במחזור טבעי, מתרחש ביוץ של ביצית אחת מדי חודש. הניסיון מראה, שבמסגרת הפריה חוץ גופית, עולים סיכויי ההצלחה על-ידי הגדלת מספר הביציות. לשם כך, ניתן טיפול תרופתי בתהליך המכונה "השראת ביוץ".
בהשראת הביוץ, מקבלת המטופלת תרופות המכילות FSH וגורמות לגדילת מספר רב של ביציות. תרופות אלו ניתנות בזריקות יום יומיות, וביניהן ניתן למנות את Gonal F ,Puregon ,Menogon ,Metrodin ואחרות. קבוצת תרופות נוספת, נועדה למנוע ביוץ מוקדם של הביציות או חריגת ביצית בטרם הבשלה, וביניהן נמצאות בשימוש Decapeptyl ,Buserelin ,Cetrotide, הניתנות בזריקה או בתרסיס לאף. לעיתים, משתמשים בכדורים להשראת ביוץ, המכונים איקקלומין, אולם אלה בדרך-כלל פחות יעילים בהשוואה לזריקות.
קיימים פרוטוקולים שונים להשראת ביוץ, שעושים שימוש בשילובים שונים מתוך התרופות הנ”ל. התגובה לטיפול היא אינדיבידואלית, איננה ניתנת לחיזוי מדויק מראש, ואף משתנה אצל אותה אישה מחודש לחודש. לכן, ייקבע הפרוטוקול לכל מטופלת באופן אישי, העשוי להשתנות בטיפולים חוזרים, על-פי לקחים שיופקו מכל טיפול בנפרד. תגובת האישה לטיפול השראת הביוץ, מנוטרת על-ידי בדיקת דם להורמונים שנוצרים בזקיקים המכילים את הביציות (אסטרדיול =E2 ופרוגסטרון), ובמקביל גם על-ידי אולטרסאונד דרך הנרתיק, בעזרתו ניתן לראות את מספר הזקיקים המתפתחים ולמדוד את קוטרם. כשהזקיקים הגיעו לגודל המתאים, מקבלת האישה זריקה של אוביטרל (המכילה LH), הגורמת להשלמת הבשלת הביצית.
כ- 36-34 שעות לאחר הזריקה, מוזמנת האישה לשאיבת הביציות.
משך תהליך השראת הביוץ, מתחילת דימום הוסת ועד לשאיבת הביציות, תלוי בפרוטוקול בו משתמשים להשראת הביוץ, והוא נע בין 12-14 יום בפרוטוקול הקצר, עד לכשלושה שבועות ויותר בפרוטוקול הארוך.
