רצפת האגן היא מבנה דמוי ערסל הנמצא בקרקעית האגן ומורכב משרירים, רקמות חיבור ורצועות, שתומכים באברי האגן (שלפוחית, רחם, חלחולת, ומעי) ושומרים על מיקומם התוך בטני. במהלך לידות, בעיקר בלידה הראשונה, נגרמות פגיעות ברצפת האגן, שבגרך כלל אינן באות לידי ביטוי מיידי בגלל חוזקן של הרקמות. אולם עם השנים, לידות נוספות, שינויים במשקל, והזדקנות הגוף, אותן פגיעות שנגרמו בלידה הראשונה עלולות להתחיל להתבטא כצניחת אברי רצפת האגן ו/או דליפת שתן במאמץ.
מהם האיברים שעלולים לצנוח?
כל אברי האגן (שלפוחית, רחם, מעי וחלחולת) עלולים לצנוח. הצניחה היא דרך הפתח הגדול ביותר ברצפת האגן: הנרתיק. דרגת הצניחה של כל איבר מדורגת כקלה, בינונית וחמורה. תהליך הצניחה בדרך כלל אינו פתאומי ונמשך מספר שנים.
ביטויי הצניחה תלויים בחומרתה ובאיבר הצונח. צניחה בדרגה קלה, בדרך כלל אינה מורגשת כלל על ידי האישה וניתנת לאיבחון בבדיקה גינקולוגית שגרתית. בצניחה בדרגה בינונית יתכנו תלונות של חוסר נוחות נרתיקית, תכיפות במתן שתן, או בלט בפתח הנרתיק בעיקר בעמידה ממושכת או בעקבות העלאת לחץ תוך בטני (שעול, נשיאת משאות וכדומה). בצניחה בדרגה חמורה קיים בלט תמידי של האיבר הצונח מבעד לפתח הנרתיק, מה שגורם לאי נוחות מתמדת, קושי בריקון שלפוחית, זיהומים בדרכי שתן, כאבי גב תחתון, דימומים ולעיתים עצירת שתן.
מהו הטיפול בצניחת אברי רצפת האגן?
הטיפול בצניחת אברי האגן (צניחת אגן) מותאם לכל אישה בהתאם לחומרת הצניחה, גילה ומצבה הרפואי של האישה, סגנון חייה, תכנון הריונות נוספים, טיפולים קודמים, וכמובן רצונה של המטופלת. בצניחה בדרגות חומרה קלה ובינונית יומלץ בדרך כלל על פיזיותרפיה של רצפת האגן למניעת החמרת הצניחה ולשיפור התסמינים. בצניחה בדרגה חמורה, או כזאת הגורמת לתסמינים משמעותיים, יומלץ בדרך כלל על התערבות ניתוחית. קיימות גישות ניתוחיות שונות - בגישה נרתיקית, בגישה בטנית, ו/או בשילוב רשת. הניתוח מותאם לכל אישה בהתאם לנתוניה הרפואיים ונסיונו של המנתח. לנשים עם צניחה משמעותית, שאינן יכולות מסיבות שונות לעבור ניתוח, ניתן להתאים פסרי - התקן סיליקון, הקיים בצורות שונות ובגדלים שונים, ומוחדר לנרתיק כדי לחסום את גלישת האיבר הצונח מבעד לפתח הנרתיק.
