מאת: ד''ר עידן מילצ'ר; פסיכותרפיסט; מטפל זוגי ומשפחתי; אחראי מרפאה סקסולוגית אנאורגנית גברים; המרפאה לטיפול מיני; המרכז לבריאות האישה; בי"ח "ליס" ליולדות.
עוד לפני שאני עורך לילדים את השולחן ומוציא את הקורנפלקס, בפרצוף שעדיין לא עבר את שטיפת הבוקר, היא פותחת במונולוג קורע לב. מצהירה על כך שהשנה, למרות שהיינו אצל הוריה שנה שעברה, היא רוצה להיות בפסח שוב אצלם. וואוו וואוו תעצרי רגע, למה מה קרה?! אני שואל כשצליל של עצבנות מחלחל מבין שפתי. האמת היא אומרת, זה לא אני רוצה, זו אחותי ובעלה מתעקשים. אתה יודע ההורים שלי כבר לא כל כך צעירים וחשוב לנצל ולהרוויח את הזמן בשביל להיות איתם. וואלה יופי, פולניה בתפארתה. ההורים שלך לא כל כך צעירים?! ושלי, יכולים להיות סבא וסבתא של הורייך! על מה את מדברת?!
זהו ככה זה התחיל. ואז אמרתי לה: "רוצה ויכוח או שאסביר לך קצת על רזי הריקוד הזוגי"?
טוב תכין קפה ודבר.
אז ככה בואי ונגדיר קודם על מה זוגות רבים בד"כ לפני החגים:
איפה לחגוג?
מי יכין מה?
איך ישבו בשולחן?
מי יעזור, איך יעזור, וכמה יעזור?
לבוש, התנהגות, תחרות, וכו'.
האם את חושבת שזה תלוי בזוגיות? אני אומר עם רמז דק.
נו מה תגיד לי? אני כבר יודעת! אז כפי שאת יודעת, הכל תלוי אם היחסים בן בני הזוג טובים או לא. יכול להיות שהיחסים יהיו ממש טובים, ותקופת החגים תהיה מאחדת ומהדקת. השאלה היא מה טיב היחסים בכלל. יתכן שאחד מבני הזוג מגיע עם סכמה, שתקופת החגים היא זוועתית ולא טובה, ואז ככה יתנהג גם בתא המשפחתי שלו. יכול מאוד להיות, שאצל אחד מבני הזוג ארוחת חג עם המשפחה זה סוג של קללה. אז מתחילים לצאת דברים לא טובים, כי אצל כל אחד יש משמעות אחרת לארוחת חג. אצל מי להתארח זאת גם בעיה. הרבה פעמים מגיעים ממשפחות שגם בהן היו כל הזמן ויכוחים על הנושא, וכך זה נגרר. יש זוגות שיש אצלם הסכמה, שאחד מבני הזוג בא מהמשפחה ה"חמה" ואחד מהמשפחה ה"קרה". זה מה שקורה בין בני הזוג, ועל זה יש ביניהם סוג של מאבק. הבעל יכול לטעון שהבחורה אולי באה ממשפחה חמה, אבל היא נורא פולשנית ונכנסת לו לקרביים. כשמגיעים עם גישות כאלו לארוחה, זו נבואה שמגשימה את עצמה, וכך הדברים מקבלים ביטוי קיצוני. יש משפחות שבהן הדברים כל כך קיצוניים, ואז החיכוך גדול ובולט הרבה יותר. עוד מרכיב קלאסי הוא היחסים בין החמה לכלה. תמיד יש את הכלה הטובה והרעה. ברגע שמישהו קיבל כותרת גם הבעל נכנס למקום בעייתי כי הוא לא יודע לצד מי להיות.
איך פותרים מחלוקות - אצל מי לחגוג את החג?
צריך לגשת למשא ומתן הזה כשלא נורא טעונים וכעוסים, ולעשות משהו שהוא שוויוני ומיישב את הדעת לשני הצדדים. בני זוג צריכים לדעת, שאיכשהו בכל זאת, מוקד ההזדהות צריך לעבור לזוג עצמו, ולהיפרד מתלות במשפחת המוצא. הרבה פעמים בני הזוג מתקשים להיפרד ממשפחת המוצא, והם לא מבינים שהם יצרו בית חדש והוא החשוב.
צריך לדבר בלשון אחרת, ובעיקר על עצמנו באופן אישי ולא להכניס פנימה האשמות והעלבות.
מה עושים אם אחד מבני הזוג לא מסתדר עם בן משפחה מהצד השני?
שני בני הזוג צריכים לדבר לפני שהולכים לארוחה, ולסכם ביניהם מה עושים בכל מקרה. צריך לנסות ולאמץ גישה חיובית, ולהחליט שאני רואה רק את הדברים החיוביים ולא בא שלילי מראש. צריך לנסות להתעלם, ואז נחסכת ההיעלבות. האירוע נשאר אותו אירוע והפירוש הוא בעיני המתבונן. אם תבוא בגישה שכולם נגדך, כך זה יהיה. ומה לסיכום?
מרטין בובר אמר: "הדדיות היא יצירה משותפת נפלאה שאין כמותה בשום מקום אחר".
בין אם בחגים עסקינן או לא, נקודת המוצא היא כי אין מערכת יחסים זוגית ללא משברים וקונפליקטים. קונפליקטים בחיים הזוגיים מתעוררים סביב נושאים רבים אשר עולים במהלך הקשר הזוגי, כבדי משקל וקלי ערך כאחד. חלק מהקונפליקטים מתעוררים לקראת ותוך כדי החגים .יחד עם זאת, פעמים רבות, ההבדל בין מערכת יחסים אשר שני בני הזוג שבעי רצון ממנה למערכת יחסים שאיננה כזאת, נעוץ ביכולתם לנהל קונפליקטים זוגיים באופן מצמיח ובונה. יתרה מזאת, מחקרים אשר בדקו את הסיבות לפרידה וגירושין בקרב זוגות בישראל, ללא קשר לחגים, הצביעו על הקושי בניהול קונפליקטים כגורם מרכזי לתופעות אלה. תקשורת שיש בה אמפטיה, הכלה, הקשבה והתייחסות חיובית תהייה כזו שבסופו של עניין תביא לחגיגה תרתי משמע.
והיא - מה אומרת? "טוב שמעתי אותך, אתה ממש מדהים ואני מסכימה עם כל מילה שאמרת! ומתוך זה שדיברת המון דברי חכמה, אז הבנתי שנלך להורי נכון?!"
ואני - מה אומר?! בחיים כמו בחיים...נו לך תבין נשים :)
