ברונכיוליטיס - דלקת הסימפונות

מה זה ברונכיוליטיס?

ברונכיוליטיס (בעברית: "דלקת הסימפונות") היא זיהום נגיפי הגורם להצטברות של ריר ושל ליחה בדרכי הנשימה הקטנים, וכתוצאה מכך לחסימה חלקית שלהם. שיא התחלואה הוא בין גיל חודשיים לגיל חצי שנה, בעיקר בסתיו ובחורף.

ממה נגרמת ברונכיוליטיס?

הגורם המרכזי למחלה הוא וירוס - בדרך כלל וירוס ה-  RSV (respiratory) syncytial virus) . במקרים פחות שכיחים גורמים למחלה נגיפים אחרים.

כמעט כל הילדים יחלו ב-RSV במהלך השנתיים הראשונות לחייהם, ומפעם לפעם במשך כל חייהם, אך לרוב הוא גורם לנזלת ושיעול בלבד. בתינוקות מתחת לגיל שנה, עלולה להיגרם ברונכיוליטיס, שהיא מחלה קשה יותר ובעלת סיכון גבוה יותר לסיבוכים.

כיצד נדבקים?

הנגיף מתפזר באמצעות טיפות נוזל זעירות הנפלטות בזמן שיעול או עיטוש של אדם הנושא את הזיהום. ניתן לשאוף את הטיפות המזוהמות ישירות מהאוויר או לבוא איתן במגע דרך משטח עליהן הן התפזרו (כפות ידיים, רהיטים, צעצועים וכדומה). נגיף RSV  מסוגל לשרוד על משטחים במשך 6-12 שעות.

פעוט שחלה בברונכיוליטיס עלול להמשיך ולהדביק במשך 3 שבועות לאחר חלוף הסימפטומים.

איך אפשר למנוע הדבקה?

הנגיפים הגורמים לברונכיוליטיס שכיחים מאוד ומתפשטים בקלות ולכן אין אפשרות למנוע לגמרי את התחלואה. יחד עם זאת, ניתן לנקוט במספר צעדים על מנת להפחית את הסיכון להדבקה:

• ברונכיוליטיס מדבקת דרך טיפות של רוק ושל נזלת. לכן חשוב לאוורר חדרים בבית כדי להפחית את העומס הנגיפי באוויר.
• כיסוי הפה והאף של הפעוט ושל הסובבים אותו בזמן שיעול או התעטשות.
• שימוש בממחטות חד פעמיות וזריקתן לפח סגור במהירות האפשרית. לא רצוי להשתמש בממחטות בד.
• שטיפת ידיים תדירה של הפעוט וההורה, בעיקר לאחר נגיעה באף או בפה של הפעוט או לאחר האכלה.
• שטיפת ידיו של כל מי שבא במגע עם הפעוט, לפני כל מגע עמו.
• שטיפה וייבוש של כלי אוכל לאחר שימוש.
• שטיפה או ניגוב של צעצועים ומשטחים בצורה שגרתית.
• השארת ילדים חולים בבית עד לחלוף הסימפטומים (עד שהם אוכלים כראוי ולא סובלים מקשיי נשימה).
• הרחקת תינוקות מאנשים שסובלים מצינון או משפעת, בעיקר בחודשיים הראשונים לחייהם או אם נולדו פגים.
• חשוב להימנע מחשיפת הפעוט לעשן סיגריות ומוצרי טבק אחרים. פעוטות הנחשפים לעשן נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מברונכיוליטיס חמור. 

מהם התסמינים?

בשלושת הימים הראשונים מופיעים בדרך כלל: נזלת, אטימות-אף ושיעול קל שיכולים להיות מלווים בחום לא גבוה. לרוב התסמינים יחמירו במהלך שלושת הימים הראשונים ורק לאחר מכן יחול שיפור.

ההחמרה יכולה לכלול:

• שיעול יבש, טורדני ועיקש.
• נשימה קולנית או מהירה.
• הפוגות נשימה קצרות.
• אכילה מועטה וירידה בכמות השתן (דבר שיתבטא במתן שתן מועט מהרגיל).
• הקאה לאחר האכלה.
• רגזנות ואי שקט. 

כמה זמן נמשכת המחלה?

המחלה נמשכת בדרך כלל בין 4 ל־10 ימים, אך השיעול שמלווה אותה יכול להימשך עד 4 שבועות.

איך מאבחנים?

ניתן לאבחן את המחלה לפי התסמינים שלה ולפי בדיקה פיזית של רופא הילדים. תינוקות וילדים קטנים אשר בשל מצבם הנשימתי מתאשפזים עוברים גם אבחון ספציפי של סוג הנגיף לפי דגימה שנלקחת באמצעות מטוש מחלל האף.

איך מטפלים?

הטיפול בעיקרו הוא טיפול תומך בלבד:

1. מניעת התייבשות. את התינוקות שיונקים מומלץ להניק בתכיפות גדולה יותר. יש להאכיל את התינוק בכמויות קטנות לעיתים קרובות. יתכן שתינוקות מאושפזים יזדקקו לעירוי נוזלים.
2. אינהלציות של מי מלח רגילים (0.9%) או היפרטוניים (3% או5%), לפעמים בצירוף ונטולין,
3. הפחתת חום במידת הצורך, ע"י פאראצטמול או איבופרופן.

טיפול בבית חולים

כ-3% מהתינוקות החולים בברונכיוליטיס יאושפזו בבית החולים.

הסיבות לאשפוז התינוק בבית החולים:

• קשיי נשימה הגורמים לירידה באחוז החמצן בדמו של הפעוט.
• הפעוט אינו מסוגל לאכול או לשתות כראוי.

במהלך האשפוז במחלקה ינוטר בקפידה מצבו של הפעוט ויינתן לו טיפול תומך:

רמת החמצן בדמו של הפעוט תימדד במהלך האשפוז באמצעות מד ריווי חמצן (מד-סטורציה). ואם יזדקק לתוספת חמצן היא תנתן לו דרך צינור דק או מסיכה.

אם הפעוט מתקשה לאכול, ישקול הרופא אם לתת לו עירוי נוזלים או שיינתנו לו נוזלים ומזון דרך צינורית האכלה.

במקרים בהם אפו של הפעוט חסום וגורם להפרעות נשימה תבוצע שאיבה אפית. במהלך פעולה זו מוחדרת צינורית קטנה מפלסטיק דרך הנחיריים ומתבצעת שאיבה של ריר שהצטבר באף.

האם טיפול אנטיביוטי מקצר את מהלך המחלה?

האתיולוגיה לברונכיאוליטיס איננה מחלה חיידקית ולכן טיפול אנטיביוטי לא יעזור בהחלמה מהמחלה אלא רק עלול לגרום לתופעות לוואי של אלרגיה, שלשולים, ויצירת פלורה של חיידקים עמידים לתינוק.

אם יש זיהום חיידקי משני הצוות הרפואי כמובן יוסיף לטיפול התומך גם טיפול אנטיביוטי.

תנאי האשפוז ומניעת הדבקה: כפי שפורט קודם הנגיפים הנשימתיים מועברים מאדם לאדם באמצעות הרוק והפרשות מערכת הנשימה ( רסס) וכן באמצעות מגע (ידיים, בגדים ואפילו משטחים משוטפים) ולכן התינוקות המאושפזים עם תסמיני ברונכיאוליטיס שוהים עם הוריהם בחדרים בהם שוהה עוד תינוק/ילד עם תסמינים דומים ומתבקשים במהלך השהות לא להסתובב במחלקה ולהקפיד על היגיינה כדי להימנע מהדבקה של מטופלים אחרים וכמובן הימנעות בהדבקה ממחלות אחרות של המטופל עצמו.

מתי נשתחרר מבית החולים?

מרבית הפעוטות יישארו בבית החולים במשך 2-4 ימים. נהוג לשחרר את הפעוט לביתו כאשר:

• הוא אינו זקוק למכשור רפואי על מנת לשמור על ערכים תקינים של חמצן בדם.
• הוא מסוגל לאכול ולעכל מעל 75% מכמות המזון אותה הוא רגיל לאכול.  

זה חד־פעמי? זה יחזור?

המחלה עלולה לחזור, משום שישנם כמה זנים של נגיף הRSV-. יחד עם זאת, לרוב במחלה חוזרת התסמינים קלים בהרבה.

האם ישנן השפעות ארוכות טווח לברונכיוליטיס?

במרבית המקרים לא נגרמות הפרעות נשימה ארוכות טווח. אולם, הזיהום עלול לגרום להרס חלקי של תאים בדרכי הנשימה של הפעוט שעלול להימשך 3-4 חודשים. כ- 20% מהפעוטות הלוקים בברונכיוליטיס ממשיכים לצפצף או לסבול משיעול עיקש במשך מספר שבועות.

כמו כן, ידוע כי חלק מהילדים שלקו בברונכיוליטיס בינקותם, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח אסתמה בהמשך חייהם.

מה הם גורמי סיכון לסיבוכים?

פעוטות שנולדו עם בעיות מסוימות, כגון מומים מולדים בליבם או סובלים ממחלת ריאות, נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה חמורה בברונכיוליטיס. הם עלולים לסבול מסימפטומים חמורים יותר המתפתחים במהירות ובפתאומיות. תחלואה בברונכיוליטיס אף עלולה להחמיר את הסימפטומים של מחלת הרקע ממנה סובל הפעוט..

האם קיים חיסון ?

חיסון הפאליביזומאב (Palivizumab) מכיל נוגדנים נגד נגיף RSV. זהו חיסון סביל, שאינו מלמד את מערכת החיסון לייצר נוגדנים נגד הנגיף ולהתגונן בפני המחלה "בעצמו". לפיכך ניתן רק כדי למנוע מחלה שעוד לא התפתחה, ואינו יכול לעזור במקרים בהם המחלה כבר התפתחה.

החיסון מומלץ רק לתינוקות בסיכון: פגים, תינוקות עם דיכוי של מערכת החיסון או עם מחלות לב או מחלות ריאות כרוניות, כיוון שהסיכון שיפתחו סיבוך בשל הדבקות ב-RSV גבוה, במידה ויחלו בברונכיוליטיס.

אופן קבלת החיסון - פעם בחודש בין חודשי נובמבר למרץ.