בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה חדה במספר הנשים בגיל הפריון שהחלימו ממחלת הסרטן. הגורמים לכך נעוצים בעיקר בגילוי מוקדם של המחלה, שמאפשר להתחיל בטיפול לפני התפשטותה. לפי הערכות, אחד מכל 250 אנשים באוכלוסיה הבוגרת כיום החלים בעבר ממחלה ממארת של גיל הילדות.
חרף שיעורי השרידות הגבוהים, טיפול כימותרפי - ובמיוחד פרוטוקול הכולל ציקלופוספאמיד או תכשירים אחרים מקבוצת האלקלואידים - עלול לפגוע באופן משמעותי בתפקוד השחלות. גם השתלת מח עצם ורדיותרפיה כל-גופית מהווים גורמי סיכון לאי-ספיקה שחלתית. הפגיעה בפוריות תלויה בסוג הטיפול ובמינונו, וכן בגיל המטופלת.
לפני כ-20 שנה, כאשר שיעורי השרידות ממחלת הסרטן היו נמוכים, עיקר הדאגה של הרופאים המטפלים התמקדה במאמץ להשאיר את האישה בחיים. כשהוקמה יחידת ההפרייה החוץ גופית ב"ליס", בשנת 1984, האופציות שעמדו בפני אותן נשים שהחלימו מסרטן ורצו להרות אך נותרו עם פגיעה בלתי הפיכה, היו תרומת ביציות (במקרה שהנזק היה מוגבל לשחלות בלבד) או פונדקאות (אם גם לרחם נגרם נזק כתוצאה מהמחלה עצמה או מהטיפולים).
מאז אותם ימים חלה התקדמות טכנולוגית אדירה בתחום הקפאת רקמות, במיוחד בכל הנוגע ליכולת הבקרה הממוחשבת על הטמפרטורה בכל רגע נתון בתהליך ההקפאה וההפשרה. עד לאחרונה, ההקפאה בוצעה באמצעות הורדה הדרגתית של הטמפרטורות, כך שטמפרטורת היעד – מינוס 193 מעלות – הושגה בתוך שעתיים וחצי. אחת הבעיות בשיטה זו, היא היווצרות גבישי קרח שפגעו בסידור הכרומוזומים על מישור המטאפאזה בסיבי הכישור. לאחר ההפשרה יש התקשות של המעטה הפוליסכרידי שעוטף את הביצית (zona pellucida) דבר המקשה על חדירת הזרע.
בשנים האחרונות נקלטה ב"ליס" טכנולוגיית הקפאה חדשה (Vitrification)- זיגוג, המונעת היווצרות גבישי קרח בתהליך ההקפאה. בשיטה זו מקפאים את הביצית במדיום מיוחד, המגן על התא ומגן עליו מפני יצירת גבישים בזמן ההקפאה. ההקפאה עצמה מתבצעת במהירות גבוהה ביותר, שמושגת בתוך שניות. שיעור ההפריה המדווח בשיטה זו מגיע במחקרים מסוימים לזה של ביציות שלא עברו הקפאה.
כיום, הטיפולים האונקולוגיים בנשים מתחת לגיל 40 נעשים במקביל לבניית תוכנית לשימור הפריון. הטכנולוגיה מאפשרת לנו כיום לבצע ארבעה סוגים של טיפולים לשיפור פריון: הקפאה, טיפול כירורגי, טיפול תרופתי וניתוחים משמרים.
,
הפריה חוץ גופית והקפאת עוברים
הקפאת עוברים נחשבת כיום לשיטת שימור הפריון המבוססת ביותר. הליך זה מצריך גירוי שחלתי, שלאחריו הביציות נשאבות ועוברות הפרייה חוץ גופית. לאחר החלמת האישה, ובמידה והיא מביעה את רצונה להרות, היא מקבלת טיפול הורמונלי על-מנת להכין את רירית הרחם לקראת החזרת העוברים לחלל הרחם.,
הפריה חוץ גופית והקפאת ביציות
אפשרות זו משלבת בין טיפולי הפריה חוץ גופי ושאיבת ביציות, אך כאן הביציות אינן מופרות, ובמקום זאת הן נשמרות בהקפאה בחנקן נוזלי. הן יישארו מוקפאות עד להשגת רמיסיה מהמחלה, ובהתאם לרצונה של המטופלת בצאצאים. עד כה נולדו למעלה מ-1,000 ילדים בעולם בהליך הקפאת ביציות.
חלופה נוספת היא הקפאת ביציות לא בשלות בשלב ה-germinal vesicle. במקרים אלו, הסיכון לפגיעה בשלד התא וסיבי הכישור נמוך יותר, אך יש צורך בהבשלה חוץ גופית של הביציות (in vitro maturation - IVM) לפני שניתן להפרות אותן. הבשלה חוץ גופית של ביציות היא שיטה ניסיונית ובלתי מבוססת, ולפיכך אינה מיושמת באופן נרחב כיום.
,
הקפאת פיסות שחלה
בטכניקה זו, מבוצעת כריתה של השחלה כולה או של מקטעי קורטקס השחלה לפני טיפולי הכימותרפיה או הקרינה, בדרך כלל בגישה לפרוסקופית. לאחר ניקוי חלקי השחלה, היא מוקפאת ומושתלת בחזרה באזור האגן בסמיכות למיקום האנטומי של השחלה, סמוך ל-infundibulopelvic ligament או על פני השחלה האטרופית.
הליך ההקפאה, והיפוקסיה של השתל בימים הראשונים לאחר ההשתלה גורמים לאובדן מסיבי של 50%-90% מהזקיקים הפרימורדיאליים. בעיה נוספת היא הסיכון של פיזור גרורתי לשתל, והחזרת תאים גידוליים לגוף המטופלת. קשה להעריך את סיכון זה, ובכל מקרה מומלץ לבצע בדיקה היסטולוגית של רקמת השחלה, על מנת לצמצמו.
שיפור אספקת הדם וצמצום ההיפוקסיה של השתל נמצאים כיום בלב המחקר של טיפולי שימור פוריות בטכניקה של הקפאת רקמות שחלה. ההליך עדיין נתפש כניסיוני, ואין בסיס מוכח להמליץ עליה כשיטה לשימור פריון לנשים המעוניינות לדחות את מועד הקמת המשפחה.,
מתן אנאלוגים של GnRH
הרעיון שעומד מאחורי מתן תכשירים אנאלוגים של GnRH הוא כי דיכוי הציר ההורמונלי בין ההיפופזה לשחלה ימנע גיוס זקיקים שנחשפים לרעילות התרופות הציטוטוקסיות. שיטה זו שנויה במחלוקת כיוון ש-90% מהזקיקים בשחלה נמצאים בשלב המנוחה ואינם מבטאים רצפטורים ל-FSH. נכון להיום אין הוכחות ליעילות שיטה זו.,
ניתוחים משמרים (Trachelectomy)
במקרים בהם מתגלה בצוואר הרחם גידול סרטני בשלבים מוקדמים בקרב חולות המעוניינות להביא ילדים לעולם, ניתן כיום להציע ניתוח שבו מתבצעת כריתה של צוואר הרחם בלבד תוך שימור גוף הרחם והשחלות. בתום הניתוח, החולה עוברת הליך של הפריה חוץ גופית, שאיבת ביציות והפרייתן - כמקובל - והחזרת העוברים המופרים לתוך חלל הרחם.
העתיד של טיפולי הפריון טמון בהתקדמות טכנולוגית בשתי חזיתות: שיפור טכניקת הקפאה (דבר שמאפשר להגדיל את שיעור ההישרדות של הרקמה המוקפאת), והשתלה – מיקסום סיכויי הקליטה של הרקמה.
לסיכום, מומלץ לגבש תוכנית שימור פריון בגישה רב-תחומית, הכוללת אונקולוגים, כירורגים, מומחים לפריון, כמובן בשיתוף המטופלת עצמה, ולבחור יחד את הגישה הטיפולית המיטבית. חשוב להדגיש בפני המטופלת את האפשרויות הטיפוליות, לרבות השיטות החדשניות והניסיוניות - תוך הצגתן ככאלה.
