ניתוח שאנט לטיפול בהידרוצפלוס

מדוע מבוצעת הפעולה?

הידרוצפלוס (hydrocephalus) ובעברית "הידרקון מוחי", פירושו הצטברות יתר של נוזל (שנמצא שם גם במצב תקין בכמות פחותה) בתוך חדרי המח. נוזל זה נקרא נוזל חוט השדרה והמוח (Cerebrospinal Fluid - CSF) והוא הנוזל המקיף את רקמת המח בין הקרומים שלו ומצוי גם סביב חוט השדרה. נוזל זה מיוצר בחללים תקינים בתוך המח המכונים חדרי המח. מהם, הוא מתנקז לתוך קרומי המח, כולל אלו המקיפים את חוט השדרה, ונספג בסופו של דבר אל הורידים של המח וכך למחזור הדם. הפרעה בניקוז הנוזל או בספיגתו תגרום להצטברותו ביתר וללחץ על המח בעקבות העלייה בלחץ התוך גולגולתי.

הצטברות של נוזלים בחדרי המוח היא אחד המומים המולדים השכיחים ביותר במערב, שעל פי הסטטיסטיקה 1 מכל 500 יילודים לוקה בו. אולם בעיה זו אינה מוגבלת רק ליילודים, ויכולה להתפתח גם אצל מבוגרים מסיבות רבות, שהשכיחות שבהן הן גידולים מוחיים, דימום מתחת לקרומי המוח ופגיעה במערכת הספיגה של ה-CSF. 
התסמינים להידרוצפלוס יופיעו כאשר יצטבר מספיק נוזל על מנת לגרום לכך שהלחץ התוך גולגולתי יהיה מוגבר. סימפטומים אלו יכללו רגזנות ועצבנות (איריטביליות) ומרפסים תפוחים ובולטים אצל התינוק.
סימפטומים של לחץ תוך גולגולתי מוגבר כוללים גם כאב ראש, הפרעות ראייה, הקאות, ישנוניות, בכי בקול גבוה מאד, פזילה באחת העיניים, ובצקת ברשתיות העיניים (פפילאדמה) כתסמין מאוחר. לחץ תוך גולגולתי מוגבר שנמשך זמן רב ואינו מטופל עלול לגרום להפרעות בהתפתחות התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים וללקויות למידה חמורות בעקבות נזק מוחי.
קיימות כמה שיטות לטיפול בהידרקון ראש. אחת השיטות כוללת הכנסת נקז (shunt) אל חדרי המח שינקז את הנוזל אל מקום אחר בגוף (בדרך כלל אל חלל הצפק בבטן) דרך צינורית שתועבר מתחת לעור. פרט להתקנת השאנט, ישנן שיטות טיפול נוספות כמו פיום אנדוסקופי של רצפת החדר השלישי (ניתוח אשר במהלכו מבצעים נקב למעקף חסימה במעבר ה - CSF במוח) ושימוש בתרופה המפחיתה את קצב ייצור ה-CSF.

מהן התוצאות המצופות מהפעולה?

התקנת שאנט נחשבת לפרוצדורה ותיקה ומוצלחת להפחתת ואיזון לחץ במוח. אולם, אם הידרקון הראש קשןר למצבי מחלה או סיבוכים אחרים כגון גידולי מוח, דלקות קרום המוח, דימום וכדומה, התוצאות קשות יותר לצפייה ואינן תמיד ברורות.
כמו כן, חומרת מצב הידרקון הראש לפני הטיפול ומשך ההידרקון גם היא משפיעה על תוצאות התקנת השאנט.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?

התקנת דלף לטיפול בהידרקון ראש מבוצעת בהרדמה כללית. בתחילת הניתוח, מבצע המנתח חתך קטן בקרקפת (לרוב מאחורי האוזן), וקודח בעצם הגולגולת על ידי מקדחה. דרך חור זה מחדיר המנתח צינור סיליקון דק לחלל אחד החדרים במוח.  צינור זה מחובר לשסתום חד-כיווני שייפתח וייסגר בהתאם לכמות הנוזל במוח.
שני חתכים נוספים מבוצעים בצוואר ובבטן: המנתח מעביר צינור נוסף  מתחת לעור דרך הצוואר, ומעביר אותו עד לחלל הבטן, שם מוחדר הצינור דרך דופן הבטן לחלל הפריטונאום (חלל הצפק). הצינור המוחי מחובר לשסתום ואליו מחובר הצינור הבטני. בחלל הבטן ייספג ה-CSF שיזרום דרך הצינור מהמוח – ועל ידי כך ישוחררו הנוזלים העודפים שמצטברים במוח אל חלל הבטן. לעתים רחוקות עשוי המנתח לבחור אזור מטרה אחר לניקוז הנוזלים, שאיננו חלל הבטן (כמו, למשל, חלל הריאה או ישירות לאחת העליות שבלב).

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?

הרדמה כללית

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?

כשעה עד שעה וחצי.

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?

ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם ניתוח להתקנת שאנט לטיפול בהידרקון ראש  אינו חף מסיכונים ומסיבוכים, שחשוב להיות מודעים אליהם, טרם קבלת ההחלטה על ביצוע ניתוח. הסיכון המרכזי של הפעולה הוא זיהום, ובמקרים נדירים יותר דימום מוחי. שיעור הניתוחים החוזרים עומד על 10-15% לשנה  בשל תפקוד לא תקין של מערכת הדלף או אחד ממרכיביה. זיהומים בד''כ רלוונטיים לתקופה של 3 חודשים אחרי התקנת השאנט. הרדמה אינה חפה מסיכונים גם כן.  סיכוני הרדמה כללית מפורטים במקום אחר.

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

• לקראת הניתוח יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, נוסף על כך יש לבצע בדיקת הדמיה שתדגים את מצב המוח. הבדיקות המקובלות כוללות אולטרסאונד ו-CT מוח (טומוגרפיה ממוחשבת). לעתים בדיקות נוספות, כמו  MRI של המוח (הדמיית תהודה מגנטית), fMRI (הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית), יעוץ/אישור של רופאים מומחים נדרש באם הינך חולה במחלות כרוניות שונות (כגון: קרדיולוג באם הינך חולה לב, נוירולוג באם עברת אירוע מוחי, רופא ריאות באם יש לך מחלת נשימה/ריאות קשה וכו').
  
• שבוע לפני  מועד הניתוח, יש להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). יש להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי הצורך בתחליפים לתרופות אלו.
  
• ביום עצמו יש להיות בצום מלא שכולל מים, החל מ-6 שעות (למבוגרים) לפני מועד תחילת הניתוח  לפני הכניסה לחדר הניתוח חובה להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי.
  
• במידה ולמטופל שערות באזור שמיועד לניתוח, הן יגולחו בניתוח, על מנת לאפשר ניקיון.
  
  

מה יקרה אחרי הניתוח?

לאחר סיום ההליך הכירורגי, שוהה המטופל מספר שעות  במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. בהמשך יועבר המטופל אל מחלקת האשפוז. בהתאם למצבו של המטופל, יסייעו לו לשבת במיטה או בכורסה. שחרור מבית החולים ע''פ המצב הקליני.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?

זמן ההחלמה וריבילי ותלוי במצב לפני. בתקופה ההחלמה  מומלץ לנוח .. מומלץ לא לבצע פעילות פיסית מאומצת ב-4 השבועות הראשונים שאחרי הניתוח. יש להימנע מנהיגה במידה  ומופיעות תשישות או סחרחורת בתקופה זו.
המטופל יוזמן לביקורת אצל הרופא המנתח. חשוב שהמטופל יספר לרופא על תחושותיו, על בעיות רפואיות חדשות שצצו אצלו ועל רגשתו באופן כללי. אם חום  גופו עולה על 38 מעלות או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים כגון: כאבי ראש חמורים ומתמשכים, דימום פצע הניתוח, אודם, נפיחות והפרשות מוגברים פצע הניתוח, הפחתה בערנות ועליה בישנוניות, חולשת גפיים, הקאות או כאבים חריפים בצוואר המונעים תנועתיות שלו כדומה, יש לדווח על כך מייד וללא דיחוי לרופא המנתח או לאחות התורנית.
המטופל צריך להמשיך במעקב תקופתי  על פי המלצת הרופא, . על המטופל להיות בביקורת רפואית אצל נוירוכירורג מומחה למשך כל חייו, לרוב אחת ל-6 או 12 חודשים, על פי המלצת הרופא.
בימים שאחרי הניתוח צפויה מידה מסוימת של כאב, שניתן לטיפול תרופתי. גם בחילות והקאות בשעות הראשונות שלאחר הניתוח אינם נדירים.

ההתאוששות והחזרה המלאה לשגרה תלויה, בין היתר, במצבו של המטופל טרם הניתוח. ילדים שסבלו מבעיה זו (ללא כל בעיות נוספות או מומים מולדים נלווים) צפויים להתפתחות תקינה ולחיים נורמלים לחלוטין.

קישורים רלוונטיים באינטרנט

http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/ency/article/003019.htm