'אחרי החגים' כבר כאן, והמשימות שדחינו מהשנה שעברה הצטברו ומונחות על שולחננו. כבר אין יותר סיבה לדחות להמשך, אפילו אם רוצים מאוד. אלו שעושים זאת בתדירות גבוהה מאופיינים על ידי הפסיכולוגים כ"דחיינים" וכשתופעה זו הופכת לחלק מסדר היום הם אף נכנסים לקטגוריית "הדחיינים הכפייתיים". אם נשמע לכם מוכר, קבלו הסבר על התופעה, מאפייניה ודרכי הטיפול בה, מיד בהמשך. אל תדחו את הקריאה!
בואו נודה, כולנו משתמשים במשפטים כמו – 'כשנגיע לגשר נעבור אותו', או 'מה שלא נעשה היום, נעשה מחר או מחרתיים, או כשמתקרבת תקופת החגים, נוכל להוסיף גם את צירוף המילים – 'אחרי החגים'.
משפטים אלו מעידים על תופעת הדחיינות, תופעה המאופיינת בדחייה או הימנעות מביצוע פעולה או מטלה מסוימת. יש הסוברים כי תופעת הדחיינות מופיעה אצל אנשים פרפקציוניסטים השואפים לשלמות אך חוששים לאכזב את הזולת. בכל מקרה, מידה מסוימת של דחיינות מקובלת וידועה ולעיתים נובעת אפילו מעצלנות גרידא.
קיימים שני סוגים של דחיינים:
הדחיין הרגוע – דחיין שנמנע ממטלות שאינן לרוחו אך מחליפן במטלות מהנות יותר. מדובר במצב די קיצוני של הכחשה של המציאות ושל סגנון אישיותי, בריחה ממטלות קשות והתמודדות עם המחשבה ש - הכל כבר יסתדר.
הדחיין המפוחד – דחיין שאינו מסתדר עם הזמן ולרוב כורע תחת הלחץ. מצב זה מאפיין אנשים חרדתיים אשר משתמשים במנגנון של הימנעות על-מנת שלא להיתקל בתחושות החרדה שמופיעות במצבים מסוימים. כמובן שכאשר המציאות הופכת להיות בלתי נמנעת – המצב הרבה יותר קשה.
"כשמדובר בדחיינות כרונית, היא עלולה להוות סמן להפרעה פסיכולוגית או פיזיולוגית. למשל במצבי דיכאון, אבדן המוטיבציה הכללית והירידה באנרגיה. מצבים אלה ישפיעו באופן ניכר על התחלת ביצוע מטלות שלא נחשבות חיוניות. מצב זה הינו הפיך עם קבלת טיפול מתאים. אצל אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, הקושי הגדול להתארגן על ביצוע המשימה והחיזוקים השליליים שהם מקבלים לעיתים קרובות מחוויית הכישלון בביצוע מטלה, גורם לדחיינות", מסביר ד"ר מיקי בלוך, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה אמבולטורית, המרכז הרפואי תל אביב.
מה גורם לנו לדחות ביצוע משימות?
"על פני השטח, אנשים מוצאים תירוצים רבים ומגוונים לדחיית מטלות. תירוצים הקשורים באורח החיים האינטנסיביים של ימינו. אנחנו לא מספיקים לשלם את החשבונות בזמן, ללכת לרופא או לסיים את עבודות בית, אך מאחורי הסיבות הללו מסתתרים לעיתים גורמים פסיכולוגיים מורכבים יותר", מסבירה
ורד עצמון משולם, פסיכולוגית במרפאה לפסיכולוגיה רפואית, המרכז הרפואי ת"א.
מחקרים בפסיכולוגיה מגדירים את תופעת הדחיינות ככשל בויסות עצמי ובתפקודים הקשורים בניהול עצמי לקוי כגון; היעדר תכנון, הערכת-זמן לא מציאותית, התנהלות שלא על-פי סדר עדיפויות וכד'. ככלל, נמצא כי דחיינות הינה מכניזם, לאו דוקא יעיל, הקשור להתמודדות עם חרדה סביב התחלה או סיום של מטלות או תהליך של קבלת החלטות.
במטה אנליזה שפורסמה ב- ( APA (American Pscychological association ב-2007, נמצא כי הגורמים העיקריים המנבאים דחיינות הינם מטלות שהסנקציה על דחייתן אינה מיידית, תחושת ערך עצמי נמוך, ניהול עצמי לקוי ואימפולסיביות. דחיינים נחשבים לבעלי מודעות עצמית גבוהה מהממוצע, המבוססת על שאיפות לשלמות והישגיות יותר מאשר על הערכה מציאותית של מחויבויותיהם וכישוריהם. בנוסף, נמצא כי תופעת הדחיינות הינה נורמאלית ונפוצה, אך היא הופכת לבעיה כאשר היא פוגעת בתפקוד הנורמאלי של האדם (כאשר היא נרחבת מדי או אינה לוקחת בחשבון אילוצי מציאות).
לעיתים, הדחיינות עלולה להעיד על מצוקות פסיכולוגיות עמוקות יותר אצל האדם או להוות ביטוי לא מודע של כעסים או מרדנות. סיבה נפוצה נוספת לתופעה הינה תחושה של חוסר בטחון עצמי לגבי יכולותינו להתמודד עם משימות כהלכה, תחושה הנותנת ביטוי לפחד מכישלון שמא לא נצליח להשלים את המשימה על הצד הטוב ביותר. במצב כזה-הפתרון לדחות למועד אחר מסתמן כפתרון משביע רצון, משקיט חרדה ומרגיע. אך האם באמת כך הדבר? האם אנו נרגעים בעת הדחייה?
לדברי עצמון, אכן בהתחלה יש תחושת הקלה אך מיד אחריה, באופן פרדוקסאלי, הדחייה מייצרת תחושה גדולה יותר של לחץ וחרדה, המתבטאת במועקה. המשותף לכל סוגי הדחיינות הוא הקושי להתחיל, והרי הפתגם הידוע האומר הצעד הקשה מכל הוא הצעד הראשון תקף במקרים אלו ומייצג מכשול לכל הנוטים לדחות ולדחות.
מהו הדבר הזה שכל כך קשה לנו להתחיל לבצע אותו? מה אנחנו נוטים לדחות?
"ניתן לחלק את סוגי המטלות לשניים:
מטלות גדולות כגון כתיבת עבודות אקדמיות או מטלות של העבודה, כתיבת מסמכים, תיקון תקלות, בדיקות רפואיות ואפילו כניסה להריון. לעומתן, מטלות פעוטות שכרוכות בדקות ספורות של התעסקות כמו תשלום חשבונות, סידור ניירת, תיקונים ואחזקת הבית, כביסה או גיהוץ ואפילו הרמת הטלפון לסבתא מראש פינה", מציינת עצמון.
מה יעזור לנו לעקוף את הנטייה האנושית כל כך –לדחות?
עצמון: "להיות יותר מודעים לנטייה זו באם קיימת, להיעזר בכלים התנהגותיים כמו פתקיות על המקרר של "מה נותר עוד להספיק לפני החג...", להיעזר בחבר או בן משפחה במילוי המטלות שנותרו, ובכך אולי להניח בצד את רגשות האשם ופשוט לעשות! ואם זה גם לא עובד, תמיד אפשר לפנות לפסיכולוג...".
