בריאות וספורט – איך למנוע פציעות

"פציעות ספורט קורות בעיקר בגפיים התחתונות, כאשר הברך היא אחת הראשונות להיפגע עם קרעים במיניסקוס ופגיעות ברצועה הצולבת הקדמית. כמו כן יש פציעות בגידים ובשרירים - בדרך כלל זה קורה בגידים ובשרירים ארוכים שחוצים שני מפרקים – לדוגמה, בשרירי האמסטרינגס והתאומים". 

"שאלה קשה. כל ספורט יכול לגרום לפגיעות, אבל כמובן בספורט שיש בו מגע - פוטנציאל הפגיעות גבוה, למשל כדורסל וכדורגל". 

"בהליכה פחות זה פחות נפוץ".

"היום הרבה אנשים עוסקים בספורט, אז פונים אלי ספורטאים חובבנים ומקצוענים כמו גם חיילים".

"לא הייתי אומר את זה ככה. לכל ספורט, וגם לריצה יש את היתרונות שלה – היא משפרת את מערכת הלב ריאה, את הכושר ואת הסיבולת שכל קרדיולוג או רופא משפחה ימליץ למטופלים שלו. מבחינת הברך והגפיים התחתונות אפשר להגיד שריצה זה קפיצה על רגל אחת ולכן כל פעם נוחתים על הרגל הנגדית וכך יוצרים עומס על הרגל שנוחתת וסכנה לפציעות".

"אני אומר למטופלים שלי ולמי שאוהב לרוץ שלא יפסיק. אני ממליץ על נעלים טובות שצריך להחליף כל 600 ק"מ בערך, על מדרסים טובים שישפרו את חלוקת העומסים וכמובן על אימוני חיזוקים. ככל שנחזק את השרירים סביב מפרק הברך - שריר הארבע ראשי והאמסטרינגס - יהיה פחות נטל על המפרק. כלומר תמשיכו לרוץ, רק תעשו את זה יותר מאוזן ובטוח".

"חשוב שהנעליים יתאימו לרגל ולנוחות של כל אחד. אני כן ממליץ למי שרץ באופן קבוע להוסיף מדרסים, זה ייתן התאמה בין כף הרגל לנעל וחלוקה טובה של נשיאת המשקל".

"האמת שלא מגיעות אלי הרבה פציעות יוגה, אולי הן פחות חמורות ולא מגיעות למרפאות בבית החולים. בהכירי מעט את הספורט אני מניח שהפציעות ביוגה הן במקרים רבים מתיחות של שרירים וגידים שאולי נעשו לא בליווי מדריך מקצועי או שנעשה עומס מוגזם על הגוף".

"מגיעים אלי הרבה וויקנד ווריארס, לוחמי סוף שבוע. יש אוכלוסייה גדולה שעושה ספורט בעיקר בסוף השבוע. נפגשים לכדורגל או כדורסל אחרי שכל השבוע ישבו במשרד. הגוף לא רגיל לעומסים והוא עלול להיפגע או שנפצעים במשחק עצמו, ממגע מנפילות וכד'".

"לקוראינו מעל גיל 60 אני תמיד ממליץ על פעילות באופני כושר. זה טוב לברכיים כי זה מתרגל את כל טווח התנועה של הרגליים – יישור וכיפוף, ובלי הנחיתה על הרגל כמו שיש בהליכה וריצה וזה מחזק מאוד את השריר הארבע ראשי. כמובן שכדאי גם להוסיף לזה אימוני כוח עם משקולות. בגיל השלישי אנחנו פחות ממליצים על ריצות ויותר מחפשים הפעלה של מפרקים בלי להעמיס. זה הגיל שמתחילים בו שינויים מבניים של העצמות ושחיקה וניוון של הסחוס. אנחנו פחות רוצים להפעיל לחץ על הסחוס ויותר לשמר אותו לכן מאוד מתאים לעשות יוגה שמאפשרת הגדלת טווחים וגמישות ואופני כושר".

"זה באמת ספורט שנהיה מאוד פופולרי, נוסעים ליער בן שמן או אחר ויורדים ירידות תלולות ומגיעים אלי עם שברים בכתפיים, בעצם הבריח ומפה הדרך קצרה לחדר הניתוח". 

"אין ספורט שאני לא ממליץ עליו. רק צריך לדעת להתמגן נכון ולשמור על הבטיחות, זה חלק מעשיית ספורט".

"אני רואה אנשים מעל גיל 50 שנפצעים בספורט והדרישה שלהם היא לחזור מהר לפעילות, להתנתח ומה שצריך – רק לחזור לפעילות. זה נראה לי כמו התמכרות. אם פעם היינו אומרים לאנשים כאלה בואו נוותר על הניתוח ונוריד את רמת הפעילות, היום הם לא מוכנים לוותר".

"לא בהכרח".

"אין לי נתונים על כך כי אני מלווה את המטופלים בשגרת היום יום, אבל כן לפעמים מתברר בתשאול שהפציעה נגרמה מעומס לא נכון – בגלל המתאמן או המאמן".

"זה ספורט שעל פניו נראה טוב, כמו כל ספורט יש לו חוזקות והחולשות שלו. יש פה הרבה עבודה על פלג עליון, הרבה מהמתאמנים לנינג'ה מגיעים מטיפוס קירות. אני לא רואה פה בעיה שמובילה לפציעות יותר מאחרים".

"היום בספורט המקצועי אנחנו עושים הרבה עבודה טרום עונה כדי לראות מה החולשות של הספורטאי. אנחנו בודקים איזה שרירים אצלו יותר חלשים כדי למנוע פציעות ולהכין את הגוף. כמובן שאנחנו עובדים גם על תזונה. גוף, למשל, שמיובש לפני אימון מועד יותר לפציעות שריר. הכל נהיה מאוד מדיד ומקצועי יותר".

"לבנות תפריט שמתאים לספורט, לעשות פיזיותרפיה לאישוש הגוף לאחר האימון ולנסות לנתח ולהבין מה האיברים החלשים בגוף ואיך ניתן לחזק אותם".

"אני תמיד אומר שהניתוח זה פחות חשוב, מה שחשוב זה השיקום שאחרי ושיקום זה סוג של ספורט. מי ששונא ספורט יתקשה להביא את עצמו לשקם את עצמו. מי שנהנה מספורט ורגיל לספורט יהיה לו קל יותר".