השפעת האמהות החדשה על מצב הרוח

איך ההסתגלות לחיים החדשים משפיעה על מצב רוחנו ועל הדימוי שלנו, כמה נשים חוות את "בלוז האימהות", האם זה נורמלי לא להתאהב מיד בתינוק, איך מתמודדים עם הטוטאליות, ומתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

ההיריון והלידה הם ללא ספק מהאירועים המשמעותיים ביותר בחיי הזוג בכלל והאישה בפרט. לצד השינויים הפיזיים הבולטים, קיימות בתקופה זו תהפוכות וטלטלות רגשיות רבות, שבמהלכן נחווה בו זמנית מגוון רחב של רגשות שונים ומעברים רגשיים חדים: שמחה, אושר, תחושת יצירה והגשמה מחד גיסא; שאלות, פחדים וחרדות מאידך גיסא. נוכחותו של התינוק בעולמם של הוריו גורמת לשינוי המציאות והעולם הפנימי שלהם, לערעור האיזון שהיה קיים עד כה ולצורך בהתארגנות פנימית ומשפחתית חדשה.

בלוז האימהות

להיות "פתאום" אמא לתינוק, ותוך כדי כך לתפקד במשרה מלאה, איננה פשוטה ועלולה לגרום למצבי רוח, לדכדוך, לחוסר אונים ולמשברים. בתקופה הזו קיימת חשיבות עצומה לתמיכה הרגשית והמעשית של המערכת הזוגית, המשפחתית והחברית. הלידה, רגילה ונטולת משברים ככל שתהיה, גורמת לגוף טלטלה אשר בעקבותיה חשה האישה עייפות פיזית, כאב ותשישות. ההתרגשות, המתח, חוסר הוודאות והחרדה שליוו את מהלך ההיריון התגברו לקראת סיומו והגיעו לשיא בלידה- מתפרקים לאחריה ובאים לידי ביטוי בפורקן הרגשי הידוע כ"בלוז האימהות". תופעה זו היא מוכרת, טבעית ותקינה. היא פוקדת כ-85 אחוזים מהיולדות, מופיעה בשבועיים הראשונים לאחר הלידה ומאופיינת בשינויים במצב הרוח, דכדוך ובכי, העלולים להימשך כמה ימים.

מציאות חדשה

ההסתגלות למציאות החדשה היא לא תמיד קלה, בעיקר לנוכח ציפיות הסביבה, שהאם שזה עתה ילדה תהיה בשיא האושר ותתנהל עם חיוך מתמיד. האם הטרייה מגלה מהר מאוד שהמציאות יכולה להיות שונה מזו שתוארה בספרים, או מהתסריט שדמיינה לעצמה: התינוק אינו תמיד שקט ורגוע וגם האם אינה תמיד סובלנית וסבלנית. התלות המוחלטת של התינוק באם, האחריות הטוטאלית שלה על חייו וההתמסרות המוחלטת לטיפול בו עלולות לאיים על גבולות העצמי שלה. לא מן הנמנע שהאם תהיה מוטרדת מן השאלה מתי ואם בכלל תחזור להיות אדון לעצמה, עצמאית ובעלת שליטה על זמנה וחייה. לצד הסיפוק, ההנאה ותחושת המלאות, טבעי שהיו רגעים קשים של תהיות, חוסר אונים, בלבול, כעסים ורגשות שליליים.

נעים להכיר

המפגש עם התינוק בלידה הוא מפגש מיוחד בין אמא מסוימת אחת, אבא מסוים אחד ותינוק מסוים אחד, היוצאים למסע ארוך של הסתגלות והכרה הדדית. מרגע הלידה מתחיל מעין משחק הדדי שבו כל אחד מהשותפים לקשר (התינוק וההורה) משפיע על האחר. למפגש המשמעותי הזה מביא כל אחד מהשותפים את הייחוד שלו- ההורה מביא את אישיותו, עולמו הפנימי, חוויות העבר שלו והשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא בחייו; הרך הנולד מביא את הנתונים הפיזיולוגיים המולדים, המטען הגנטי והמזג האישי שלו. כל אלה יחד מכתיבים את צרכיו הייחודיים, שאליהם יצטרכו ההורים להתאים עצמם. בהדרגה גם התינוק יצטרך להסתגל לאישיותם של הוריו. בתהליך הזה יש לכל אם קצב משלה: לעתים הוא זורם, נעים, רווי הנאה ומסתיים בהתאהבות מהירה, ולעתים הוא עלול להיות כואב, רווי מתח ואף עוינות, וההתאהבות לוקחת יותר זמן.

כל אישה צריכה לכבד את הקצב שלה ולאפשר לעצמה למצוא את דרכה אל האימהות בהתאם לאישיותה הייחודית. אין נוסחה אחת ל"אמא טובה" ואין מרשם לאימהות. קל מאוד להרגיש אמא טובה לתינוק "קל", והרבה יותר קשה להרגיש זאת כשיש תינוק עם מזג קשה ותובעני יותר.

שאלה של סטטוס

ההסתגלות לאימהות והמעבר מסטטוס של אישה לסטטוס של אישה שהיא גם אם, מורכבים יותר מכפי שהם נראים. לחלק מהנשים זו תקופה מופלאה של התמסרות והתכנסות פנימה לתוך בועה הכוללת אותן ואת היילוד, לאחרות התהליך מורכב יותר, מזמין רגרסיה ומעורר קשיים. חשוב לזכור- יש הבדלים אינדיבידואליים שחייבים לכבדם, ולא לשפוט אותם. לדוגמא, יש אמא שקל לה בהנקה, והיא שואבת מכך סיפוק והנאה; לאחרת ההנקה קשה, בלתי נסבלת ועלולה לדרוש כוחות שאין לה. הנקה היא חשובה- אבל לא בכל תנאי! אם לא הצלחת להניק אין פירוש הדבר שאת אמא לא טובה, וההנקה אינה מכתיבה את איכות האימהות.
במשך תשעה חודשים, ואף יותר, אנחנו בונים לנו ציור ותסריט פנימי: כיצד יהיה התינוק שייוולד. התינוק שמניחים על בטננו ושאנו אוחזות בו הוא אחר; תוך שניות אנחנו צריכות להסתגל לתינוק המציאותי. זה לא פשוט, והדבר יכול להשפיע על האופן שבו האם תגיב לתינוק ותיענה לצרכיו. במקביל, יכול להיווצר פער בין הייצוג של האם שחשבת שתהיי ובין האם שאת במציאות (יותר סבלנית, סובלנית, פחות דאגנית וכו').
עם הלידה, האישה עוברת מסטטוס של "בת של" לסטטוס של "אמא של". זהו סטטוס חדש, המשייך את האם הטרייה לקבוצת הנשים שהייתה שמורה לאמה- עובדה המעוררת שאלות הנוגעות לזהות הנשית ולהזדהות, ומעמתת את האישה עם הייצוג הפנימי של הוריה כהורים. מתעוררות שאלות כמו: איזו אמא הייתה לי? איזו אמא אני אהיה? האם אהיה דומה לאמי או שאהיה שונה ממנה?

אנחנו חבורה

ההסתגלות לתפקיד ההורי כוללת גם הסתגלות למצב משפחתי חדש- מעבר מיחסי זוג ליחסים בשלושה. לרוב ההיריון מסמל את שיא הקשר הזוגי, והוא נחווה כיצירה משותפת המבטאת את עומק היחסים הרגשיים. כתוצאה מכך הזוגיות מתהדקת במהלך ההיריון, והאישה זוכה להרבה תשומת לב- הן מבן הזוג והן מהמשפחה המורחבת. אולם לאחר הלידה המצב משתנה: עוד בבית החולים תשומת הלב של המבקרים מוסטת לתינוק, והאם התשושה עלולה להרגיש לעתים מבודדת. במשולש החדש שנוצר, יש רגעים לא מעטים שבהם אחד ההורים מרגיש שהוא מחוץ למעגל. הוא עלול להרגיש דחוי ונטוש על ידי בן או בת הזוג ולפתח תחושות קנאה כלפיו/ה או כלפי התינוק.

אם כן, כיצד שומרים על איזון? כיצד מחלקים את תשומת הלב כך שהשני לא ירגיש מיותר?
ראשית, חשוב מאוד לפנות זמן לזוגיות ולבניית מרחב ל"ביחד" שלא כולל את התינוק, ולבנות מחדש מערכת זוגית בתוך המערך המשפחתי החדש. במהלך התקופה הזו מתעוררות גם שאלות כמו: האם הגוף שלי יחזור להיות כפי שהיה? האם אחזור להיות אישה מושכת? האם המיניות תחזור להיות כמו בעבר? המתחים סביב הנושא עלולים להתבטא באמצעות עימותים עם בן הזוג סביב משך ההנקה, הכנסת התינוק למיטת ההורים כשהוא בוכה בלילה וכו'.

סביב השעון

הטיפול בתינוק הרך מצריך סדר יום חדש, שבו התינוק וצרכיו מכתיבים את לוח הזמנים. להורים רבים זוהי נקודה כואבת, והם חווים זאת כאיום וכאובדן שליטה על זמנם: "אני כבר לא אדון לזמן ולחיים שלי". חשוב לזכור שצרכיו של התינוק משתנים, ובהדרגה הוא יוכל לשאת גם תסכולים. אחד הדברים הקשים בתקופה זו להורים הוא ההתמודדות עם האחריות הטוטאלית והתלות המוחלטת של התינוק בהם. הטוטאליות שבטיפול בתינוק עלולה להעיק ולעתים להפחיד: צריך להבין אותו ולהיות קשובים לכל סימן ואיתות שהוא משדר. זוהי דרך תקשורת חדשה, ולא תמיד אנו מבינים את התינוק, את צרכיו ואת רצונותיו. כאשר התינוק רך, הוא מתקשר ומפגין את נוכחותו בדרך היחידה העומדת לרשותו- הבכי. קשה מאוד לשמוע תינוק בוכה, זה עלול להיות אף בלתי נסבל, מה גם שכל בכי מתפרש כמצוקה. צורך אנושי וטבעי הוא להשוות את עצמנו לאחרים, בעיקר כשמדובר בנושא רגיש ופגיע כמו "איזו מין אמא אני", ועל אחת כמה וכמה כשקשה והאם חושבת שכולן מסתדרות ורק היא הולכת לאיבוד. חשוב לזכור שלכל אם דרך התמודדות משלה, התואמת את אישיותה ואת ניסיון החיים שלה. יש גיוון רב בדפוסי האימהות, ואין דרך אחת נכונה.

יש עם מי לדבר

ברגעים הקשים של חוסר אונים, בלבול ועייפות, האם תוצף בעצות מהסביבה. לעתים הן עלולות להישמע כביקורת. כדאי לך להחליט על מי את סומכת, ולזכור כי את האם ואת מכירה את תינוקך הכי טוב.

בשל מורכבות התהליכים שלאחר הלידה, העוצמות הרגשיות והשינויים ההורמונאליים, לא מעט נשים עוברות בעקבותיה משברים שונים: דכדוך, חוסר יכולת לתפקד, מצבי רוח משתנים, מצבי דיכאון בעוצמות שונות, ובמקרים קיצוניים יותר אי רצון לטפל בתינוק ואף דחייה. חשוב מאוד שאם החשה מצוקה כלשהי לא תרגיש אשמה, לא תתבייש בתחושותיה ובמחשבותיה, תשתף בקשייה מישהו מהסביבה הקרובה לה, ובמידת הצורך תפנה מיד לקבלת עזרה מקצועית.

המרכז לבריאות הנפש של האישה, במרכז הרפואי תל-אביב, מציע לך מגוון שירותים פרטניים וקבוצתיים להתמודדות עם שלבי חיים ייחודיים ועם שינויים פיזיולוגיים ספציפיים בנשים. לרשותך קבוצת ליווי ותמיכה במהלך ההיריון ובתקופה שלאחר הלידה.
לפרטים נוספים ולקביעת תור (לתושבות תל אביב השירות ניתן חינם): 03-6974707, 03-6973759.