מגפת ההשמנה, על נזקיה הרבים לאדם ולחברה, היא נושא חם ומדובר בכל העולם. אבל הנושא הלוהט הוא השמנה קלינית - השמנה מסיבית שאינה תוצאה אך ורק של אכילה מרובה, אלא של גורמים נוספים, ובהם: גנטיקה והשפעות סביבתיות וחברתיות. הגישות לטיפול במצב שונות, אך המפתח לטיפול יעיל בהשמנה קלינית, מתחיל ונגמר בבחירה באורח חיים בריא.
ההגדרה המקובלת להשמנה מתבססת על מדד מסת הגוף (BMI - הניתן לחישוב בקלות במחשבון). מדד גבוה מ- 30 – פירושו השמנה. מדד גבוה מ- 35 - פירושו השמנת יתר.
אבל השמנה והשמנת יתר הן לא כל הסיפור, כי בנוסף להן, קיים שלב נוסף, והוא: השמנה קלינית. אבחון של השמנה קלינית נעשה בדרך כלל על ידי רופא המשפחה, כאשר הקריטריונים לאבחנה הם מדד מסת גוף גבוה מ- 35, בתוספת תופעות נלוות הקשורות בגוף ובנפש כאחד, כגון: סוכרת, יתר לחץ דם, שומנים בדם, דכאון ועוד.
כשמדברים על השמנה קלינית, מדברים למעשה על אדם הסובל מהשמנה, שאינה אך ורק תוצאה של אכילה מרובה, אלא של סיבות גנטיות, סביבתיות וחברתיות. במקרה כזה, הסיכוי להצלחה של דיאטה ו/או פעילות גופנית לאורך זמן, נמוך ביותר.
ומה בכל זאת אפשר לעשות?
קיימות 3 גישות לטיפול בהשמנת קלינית, שהמשותף לכולן הוא שמירה על אורח חיים בריא - כמפתח ותנאי לעבור את הטיפול ולשמור על התוצאות. במילים אחרות, אין פתרונות קסם, אבל יש אור בקצה המנהרה למי שמוכנים לקחת אחריות על בריאותם.
הגישה הכירורגית
בניתוח, המבוצע בשיטה לפרוסקופית מתקדמת, מנתקים את הקיבה באזור קרוב לחיבורה לוושט, ומחברים אותה ישירות למעי הדק האמצעי. כיוון שלאחר הניתוח יעבור המזון ישירות אל המעי הדק האמצעי, מבלי לעבור דרך הקיבה והמעי הדק ההתחלתי, קיבל הניתוח את הכינוי "קיצור קיבה". בעקבות הניתוח יורד נפח הקיבה מ-1500 סמ"ק לפני הניתוח, ל-15 סמ"'ק בלבד לאחריו. השינוי מקנה למנותחים תחושת שובע כבר לאחר אכילה קלה, וכתוצאה מכך הוא מוביל להפחתת משקל בתוך זמן קצר.
לצד הירידה המהירה במשקל, יש לניתוח סיכונים שונים, ובהם: דמם, התפתחות זיהומים, דליפה מנקודת החיבור בין גדם הקיבה למעי, פקקת ורידים ותסחיף ריאתי. שיעורי ההצלחה של הניתוח נחשבים גבוהים במיוחד, והם עומדים על למעלה מ-85% בארה"ב.
הגישה הגסטרואנטרולוגית
בהליך לא ניתוחי, תחת טשטוש, מוחדר לקיבה בלון מיוחד, הממולא בתמיסה. הבלון צף בקיבה למשך חצי שנה ומייצר תחושת מלאות. בכך, הוא משמש אמצעי עזר להורדה במשקל, לתקופת זמן נתונה מראש
שיטה זו יכולה לסייע לאנשים עם משקל עודף, שאינם עומדים בקריטריונים לניתוח, כמו גם לאנשים בעלי עודף משקל גדול במיוחד, שירידה במשקלם קודם לניתוח עשויה להקטין את הסיכונים העלולים להתלוות לניתוח עצמו. בנוסף, יכולה הפרוצדורה להתאים למי שאינו רוצה לעבור תהליך בלתי הפיך.
גם בפעולה זו ייתכנו סיבוכים ו/או תופעות לוואי, כגון: בחילות והקאות, ולפיכך מלווה הטיפול בתרופות המתאימות. בתום חצי שנה מוציאים את הבלון, באופן דומה להכנסתו.
הגישה האנדוקרינולוגית
לפי גישה זו, ההתייחסות לבעיה של השמנה קלינית, קשורה בגורמים נוספים, המרכיבים ביחד את התסמונת המטבולית, והם: היקף המותניים, רמת השומנים בדם, ערכים נמוכים של כולסטרול "טוב", לחץ דם גבוה ורמת סוכר גבוהה בדם. התסמונת המטבולית מתקיימת כאשר מאובחנים שלושה מתוך חמשת גורמי הסיכון, לפחות.
לפי הגישה האנדוקרינולוגית, גם ירידה של 7-10% במסת הגוף, באמצעות תזונה נכונה ופעילות גופנית בעצימות בינונית, עשויה לשפר את ערכי לחץ הדם ופעילות האינסולין, בתוך שלושה חודשים. בנוסף, נשארת ההשפעה החיובית של הירידה במשקל גם כשנה לאחר הירידה במשקל.
במקביל לשמירה על אורח החיים הנדרש, יש לטפל בסיבוכי התסמונת באמצעות תרופות, ובכלל זה בתופעות של יתר לחץ דם ובהפרעה בשומני הדם. בקבוצת הסיכון לפיתוח סוכרת ניתן לטפל באמצעות תרופות מסוג מטפורמין או אקרבוז, ובכך להוריד את שיעורי התפתחות הסוכרת בשיעור של 30-40%.
המכנה המשותף לשלוש הגישות הוא שימור ההישגים
למרות השוני המהותי בגישות, יש לשלושתן מכנה משותף ברור, והוא: המפתח להצלחה טמון בשימור ההישג. לצורך כך נבנה מערך תמיכה ייחודי למטופלים.
במרכז לטיפול בהשמנת יתר, במרכז הרפואי תל-אביב, כוללת התמיכה פגישה אישית עם האחות המתאמת, העוקבת אחר התפתחות התהליך ומאתרת את הצרכים המידיים של כל מטופל ומטופל. זאת, בנוסף למעקב וייעוץ של דיאטנית לכל אורך התהליך, קבוצות תמיכה לסיוע רגשי לכל מי שעברו טיפול במרכז, ומפגש פרטני עם פסיכולוג המתמחה בתחום.
מסכמת רות מלץ: "חשוב שכל מי שקיבל הפניה מרופא המשפחה, או חושש כי הוא סובל מהשמנה קלינית, יבין שאין למצב זה פתרון קסם של "זבנג וגרמנו". אם נדמה את תהליך המעבר ממצב של השמנה קלינית למצב של משקל בריא, לטיפוס על הר, נוכל לומר כך: הפרוצדורה הרפואית, בין שמדובר בניתוח לקיצור קיבה, החדרת בלון או מתן תרופות, היא מנוף שעוזר למטפס לעלות תחנה אחת בלבד. אולם אם לא יפעיל את הרגליים וימשיך בטיפוס, הוא יתדרדר מהר מאוד בחזרה למטה. ולענייננו: רק כשהמטופלים מבינים שהפרוצדורה הרפואית היא לא חזות הכל, ושעל מנת להצליח ולמנף את הפרוצדורה הרפואית לשינוי אמיתי ומתמשך, עליהם לאמץ סגנון חיים שונה לחלוטין, הם יכולים להיעזר בנו, או בכל דרך אחרת".
