי פסקול מוזיקלי, כמו לכל אחד, שמלווה את החיים שלי".

מה עושה מוזיקה למוח?

"מה שיודעים, ובגלל זה אני חושבת שמוזיקה היא כלי מאוד טוב למדעי המוח, הוא שמוזיקה מפעילה הרבה מערכות מוחיות. גם את אזורי השמע, גם אזורי תנועה, גם אזורים שקשורים ברגש וגם אזורים שקשורים בזיכרון ובשפה. כמו שיש את צד שמאל שקשור לשפה, בצד הימני של המוח יש אזורים שרגישים למוזיקה. אם, למשל, מקשיבים למוזיקה ותו אחד פתאום חורג, אז הצד הימני יתעורר.

יש אנשים שיותר רגישים למוזיקה ויש שפחות

"נכון. יש תופעה של אנשים שהם א-מוזיים, שמוזיקה נשמעת להם כמו בלגן אחד גדול ויש מחקרים שמראים שיש גם שונות בין אנשים במה שנקרא 'הדוניה מוזיקלית' שמתאר עד כמה אתה נהנה ממוזיקה. המחקרים מראים שהשונות בין אנשים קשורה בקישוריות בין אזורי השמיעה לאזורי העונג במוח".

אז אם את ובוב דילן תכנסו למעבדה. יהיו תוצאות שונות?

"כן. יהיו הבדלים במוח בין מוזיקאי ללא מוזיקאי. זאת עוד סיבה, אגב, לחקור מוזיקה כי זה מודל לפלסטיות מוחית. לאנשים שלמדו לנגן יש יותר תאי עצב באזורי שמיעה ובאזורי תנועה ונמצא גם שניסיון מוזיקלי משפיע לטובה על תהליכים תפיסתיים וקוגניטיביים. זאת הסיבה שאנחנו חושבים שהמוזיקה יכולה לקדם את בריאות המוח גם בגילאים מבוגרים".

ומה עם זיכרון?

"כמובן. יש את השיר שרקדת בטקס סיום תיכון שלך שמזכיר לך תקופה יפה ויש קשר מעניין מאוד בין מוזיקה לזיכרון. לדוגמא, מחקרים מראים שאנשים עם אלצהיימר מתקדם, כאלה שחווים פגיעה נרחבת בזיכרון, כשהם שומעים מוזיקה שמתקשרת להם לזיכרון ישן זה מעיר אותם. בנוסף, מוזיקה קשורה בצורה חזקה מאוד לרגש וזה לב המחקר שלי. מוזיקה היא הרי שפת הרגש, את מיד יכולה להגיד שמוזיקה מסוימת היא משמחת ומוזיקה אחרת מפחידה. זה ממש מעניין לנסות להבין איך זה עובד".

איך בודקים את זה?

"בדוקטורט שלי, למשל, השמענו קטעים מוזיקליים מפחידים, ולסירוגין קטעים נעימים לאנשים שנכנסו למכשיר MRI ועברו הדמיה מוחית תפקודית. כך יכולנו לראות את דפוסי הפעילות המוחית שלהם בתגובה לאותם קטעים. המחקר, שנעשה בהנחיית החוקרת פרופ' תלמה הנדלר מאוניברסיטת תל אביב ובשיתוף עם המוזיקולוגית רוני גרנות מהאוני' העברית, ניסה לקשור בין המוזיקה שהיא הקלט לתגובה הרגשית – שהיא הפלט - והכל דרך המדידות של פעילות מוחית".

"יש עוד דבר משמעותי במוזיקה והוא ההנאה שהיא גורמת והתגובות הגופניות שהיא מעוררת, כמו צמרמורות של עונג ודמעות. תגובות הנאה אלה קושרו בהפעלה של מערכת התגמול במח, אותם אזורים שפעילים כשנהנים מאכילת שוקולד, כשמרוויחים כסף או משתמשים בסמים. מחקרים, כולל שלנו, מראים שמוזיקה מפעילה בעוצמה את האזור שגורם לך לפעול להשגת דברים ולהנאה בעקבות תגמול חיובי".

איך רותמים את כל זה לטיפול בחולים?

"יש מקרים בפרקינסון, למשל, של אפתיה בגלל ירידה בפעילות באזורים במח האחראיים על תגמול, ובמיוחד, באזור שנקרא הסטריאטום הוונטרלי שמהווה אזור מפתח לעיבוד תגמול תקין. הרעיון שלנו היה לנצל את העובדה שמוזיקה מעוררת את אזור התגמול במח ולאפשר לאנשים לסגור את המעגל חזרה עם המוח על ידי שימוש בגישה שנקראת נוירופידבק. בנוירופידבק, אנשים לומדים לווסת את הפעילות המוחית שלהם על ידי כך שהם מקבלים משוב על הפעלתו. בפוסט דוקטורט שלי התמקדתי בפיתוח גישת נוירופידבק מוזיקלי שמטרתה לסייע לאנשים לווסת בעצמם את הפעילות המוחית שקשורה לאזור זה תוך כדי שימוש במוזיקה מותאמת אישית כמשוב לתהליך הלמידה. את שומעת מוזיקה שאת נהנית ממנה, וכל פעם שאת מצליחה להעלות את הפעילות באזור העונג המוזיקה נשמעת ברורה יותר. אחרי אימונים חוזרים להעלאת הפעילות באזור התגמול אנו מצפים למדוד גם הגברה בחוויות התגמול בתרגילים ייעודיים שמבוצעים לפני ואחרי האימון. בימים אלה אני מנתחת את התוצאות מהניסוי הזה ומקווה להוכיח את ההשערה הזו. כיוון התערבות זה יכול להפעיל אזורי מח פגועים ולהביא לשיפור תפקודי משמעותי, למשל של חולי פרקינסון. ידועה ומוכרת השפעה הדרמתית של מוזיקה על חולי פרקינסון. חולה שנמצא בכיסא גלגלים לעיתים קם ורוקד לקול מוזיקה וזו עדות להשפעה העוצמתית של מוזיקה על המח דרך מרכזי ההנאה וההפעלה".

על מה את עוד עובדת?

"אנחנו מתעניינים מאוד בפרקינסון, בין השאר, כי כשמאזינים למוזיקה גם האזורים התנועתיים מושפעים. כשמאזינים לקצב ההיבטים הקצביים במוזיקה מעובדים על ידי אזורי תנועה, ובמיוחד אזורים שנקראים "הגרעינים הבזאליים" במוח, האזור החולה במחלת הפרקינסון. ברור שמוזיקה, ועוד יותר, ריקודים מאוד טובים לשיפור ושימור תפקודי של חולי פרקינסון. החלום שלנו הוא לקחת את ההשפעה החיובית של מוזיקה על המח לטיפול מותאם אישי ואולי אף להאטה או מניעת ניוון המח בפרקינסון או אלצהיימר. כיווני מחקר נוספים כוללים התייחסות לאופן שבו מוזיקה יכולה להשפיע על מצבי לחץ, שבתורה משפיעה על ביטויים של מחלת הפרקינסון, אבל זה מחקר שנמצא בחיתוליו, בכל מקרה זה החלום".