"עומס מצטבר על הצוואר בגלל ישיבה לא נכונה במשך שנים, סחיבת מסעות כבדים, טראומה שנגרמה לצוואר בעקבות תאונה או נפילה ולפעמים גם בלי שום סיבה ברורה ומוגדרת – כל אלה עלולים לגרום לבלט או לפריצת דיסק באזור פחות שכיח, אבל כואב לא פחות - הצוואר.

הכאב יכול להתחיל ככאב קל, אך עלול להתפתח לכאב מציק ביותר שמקרין על הכתפיים, הפנים, הזרועות וגם הרגליים ולגרום לתחושה של עקצוץ או נימול. כמו כן עלולים לסבול מנוקשות ומגבלות בתנועה".

"בקע הוא השלב הקל יותר, כשסיבי המעטפת החיצוניים נחלשים והחומר הפנימי, הג'ל, חודר לתוך הסיבים החיצוניים. כאשר כל הסיבים שמקיפים את הדיסק נקרעים לגמרי, החומר הרך שבמרכז הדיסק נשפך החוצה זה מצב שנקרא פריצת דיסק".  

"בטיפולים לצוואר יש לנו מצד אחד של הקשת הטיפולית - מנוחה וסבלנות להמתין שהכאב יחלוף, נטילת משככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה. ומהצד השני של הסקאלה - ניתוח, שכמו כל ניתוח קיים בו סיכון מסוים במיוחד כשהאזור עליו מדברים הוא הצוואר בו כבר קיימת בפועל פגיעה עצבית ולכן יש כאן יש סיכון רב יותר. מהסיבה הזאת ככל שניתן, גם הכירורגים, לעולם ינסו להימנע מניתוח. מעבר לזה, באופן כללי שיעור ההצלחות הגבוה מתקיים כאשר יש מצב (אינדיקציה) עצבי משמעותי, כשמדובר בכאב הרבה פעמים האינדיקציה יותר טריקית כי יש מעורבים בעניין גם רכיבים רגשיים.

"אנחנו נכנסים בין אלו שהזמן והטיפול השמרני לא הצליחו לעזור עם הכאב, לבין אלו שרוצים להימנע מניתוח. היסטורית, ובמקומות רבים גם היום, מטפלים במקרים האלה בזריקות אפידורליות צוואריות, אלה זריקות לעצב שיוצא מחוט השדרה. העניין הוא שבגב התחתון יש יותר תמרון מבחינת הפעולה ושיעור הסיבוכים נמוך יותר. בצוואר שיעור הסיבוכים גבוה יותר וגם קשה יותר.

מהסיבה הזאת את שתי הפעולות של הזרקה אפידולרית צווארית ושורשית – לא עושים באיכילוב כבר עשר שנים. אין עוררים על כך שמדובר בפעולות יותר מסוכנות ולכן אנחנו כבר משנת 2018 עושים פעולה שלא כוללת כניסה בין החוליות, לא מקרבים מחק לחלל האפידולרי סמוך לחוט השדרה, לא מקרבים מחט סמוך לשורש לעצב שיוצא מחוט השדרה".

"הפעולה שאנחנו מדברים נקראית עליה – "רטרו למינלי" – הזרקה מאחורי אזור שנקרא למינה. אני לא מתקרב לא לחוט השדרה, לא לדיסק ולא לשורש. בעמדה הזאת אנחנו בכל צורה שהיא חיצוניים למבנה הזה. ראיני שכאשר אנחנו מזריקים לשם החומר יזרום לאן שהוא צריך להגיע ותתקבל ההקלה המיוחלת.

"כן, מדי יום. החולים 'מצביעים ברגליים' כאשר הם חוזרים על הטיפול או כאשר הם חוזרים לביקורת שגרתית במכון. אנחנו רואים אנשים שחסכנו להם ניתוח. לפני שנה פרסמנו עבודה שהציגה חולים שהיו כשירים לניתוח ועברו את התהליך שלנו, רק 8% מהם נותחו בסופו של דבר".

"האמת שזה מצוין גם להם. כירורגים אמנם אוהבים לנתח, אבל הם ירצו לקבל מטופל רק כאשר יש לגביו אינדיקציה מלאה. זאת אומרת, שהוא עבר את כל שדרת הטיפולים ועדיין הבעיה לא הסתדרה. במקרה הזה הכירורג ירגיש על קרקע בטוחה יותר לנתח וגם שיעור ההצלחות שלו יגדל בהתאם".

הפעולה כולה נמשכת זמן קצר. השלב הראשון כולל את השכבת המטופל הכאוב ומציאת התנוחה שנוחה לו ושמאפשרת לרופא את ביצוע הפעולה. בשלב הבא, תחת השיקוף, הרופא רואה את האזור שבו נדרשים להזריק ולאט לאט מבצע את הזריקה. אחרי הפעולה נשארים למנוחה של כ-20 דקות והולכים הביתה. לרוב הוא יוזמן לזריקה שנייה".

"השיפור מופיע בימים הבאים שלאחר הפעולה וממשיך ומתגבר. בדרך כלל נמתין כעשרה ימים לפני שנעריך את יעילות הטיפול".