זיהום בדרכי השתן בילדים (urinary tract infection)
מהי משמעות האבחנה זיהום בדרכי השתן?
זיהום בדרכי השתן קורה לרוב כאשר חיידק חודר לשופכה ( אורטרה) ומזהם דרכה את מערכת השתן. בדר"כ מדובר בחיידקים של מערכת העיכול המגיעים מאזור פי הטבעת.
זיהומים במערכת השתן מתחלקים לזיהום בדרכי השתן העליונות (מרמת השופכנים ועד הכליות)- פיאלונפריטיס, אופייני יותר לקבוצת הגיל הצעירה.
וזיהום בדרכי השתן התחתונות (בשלפוחית ו/או השופכה)- ציסטיטיס, אופייני יותר לבנות בגיל בית הספר.
הבחנה קלינית בחדר מיון על בסיס סימנים קליניים בין ציסטיטיס לבין פיאלונפריטיס אינה תמיד אפשרית, בעיקר בילדים הצעירים שהם הקבוצה העיקרית עם זיהום בדרכי השתן ולכן מקובל להתייחס לחום כמדד לקיום פיאלונפריטיס.
מה השכיחות של זיהום בדרכי השתן בילדים?
זיהום בדרכי השתן הוא אחד הזיהומים החיידקיים השכיחים ביותר בילדים, בעיקר בבנות. שיעור ההיארעות הוא כ- 0.7% בתינוקות בשלים עד גיל שנה, 1-3% בגילאי 1-5 שנים ו0.7-2.3% בילדי בית הספר. לברית מילה השפעה מגינה על ההיארעות כאשר לבנים נימולים שכיחות קטנה יותר.
האם ישנם ילדים שהם בסיכון גבוה לזיהומים בדרכי השתן?
ישנם ילדים עם סיכון גבוה יותר לזיהומים במערכת השתן: ילדים עם מום מולד במערכת השתן, ילדים לאחר ניתוחים אורולוגים או פרוצדורות אורולוגיות, ילדים עם קטטר שתן קבוע או שעושים קטטריזציות עצמיות על בסיס קבוע, ילדים שסובלים מעצירות כרונית.
מה הסימפטומים של זיהום בדרכי השתן?
בילדים מעל גיל שנתיים: חום, כאבים תכיפות וצריבה בזמן מתן שתן, יתכן גם צמרמורת כאבי גב בגובה המותן, כאבי בטן בחילות והקאות. בילדים מתחת לגיל שנתיים חום יכול להיות הסימפטום היחידי ללא תסמינים נוספים.
איך ניתן לאבחן זיהום בדרכי השתן?
האבחנה נעשית באמצעות בדיקת שתן. בשלב הראשון ניתן לקחת דגימה באמצעות שקית או שתן אמצע זרם בילדים גמולים ובבנים נימולים. שתן משקית/ אמצע זרם עם סטיק תקין, יעיל לשלילת זיהום בדרכי השתן אך לא ניתן להשתמש בשתן משקית לצורך לקיחת תרבית.
האמצעי המקובל והאמין לאבחנה הוא תרבית השתן שיכולה להלקח באמצעות קטטר (בתינוקות וילדים לא גמולים) או שתן אמצע זרם בבנים ובנות גמולים. בכל מקרה לפני תחילת טיפול אנטיביוטי חייבים לקחת תרבית שתן כדי לדעת אם אכן מדובר בזיהום בדרכי השתן (תרבית חיובית) ואם כן באיזה חיידק ובאיזה סוג אנטיביוטיקה ניתן לטפל בו.
מה הטיפול בדלקת בדרכי השתן?
הטיפול בדלקת בדרכי השתן לאחר לקיחת תרבית שתן הוא טיפול אנטיביוטי שיכול להינתן במסגרת אשפוז או בבית בהתאם לממצאים הקליניים, גיל הילד ( עד גיל 3 חודשים בכל מקרה של זיהום בדרכי השתן עם חום מטפלים במסגרת אשפוז בטיפול אנטיביוטי תוך ורידי) והרקע הנפרולוגי/אורולוגי של הילד.
איזה סוג של טיפול אנטיביוטי ראשוני ניתן לילד בהנחה שהוחלט לאשפז?
הטיפול האנטיביוטי הראשוני שניתן מייד עם הקבלה לאשפוז הוא טיפול אמפירי כלומר טיפול שאמור לכסות את אוכלוסיית החיידקים שסביר שאחד מהם גרם לזיהום. לאחר כ- 48 שעות, עם הגעת תשובות התרבית ניתן טיפול ספציפי ובדר"כ פחות רחב טווח שמיועד להתאים לחיידק המסוים שצמח בתרבית השתן. לכן הטיפול הראשוני שונה בהתאם לקבוצות גיל שונות ולאוכלוסיות שונות של ילדים בהתאם למידת הסיכון שלהם לחיידקים עמידים כגורם לזיהום.
עד גיל חודשיים הטיפול הראשוני בטיפול הוא ע"י שילוב של שני סוגי אנטיביוטיקה: אמפיצילין וגנטמיצין. מעל גיל חודשיים בילדים ללא רקע אורולוגי /נפרולוגי , ללא טיפול אנטיביוטי מונע קבוע הטיפול הוא זינצף ( Cefuroxime)
בילדים עם רקע אורולוגי מורכב הכולל:
- שתי דלקות שתן או יותר תוך 12 חודשים
- מום אנטומי מורכב במערכת השתן
- קטטריזציות עצמיות או קטטר שתן קבוע שהוכנס לפחות 48 שעות לפני הזיהום
- עד שבועיים לאחר ניתוח או פעולה פולשנית לדרכי השתן
- ילדים עם גוף זר במערכת השתן ( stent , קטטר )
- ילדים שנמצאים תחת טיפול אנטיביוטי קבוע מונע ל- UTI
ילדים אלה הם עם סיכוי גבוה להמצאות של חיידקים עמידים לטיפול האנטיביוטי המקובל ולכן יקבלו עד קבלת תשובת תרבית השתן טיפול עם תרופה אנטיביוטית בשם אמיקצין שהיא יותר רחבת טווח ומצד שני גם לא גורמת להיווצרות של חיידקים עמידים נוספים.
האם הילד יעבור ברור נוסף באשפוז?
בדר"כ בכל אירוע ראשון של זיהום בדרכי השתן המלווה בחום הילד/ה יעבור סונר של מער השתן ( באשפוז או אמבולטורי) ובהתאם לכך יוחלט אם יש צורך בברור נוסף.
צוות הרופאים במחלקה ידון עם ההורים בכל מקרה לגופו אם יש צורך בהמשך ברור ומעקב אורולוגי/נפרולוגי.
כמה זמן הילד יישאר באשפוז ומה הקריטריונים לשחרור?
הילד ישאר באשפוז עם טיפול אנטיביוטי תוך ורידי עד שיפור קליני עם לפחות 24 שעות של חום גוף תקין.
בנוסף כמובן קבלת תשובות תרבית השתן עם סוג החיידק שצמח ומגוון הטיפולים האנטיביוטיים שניתן לתת לו דרך הפה.
