סרטן השחלות

סרטן השחלה, אשר זכה לכינוי ה"מחלה החמקנית", הוא סוג הסרטן החמישי בשכיחותו בקרב נשים וגורם התמותה הראשון מבין גידולי מערכת המין הנשית. 

מהם הגורמים להתפתחות סרטן השחלות?

סיבת התפתחות המחלה אינה ברורה דיה. בחלק מן המקרים (10%-5%), נגרמת המחלה משינויים בגנים שונים, היוצרים את המעבר לתא הסרטני.

קיים גם קשר משפחתי ברור להיווצרות סרטן השחלה, קרי: הופעה של סרטן שד או שחלה בקרב בנות משפחה קרובות, מעלה את השכיחות להיווצרות המחלה. כמו כן, נמצא כי שכיחות המחלה קשורה גם למספר ההריונות (כל הריון מלא מפחית את שכיחות הופעת המחלה), תזמונם בחיי האישה והאם האישה נטלה גלולות (נטילת גלולות מפחיתה בכ-50% את שכיחות הופעת המחלה).

מחלה קשה לאיתור מוקדם

הסימנים הראשונים למחלה אינם בולטים ומתבטאים, בין השאר, בתחושות של נפיחות, בחילה או אי נוחות בבטן, גזים, איבוד התיאבון ועליות או ירידות לא מתוכננות במשקל.

הקושי באיתור מוקדם של המחלה, בשל התסמונת הלא ברורה שלה ואי מציאת שיטה מהימנה לאיתור מוקדם, מגדילים את שעורי התמותה הגבוהים מן המחלה (כ-50%-60% מן המקרים). לכן, חיוני לאתר מוקדם את המחלה כדי להאריך משמעותית מאוד את תוחלת החיים.

אבחון המחלה מתבצע בדרך-כלל בעקבות תסמינים מחשידים ומבוסס על בדיקה גופנית וגניקולוגית, הדמייה של האגן והבטן (אולטרה-סאונד, CT , PET-CT) ובדיקות דם הכוללות רמת חלבון CA-125 בדם.

מה כולל הטיפול בסרטן השחלות?

הטיפול במחלה מבוסס על ניתוח, שמטרתו לכרות את המסה הגידולית שהתפתחה בגוף, תוך שילוב של טיפול כימותרפי, המיועד להרוס את התאים הסרטניים. טיפול קרינתי-רדיותרפי, נמצא פחות בשימוש במחלה זו.

הטיפול הכימותרפי מבוסס לרוב על שילוב של מספר תרופות. מלחי פלטינום, הידועים כבר עשרות שנים כיעילים בטיפול בגידולי שחלה, מהווים את המרכיב העיקרי. הטיפול המקובל ביותר בגידול מתקדם בשחלה, כולל ניתוח ומתן שילוב של קרבופלטין וטקסול בשישה מחזורים טיפוליים.

בתום הכימותרפיה, מתבצעת הערכה קלינית של המחלה. במידה שאין עדות למחלה, המטופלת תיבדק כל שלושה חדשים במשך השנתיים הראשונות, ולאחר מכן במרווחי זמן הולכים וגדלים. יחד עם זאת, המחלה עלולה לשוב ולהופיע במהלך הטיפול הכימותרפי או לאחריו. במקרה כזה הטיפול הוא כימותרפי.

בעשורים האחרונים פותחו מספר תרופות, המשמשות כקווי טיפול נוספים, כגון: ג'מזר, טופוטקן, דוקסיל, טקסוטר, אטופוסייד, דוקסורוביצין, פואורואורציל, איפוספמיד ועוד.

תגובה נמוכה יחסית נצפתה במתן טמוקסיפן. בניסיונות קליניים ופרה-קליניים נבדקות תרופות נוספות וביניהן: טיפולים אימונולוגים, גנטיים ועוד. בכל מקרה, כל טיפול תרופתי מופסק אם אינו מוכיח את יעילותו.

אחת התרופות אשר מהווה כיום טיפול מקובל בעולם, הינה דוקסיל. יתרונה בתופעות הלוואי המעטות שלה. להבדיל מחלק מהתרופות, דוקסיל אינה גורמת לנשירת שיער, גורמת לפחות בחילות והקאות, לפגיעה פחותה במח העצם, וסיכוי נמוך לרעילות לבבית. לעומת זאת, היא גורמת ליותר תופעות לוואי בעור ובריריות, אך ניתן להפחית אותן בנקיטת האמצעים המתאימים.

התרופה אף משמשת לטיפול בסרטן שד, ומומלצת במיוחד לנשים הנמצאות בסיכון גבוה לפתח מחלה לבבית, כגון: בעלות מחלת לב, לחץ דם גבוה, נשים שטופלו בעבר בקרינה באזור בית החזה או בדוקסורוביצין, וכן נשים בגיל המבוגר, לאור הרעילות הלבבית הפחותה שלהן.

תרופה נוספת המצויה בשימוש הינה אווסטין, שהיא נוגדן שחוסם את היווצורתם של כלי דם חדשים בסביבת הגידול, משום שגידולים סרטניים תלויים בגיוס כלי דם חדשים כדי להבטיח המשך אספקת חמצן וחומרי מזון לצורך גדילתם.

דור חדש נוסף של תרופות הינו מעכבי ה-PARP. לנשים הנשאיות מוטציה בגן ב-BRCA1/2 אין עותק תקין של גן BRCA שאחראי על תיקון נזקים ב-DNA לצורך שמירה על חיות התא. ה-PARP  הוא חלבון המסייע בתיקון נזקי DNA לתאים, ומכיוון שתאי סרטן נושאים פגם ב-DNA, הם זקוקים לאספקה של החלבון לתיקון הפגם. התרופה חוסמת את ה-PARP, מונעת את תיקון הנזק לתאי הסרטן וגורמת למוות התאים, ועל ידי כך הגידול נעצר או קטן.

ולסיום, מספר מילות תקווה. אף שסרטן השחלה הינו אלים ביותר מבין הגידולים הסרטניים המאפיינים נשים, חשוב לזכור כי לאחרונה חלה התקדמות משמעותית בהיצע שיטות הטיפול הקיימות, לצד עליה בשעורי הריפוי ובתוחלת החיים הממוצעת של החולות. מודעות לנושא והיענות טובה למעקבים גינקולוגיים תקופתיים, הן המפתח לאבחון מוקדם של המחלה ולשיפור הסיכויים להחלמה ולריפוי. התרופות שנוספו בשני העשורים האחרונים כגון האווסטין ומעכבי ה-PARP, מספקות נופח חדש של תקווה, ואילו האחרון אף משנה את מהלך המחלה.

המרכז לסרטן האישה במרכז הרפואי ת"א, איכילוב מהווה מרכז הפניה ארצי בנושא סרטן שחלה, אליו מגיעות מטופלות מכל הארץ.