עידן מיליצ'ר; פסיכותרפיסט; מטפל זוגי ומשפחתי
נו באמת?! האם את או אתה באמת מצפים שנרוץ עם בן/בת הזוג שלנו לעבר השקיעה כששערינו מתבדר ברוח לאורך שנים? ובכן, הציפייה הזו לא ממש ריאלית, ולא רק בשל העובדה שהשיער שלנו כבר מזמן אינו מתבדר ברוח!
כולנו שותפים לצורך בסיסי במהות הקיומית שלנו. אנו זקוקים לביטחון הדוחף אותנו מלכתחילה לעבר יחסי מעורבות וקשר קבוע, אבל הצורך שלנו בהרפתקה, ריגוש וכיבוש חזק באותה מידה. הרומנטיקה המודרנית מבטיחה שאפשר לספק את שתי מערכות הצרכים הנפרדות הללו במקום אחד.
היום אנו פונים אל אדם אחד שיספק לנו מה שמספר בני אדם סיפקו בעבר: ביטחון, משמעות, רומנטיות, מיניות. אך, בואו ונהייה כנים עם עצמנו לרגע, נביט פנימה לתוכנו ונשאל: האם כל זה עומד במבחן המציאות? מצב שכזה, מצריך מאיתנו להיות 24 שעות ביממה יחד - TWENTY FOUR SEVEN.
נו באמת... לא פלא שמערכות יחסים שכאלו, אשר אין בהן - ספרציה ואינדיבידואציה, קרי - הפרדה ונבדלות, קורסות בסופו של דבר. כן, כן, אותו זוג מעורר קנאה, אשר מקפיד לעשות הכל יחד, מתפרק בסופו של דבר בגלל שאין להם: את ה- לחוד, המסתוריות, הגעגוע והתשוקה....הכל מובן מאליו...וחבל!
לשמור על המרחב, על ה'ספייס', או לתת 'ספייס', משמעו להכיר בעובדה שאינני מסוגל לספק את כל צרכיו של בן זוגי (לשון זכר כלשון נקבה). לא משנה כמה אנחנו נפלאים, מסורים, אוהבים, רגישים, חכמים, מצחיקים, מאהבים וכו'. עם קצת הבנה וקורטוב של ביטחון, ניתן לזוגיות מרחב, מרחב שיש בו ביטוי עצמי, פיזי, רגשי ושכלי, מרחב שאינו קשור ותלוי בזוגיות שלנו.
נציץ לסוגיה זו מבחינה מגדרית
האם באמת נראה לכם שאלך לחוג מקרמה עם זוגתי? האם אצעד עימה יד ביד לשעורי פילאטיס (ולא שזה לא יכול להועיל לי), הרי להימצא עם עוד תריסר נשים בשיעור, מחייב מבחינתי טיפול נפשי.
וכמובן שלא, לא תמיד יהיה נכון שאצא לבילוי איתה ועם חברותיה. האמת, מגיע לה להיות במקומות שהיא אוהבת ועם האנשים שהיא נהנית בחברתם/ן, גם בלי שאני שם, נושף בעורפה, גם אם הכל בא מאהבה.
גם לנו הגברים מותר וחשוב ה'ספייס' שלנו. אתן אינכן יכולות לספק לנו את הצורך לשבת בפרלמנט הגברי שלנו, ללגום בירה ובסופו של ערב, להטיל את מימינו בחצר מאחורי הפאב. אי אפשר, פשוט אי אפשר לעשות זאת ביחד. גם אנחנו זקוקים לזמן איכות שלנו מול המסך, ולא משנה באיזה גודל הוא ומה מוקרן עליו!
וכל ה'ספייס', הזה, חשוב שיהיה בתזמון המתאים ולא כל הזמן. חשוב לזכור, ה'ספייס' לו אנו זקוקים, הוא למעשה המערה שלנו שהחליפה את קודמתה בתקופה הניאנדרטלית.
נשמע קשה ומעלה חיוך סלחני? האמת היא שעם קצת מחשבה, הקשבה וויתור והליכה לקראת, ה'ספייס' עושה את העבודה ושומר על גחלת הזוגית עם אש התמיד.
ומה באשר לחתונה ללא מגורים יחד?
וואלה שאלה טובה!
אחד ממאפייניו של ה'ספייס', בעת הזו, בא לידי ביטוי בשינויים בתוך הזוגיות והמשפחתיות הקלאסית, כפי שאנו חונכנו כחלק מתהליך הסוציאליזציה, ומכירים כדבר הטבעי. הרבה מאוד זוגות, בעיקר באירופה ובארה"ב בוחרים לחיות בזוגיות, כשכל אחד "מחזיק" בדירתו שלו. כך מנהלים זוגות אלו חיים משותפים לכל דבר ועניין.
ואני, שגדלתי בהשראת חינוך "צופי קרקוב", מי אני שאבקר גישה זו?
עובדה שהיא מתאימה לאנשים רבים המנהלים חיים זוגיים ומאושרים, שאחוז הגירושין בהם קטן בהשוואה לאחוזי הגירושין בזוגיות "רגילה".
אז לסיכום, מרחב או 'ספייס', אמצו את המושג העברי או הלועזי, הוא מרכיב חשוב ומשמעותי בשמירה על זוגיות בריאה לאורך שנים. אותה התרגשות שקיימת בתחילת קשר, אותה אי וודאות המביאה תשוקה, היא זו שמחזיקה ומחזקת את הזוגיות במהלך השנים.
אם נשכיל להיות יחד אך גם לחוד, להתענג על האי וודאות הבריאה שיש בה מסתוריות וביטחון, נחייה יחד באושר ואושר... אם יש כזה דבר!
