כולנו מכירים את התחושה הזו: אנחנו יוצאים מהמשרד אחרי יום עבודה מתסכל ומופתעים לגלות שהרחוב כבר חשוך. לאחר ההפתעה הראשונית נופלת עלינו תוגה עמוקה, חוסר אנרגיה, תחושת דכדוך וכבדות.
המעבר לשעון חורף והתקצרות שעות האור מחייבות את כולם להסתגל למחזורים חדשים של אור וחושך. רובנו עושים זאת בהצלחה, אבל יש אנשים שעבורם המעבר לחורף הוא לא פחות מטראומטי.
התופעה ידועה בארצות הצפוניות באירופה, שם אפשר לעבור חודשים שלמים בלי אור יום. באותן מדינות, דיכאון החורף מופיע אצל 5%-7% מהאוכלוסייה ועוד כ-20% סובלים מהתסמונת ברמה תת-קלינית. אבל האם אותו דיכאון חורף קיים גם בישראל, מדינה ים-תיכונית חמימה שטופת שמש?
לדברי ד"ר מיכאל קרסנושטיין מהמחלקה לפסיכיאטריה אמבולטורית במרכז הרפואי ת"א – התשובה היא כן.
"חילופי העונות וקיצור שעות האור ביממה משפיעים עלינו יותר מאשר אנחנו חושבים", הוא אומר. "בבסיסנו, בני-האדם מתוכנתים לחוש עייפות שעתיים-שלוש לאחר שהשמש שוקעת. זה אחד ההסברים לכך שאנחנו עשויים להרגיש היום חסרי אנרגיה בשבע בערב, בהשוואה לאותה שעה ביוני-יולי, כשיש אור מלא בחוץ. למרות שאנחנו לא מדינה צפונית, עדיין יש ירידה דרמטית בהיקף החשיפה לאור בין הקיץ לחורף, במיוחד עם המעבר החד לשעון חורף". אגב, התופעה כנראה אינה קשורה לצניחה בטמפרטורות אלא רק לקיצור החשיפה לאור שמש, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות.
שנת החורף של היונקים היא דוגמא מובהקת להשפעת חילופי העונות על התפקוד הביולוגי. אנחנו אמנם לוקחים את הרכב למשרד כל בוקר ולא נשארים במערה עד שתחלוף עונת השלגים, אבל אי-אפשר לנתק אותנו מהביולוגיה שהתעצבה לאורך מיליוני שונות אבולוציה. "קצב חילוף החומרים שלנו מוריד הילוך בחודשי החורף. אנחנו פשוט בנויים להיות פחות פעילים בחודשים האלה", אומר ד"ר קרסנושטיין.
לדבריו, לדיכאון החורף יש מרכיב קוגניטיבי - דכדוך הנובע מהיציאה מהבית החמים עוד לפני שהשמש עולה והחזרה לבית כשכבר חושך בחוץ, ותחושה ש"הלך היום". בנוסף לרכיב הזה, יש לדיכאון החורף גם רכיב פיזיולוגי לחלוטין: חוסר איזון בפעילותה של בלוטת האצטרובל, האחראית בין היתר על ייצור והפרשת מלטונין. מלטונין הוא הורמון שקשור לוויסות מחזורי העייפות והערנות הטבעית שלנו. בקרב רבים מהאנשים הנוטים לסבול מדיכאון חורף יש עלייה בריכוז המלטונין בהשוואה לחודשי הקיץ. באנשים שלא מפתחים דיכאון חורף אין שינויים ניכרים בייצור מלטונין לאורך חודשי השנה. בנוסף לכך, לאנשים שנוטים לפתח דיכאון חורף, ישנה גם ירידה ברגישותה של רשתית העין לאור. חשוב לציין שהמלטונין מסונתז, או מופק, מסרוטונין - חומר שמשפיע מאוד על מצב הרוח שלנו ועל ויסות חרדה. ככל שיותר מלטונין מסונתז – נשאר במוח פחות סרוטונין.
התופעה אינה משפיעה באופן אחיד על כל בני האדם, ותוקפת את מי שנוטה מלכתחילה לדיכאון", מסביר ד"ר קרסנושטיין. "אם מדובר בדפוס מובהק, שחוזר על עצמו שנה אחרי שנה בכל חורף, ניתן לשקול לטפל בה באמצעות תרופות להורדת כמויות המלטונין במוח - במיוחד אם התופעה מלווה במחסור בשינה. מאחר והבסיס לתופעה הוא המחסור בחשיפה לאור השמש, ניתן לטפל באמצעות חשיפה מבוקרת לנורה מיוחדת, הפולטת אור באורך גל ובעוצמה הדומים לזה של קרני השמש. עם זאת, טיפולי האור עוזרים רק כאמצעי מנע: אחרי שכבר מופיע הדיכאון, החשיפה לאור לא תעזור באופן משמעותי ויידרש טיפול מהסוג שמשמש במקרה של דיכאון רגיל, שאינו תלוי מזג-אוויר.
"כפסיכיאטרים, פחות חשוב לנו מה מקור הדיכאון, אלא איך לטפל בו. הדיכאון עצמו דומה באופיו, בין אם מקורו במחסור לחשיפה לאור, או בשלל גורמים פנימיים וחיצוניים אחרים".
מהו, בעצם, דיכאון? איך בדיוק מגדירים את המצב הזה, והאם יש קו ברור וחד שעובר בין סתם דכדוך או מצב רוח רע לבין מחלה קלינית? המדריך העדכני ביותר של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי, הנקרא DSM-5, מגדיר תשעה סימנים מובחנים לדיכאון. אדם הסובל מחמישה מתוך התשעה למשך יותר משבועיים רצופים, באופן הפוגע בתפקודו וביכולתו ליהנות – מוגדר כסובל מדיכאון מז'ורי.
דיכאון מז'ורי הינה מחלה לכל דבר, בעלת השפעות קשות במישור הפיזיולוגי, הרגשי והקוגניטיבי. בניגוד למחלות אחרות, אחת מהשפעותיה היא פאסיביות וקושי רב ליזום פעולות – דבר המקשה על המטופל לחפש פתרון למצבו. מדובר בתופעה נפוצה: כ-15% מהישראלים יחוו דיכאון מז'ורי במהלך חייהם.
למרבה המזל, עולם הרפואה עבר כברת דרך ארוכה הן בהבנת המנגנונים הפיזיולוגיים של הדיכאון והן בפיתוח תרופות אפקטיביות לטיפול בה וכיום מוצעות מגוון תרופות מרשם לטיפול אפקטיבי בדיכאון במגוון רמות חומרה שונות. ואולם, אחוז מסוים מהחולים סובלים מדיכאון העמיד בפני טיפול תרופתי. אחרים, סובלים ממחלה נוספת המונעת מהם ליטול את התרופות לדיכאון. עבור אותם חולים פותח לאחרונה פתרון חדשני: גירוי מגנטי למוח.
בעבר הרחוק, כשעידן הפסיכיאטריה עוד היה בחיתוליו ולא היו תרופות פסיכיאטריות בנמצא, נעשו ניסיונות לטפל בהפרעות נפשיות באמצעות נזעי חשמל במוח. בשנים האחרונות התפתחו טיפולים חדשים המבוססים על גירוי מגנטי למוח, באופן לא חודרני ונטול תופעות לוואי. טיפול מסוג זה, שיכנס בקרוב למחלקה לפסיכיאטריה אמבולטורית במרכז הרפואי ת"א, מבוסס על שימוש בקסדה מיוחדת היוצרת שדה מגנטי המעורר את הפעילות החשמלית הטבעית של המוח באופן בלתי-פולשני, וללא כל כאב או תופעות לוואי. הקסדה, מתוצרת חברת Brainsway הישראלית, כוללת רשת סלילים חשמליים בתוך הקסדה, היוצרת שדה אלקטרומגנטי מבוקר. האנרגיה המגנטית הזו מגרה באופן ממוקד ומדויק מרכזים באונה הקדמית של המוח, שתת-פעילות בהם קשורה בין היתר להתפתחות הדיכאון.
הקסדה האלקטרומגנטית מיועדת לסובלים מדיכאון עמוק שאינו מגיב לטיפול הקונבנציונאלי בתרופות אנטי-דיפרסנטיות. הטיפול מתאים לכלל החולים למעט חולי לב שעברו השתלת קוצב לב או דפיברילטור, מאחר והשדה האלקטרומגנטי עלול לשבש את פעילותם.
הטיפול בדיכאון במרכז הרפואי ת"א יבוסס על 20 מפגשים יומיים המתפרשים על ארבעה שבועות, כאשר כל טיפול אורך כמחצית השעה. לטיפול אין כל תופעות לוואי משמעותיות, ואינו מצריך הכנה מוקדמת או אשפוז. בניגוד לכדורים נגד דיכאון, לטיפול אין השפעה סיסטמית, ולכן הוא מאושר לשימוש גם לנשים הרות ומניקות.
לפרטים נוספים על השירות ניתן לפנות לד"ר קרסנושטיין בכתובת: michaelkr@tlvmc.gov.il
